הבשורה על פי חמאס: לא אנטישמי, פרגמטי – וקורץ למצרים

(תיעוד פעילותה של יחידת המנהרות של חמאס)

אמנת חמאס החדשה תתפרסם בימים הקרובים בניסיון להביא בשורה לעולם: ההערות הגזעניות נגד יהודים בחוץ, ונותרו רק אמירות השוללות את הציונות ואת מדינת ישראל. "הארגון מבדיל בין היהודים, עם הספר, והיהדות כדת, לבין הכיבוש והפרויקט הציוני", נכתב באמנה החדשה, לפי ההדלפות לתקשורת הפלסטינית. "הסכסוך עם היהודים אינו בשל דתם. חמאס יתנגד לכל מי שינסה לפגוע בעם הפלסטיני ובזכויותיו ללא קשר לדתו, ללאומו או לזהותו".

לצד ההכרה ביהודים כ"עם הספר" חמאס אף מסכים באמנה החדשה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 – ללא הכרה במדינת ישראל ותוך דרישה לשמור על "נשק ההתנגדות" ועל "הפעילות לשחרור כל אדמת פלסטין". "אין חלופה לשחרור פלסטין כולה, מהנהר עד הים, לא משנה כמה יימשך הכיבוש", נכתב.

אז אמנם מבחינת מדינת ישראל ואזרחיה אין כאן הקלה של ממש, אך חמאס גרסת 2017 מנסה בכל זאת להביא בשורה חדשה לעולם. קהל היעד של האמנה החדשה אינו הציבור הישראלי, כי אם הצעירים הפלסטינים בגדה וברצועת עזה, הציבור הערבי ברחבי העולם ובעיקר מדינה אחת קריטית מבחינת חמאס: מצרים.

באמנה המקורית, נכתב: "תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס, א"י) היא זרוע מבין זרועות האחים המוסלמים בפלסטין". החלד הזה, שהיה נדבך מרכזי ביותר באותו מסמך מייסד שפורסם באוגוסט 1988, הושמט כולו. הוא מתייחס לאחים המוסלמים ולקשר הגורדי בין חמאס לתנועה. מכל ההדלפות לתקשורת הפלסטינית, עולה כי באמנה החדשה לא תהיה כל התייחסות לאחים המוסלמים – נושא קריטי עבור יחסי חמאס ומצרים לנוכח היריבות המרה בין משטרו של הנשיא עבד אל-פתח א-סיסי לאחים המוסלמים.

הדבר גם הולם את המגמה שאפשר להבחין בה בשנה האחרונה בכנסים בינלאומיים הקשורים ל"תנועת האחים המוסלמים העולמית", שבמסגרתה חמאס צובר עוד ועוד משקל בגופים השונים הפועלים ברחבי אירופה תחת רעיון האסלאם הסוני הפוליטי. כלומר, הזנב מכשכש כעת בכלב.

ברמה הבינלאומית, הארגון מסביר פניו למערב: "אנחנו לא אנטישמים", הוא מבקש לומר. "רק אנטי-ציונים". בהבינו את המשקל העצום שמייחסים בעולם להערות גזעניות ואנטישמיות, מנסה חמאס להציג פנים אחרות, שיבדילו אותו בעיקר מדאעש ואל-קאעדה. חמאס אינו מדבר עוד בלשון "הכופרים והצלבנים מהמערב'' כפי שעושים מתחריו הקיצוניים יותר.

ההכרה של חמאס ב"הקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967 עם ירושלים כבירתה ושיבת הפליטים והעקורים", נועדה לסמן לציבור הפלסטיני כי התנועה פרגמטית ומגלה גמישות בתוך החלל הרעיוני שעל בסיסו היא פועלת. אין כאן רצון לאותת לישראלים על נכונות לשלום, אלא להבהיר כי חמאס אינו חי בבועה. באינספור שיחות סגורות משמיעים בכירי חמאס את העמדה הזו עוד משנות ה-90' וגם בראיונות לתקשורת. "אנחנו מציאותיים", הם אומרים בשיחות. "מדינת ישראל קיימת ואי אפשר להתעלם ממנה". ועדיין, להכיר בה זה סיפור אחרי לגמרי. אף בכיר בחמאס לא יעשה זאת, מאחר שבאותו רגע הוא יחדל להיות בכיר בתנועה. מכאן, שהשינוי באמנה נועד בעיקר כדי להראות לציבור הפלסטיני שחמאס מוכן ללכת כברת דרך למען האחדות הלאומית.

ואולם, בשורה התחתונה, למרבה הצער, גם האמנה החדשה לא תביא לשינוי ביחסים בין עזה לישראל. רגע לפני שיפרוש מראשות הלשכה המדינית של חמאס צפוי להכריז עליה חאלד משעל, ורף פוטנציאל ההסלמה שמביאים עמם החודשים הקרובים, לא צפוי לרדת.