גם לאחר חגיגת הגינויים שהתחוללה לה מאז ההתקפה בחאן שייחון שבמחוז אידליב, ואפילו הדיונים הצפויים במועצת הביטחון של האו"ם על החלטת גינוי, קשה למצוא הבוקר את "האור בקצה המנהרה" מבחינת אזרחי סוריה. גם בחודשים הקרובים יימשכו מעשי הטבח היומיומיים שמבצעים אנשיו של בשאר אסד ללא הפרעה. ייתכן אמנם שבשל התרעומת שנוצרה בקהילה הבינלאומית בגלל השימוש בנשק כימי, נשיא סוריה יחשוב יותר מפעם אחת לפני שישתמש שוב באמצעי לחימה מסוג זה.
ואולם, לנוכח אוזלת ידו של המערב, עצימת העין מצד וושינגטון והקריצה מצד מוסקבה, אפשר לנחש שכל אמצעי אחר להרג המונים, בעיקר ההפצצות האכזריות של חיל האוויר הרוסי, ימשיכו להיחשב ככלי לגיטימי במלחמת האזרחים בסוריה. ואפילו בנושא של אמצעי לחימה להשמדה המונית, אפשר להיות בטוחים למדי ולומר שכנראה שלא היינו עדים אתמול לתקיפה אחרונה מסוג זה ברחבי סוריה.
ובכלל, הצביעות הבינלאומית בנושא סוריה ממשיכה לשבור שיאים. חיל האוויר הרוסי מבצע בכל יום גיחות על גבי גיחות נגד אזורים שבשליטת המורדים, אסלאמיסטיים ולא אסלאמיסטיים, הורג ללא אבחנה אזרחים, ילדים, נשים וטף, ואף שר בממשלת ישראל אינו מגנה זאת. להרוג ילדים בנשק קונבנציונלי זה בסדר, אך בנשק כימי זה כבר סיפור אחר.
ואם מישהו במקרה מתבלבל, מחוז אידליב אינו בשליטת דאעש. נכון, הגוף הדומיננטי מקרב הארגונים הפועלים באזור הזה הוא אסלאמיסטי קיצוני, המזוהה עם אל-קאעדה, אולם אין מדובר פה במלחמה נגד דאעש. ובכלל, במציאות שנוצרה בשטח, סוריה של פעם הפכה להיות מדינה של קנטונים הנלחמים זה בזה. במרכז "אסדיסטן", הזוכה לגיבוי רוסי-חיזבאללה-איראן, קנטונים כמו אידליב בשליטת גופי אופוזיציה קיצונים ופחות קיצונים, הקנטונים הכורדיים ואלו שעדיין בשליטת דאעש.
לדעת רבים מהפרשנים, לנוכח הגיבוי המוחלט שנהנה ממנו אסד מכיוון מוסקבה וטהראן, הרי שהקרב על סוריה הוכרע כבר. זה אמנם ייקח כמה שנים טובות, אבל נשיא הסורי לא ילך לשום מקום. הוא ימשיך לשלו באסדיסטן, אך ספק אם אי פעם יחזור להיות נשיא סוריה הגדולה. מנהיג לכאורה, שמתיר הפצצה חסרת אבחנה של אזרחים בנשק כימי, כנראה ויתר על הרעיון של לשוב ולשלוט באנשים הללו ביום מן הימים. הוא חותר למלחמת השמדה.
מבחינת ישראל, השימוש אתמול בנשק להשמדה המונית פותח מחדש את "התיק הכימי הסורי". הנחת העבודה מאז אוגוסט 2013 הייתה שעל אף ההתחייבות של אסד להשמיד את הנשק הכימי שברשותו, הוא עדיין שומר לעצמו כמויות מסוימות של אמצעי לחימה מסוג זה לקראת "יום הדין". כלומר, לא הייתה כאן הפתעה מודיעינית גדולה מעצם העובדה שיש לאסד נשק שכזה, אך הייעוד והעיתוי של השימוש הוא אולי הגורם המפתיע.
אין סכנה קיומית לאסד או למשטרו על אף מתקפת המורדים האחרונה בדמשק. אין כאן גם קרב אחד מכריע. יש פה בעיקר סגירת חשבון ונקמה נגד המורדים ביאדליב, או מעין העברת מסר "למען יראו וייראו". וכנראה שאסד היה מוכן לקחת את הסיכון הזה בגינוי בינלאומי, אפילו רק כדי להעביר מסר. מדוע הוא עשה זאת כאן ועכשיו? כנראה משום שהוא יכול, קלישאתי ככל שזה יישמע.
ברור שלאסד יש מצבורי נשק כימי נוספים, שלא הועברו לידי הפקחים הבינלאומיים ולא הושמדו. ברור גם שהוא יעשה בהם שימוש נוסף בשלב כזה או אחר. ואולם, אם ישראל השלימה עם מציאות של מצבורים עצומים במשך כמה עשורים, היא כנראה תמשיך ותעלים עין מכך כשהמצבורים קטנים יותר באופן משמעותי.
בשורה התחתונה, מבחינת ישראל, כאב הראש האמיתי בסוריה אינו אסד או הנשק הכימי שברשותו, אלא הציר השיעי שהולך ותופס כל חלקה טובה בסוריה. דאעש אאוט, משמרות המהפכה אין.