במשך 40 שנה שימש דוד קמר מנהל עבודה בחברת "אקרשטיין תעשיות". למרות שהיה חלק בלתי נפרד מהחברה, הוא הועסק באמצעות שימוש בחשבוניות בלבד ולא קיבל תלושי שכר או תנאים סוציאליים. כשלוש שנים לאחר מותו, הגישה משפחתו בשבוע שעבר תביעה נגד החברה בדרישה להכיר בו כעובד שלה. בתביעה, שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ביקשה המשפחה גם פיצוי בסך ארבעה מיליון שקלים.
בכתב התביעה נכתב כי קמר הועסק במשרה מלאה, על ידי חברת "אקרשטיין" בלבד, ולא סיפק שירותים ללקוחות אחרים כך שהשכר מהמפעל היה הכנסתו היחידה. במהלך השנים הוא קיבל שוברים לחגים, יצא לחופשות עם יתר העובדים, החתים כרטיס עבודה וגם השתמש בחדר האוכל כמו כל עובד אחר. "הוא היה חלק בלתי נפרד מחברת 'אקרשטיין' והיא הייתה חלק בלתי נפרד ממנו", נכתב.
בשנת 2011 הוצע לקמר להפוך לשכיר אך בדרגה נמוכה יותר והוא סירב. בעקבות כך, על פי התביעה, בחברה התנכלו לו והתעמרו בו והטילו עליו משימות שאינן תואמות את ניסיונו ומעמדו. עוד נטען בתביעה כי החברה "עשתה הכול כדי לגרום לו לעזוב את מקום העבודה, עד אשר הגיעו מים עד נפש והוא נאלץ לסיים את העסקתו". בדצמבר 2014 מת קמר.
"במשך כל שנות חייו טען שיש להכיר בו כשכיר של חברת 'אקרשטיין', על כל המשתמע מכך, אולם נתקל בחומה בצורה", נכתב בתביעה. עוד נכתב כי החברה סירבה להכיר ביחסי עובד מעביד וכך גם בזכויותיו - פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פידיון ימי חופשה וכדומה.
עו"ד שלומית גוטרמן כספי, באת כוחה של חברת "אקרשטיין", אמרה כי "קמר העניק שירותים במשך שנים רבות במעמד של עצמאי, לבקשתו ועל פי רצונו. במסגרת זו אף העסיק עובדים רבים וקיבל תשלומים גבוהים ביותר, העולים במידה ניכרת על עלות השכר שהיה מקבל לו היה מוגדר שכיר מלכתחילה. החברה הציעה לו להיקלט כעובד שכיר אולם הוא דחה את ההצעה ובחר לסיים את ההתקשרות באופן מידי".
"ההתנהלות עצמה מלמדת שמדובר בעובד מן המניין"
לאחר מותו, בתום שנת האבל, פנתה אלמנתו לחברה כדי לנסות ולהגיע להבנות. לאחר שניסיונה עלה בתוהו, החליטה בצורה חריגה לתבוע יחסי עובד-מעביד בבית הדין האזורי לענייני עבודה, למרות שבעלה מת.
עו"ד גיל מור ממשרד עורכי הדין דורון, טיקוצקי, קנטור, צדרבוים ושות', המייצג את המשפחה, אמר כי "מדובר בשיטת העסקה שמטיבה עם המעסיק ופוגעת בזכויות הסוציאליות של העובד, כיוון שהוא נחשב למעשה למעין עובד קבלן משודרג. אין לו זכויות סוציאליות, אין לו זכויות לפיצויי פיטורים, אין לו זכויות נלוות אחרות וגם לא ביטחון תעסוקתי שימשיכו להעסיק אותו כיוון שלכאורה הוא לא נחשב לעובד". לדבריו, "אנחנו תובעים על סמך זה שמעבר לצד הפורמלי של החשבוניות, ההתנהלות עצמה מלמדת שמדובר בעובד מן המניין. זה לא קבלן עבודות שעובד יום אחד פה ויום אחד שם".
"יש לזה בסיס מאוד מוצק בפסיקות קודמות של בית הדין העבודה, זה ישפיע ויביא לגל של תביעות של אנשים שנמצאים במצב דומה ולא מודעים לכך שהם זכאים לזכויות סוציאליות כמו כל עובד שכיר אחר", הוסיף. "יש עובדים רבים שעובדים עם חשבוניות, תביעה זו בעצם באה ואומרת שאחרי פרק זמן מסוים שעובד מועסק אצל מעביד בחשבוניות, הוא נחשב לעובד מן המניין ויכול לקבל את הזכויות הסוציאליות שמגיעות לו. אני קורא לעובדים כאלה לא לוותר על הזכויות שלהם".
"כשהוא יצא לפנסיה הגיע השבר, לא ספרו אותו"
חתנו של המנוח סיפר כי "כל חייו נסובו סביב העבודה, אפילו הנכדים ידעו שסבא עובד ב'אקרשטיין'. לקראת סוף העבודה השפילו אותו בנושא התנאים, כשהוא יצא לפנסיה לא שילמו לו דבר. מדובר באנשים של פעם, אנשים שהכבוד מאוד חשוב להם. כשהוא יצא לפנסיה הגיע השבר, לא ספרו אותו, לא נתנו לו ימי חופשה ומחלה. הוא למעשה עבד שם כמו כולם, נכון הוא קיבל חשבוניות אבל 40 שנה הוא עבד באותו מקום, מנהל עבודה". לדבריו, "הוא היה בן אדם של שלום ופשרה אבל פה הוא לא היה מוכן לוותר, הוא אמר הם השפילו אותו ופגעו בו והחליט לתבוע. אלא ששלושה חודשים אחרי שיצא לפנסיה הוא טבע בים ומת".
על כן, המשפחה החליטה להגיש את התביעה במקומו. "זו מעין צוואה אחרונה שהוא השאיר לנו. איך אפשר להתייחס לאדם שנתן 40 שנה מחייו למפעל בצורה כזאת, למחוק אותו ואת הזכויות שלו", אמר חתנו. "העבירו אותו להיות פועל פשוט ממנהל עבודה וממש ריסקו אותו. הוא תמיד היה מלא גאווה על מה שהוא עושה, ובסוף קיבל את הסטירה הזאת. אנחנו הולכים להילחם עד הסוף כדי להחזיר לו את הכבוד".
בחברת "אקרשטיין" טוענים כי "מדובר בתביעה חסרת בסיס המנוגדת לפסיקת בין הדין הארצי לעבודה, על פיה עצמאי שקיבל תשלומים העולים במידה ניכרת על השכר שהיה מקבל לו היה שכיר מלכתחילה, לא יהיה זכאי לתשלומים נוספים מעבר לכך בגין זכויות סוציאליות". החברה ציינה גם את הערכתה לשירותים שניתנו על ידי המנוח במהלך השנים והשתתפותה בצער המשפחה.