הקיץ נציין שלוש שנים למבצע ששינה הכול, ולא שינה דבר. על פני השטח - מאזן הכוחות בין ישראל וחמאס נותר כשהיה. אותו ארגון שולט ברצועה, אותן רקטות ממתינות במחסנים ועבודות חפירת המנהרות נמשכות. ואולם, מתחת לפני השטח, נסללו מנהרות של טירוף חושים ואובדן עשתונות בשפיותה של החברה הישראלית ומאיימים לחרב אותה.
למרות שהחברה הישראלית לא הייתה בסכנת חיים בקיץ 2014, נראה שמאז מפלס ההיסטריה שלה רק עולה ועולה. כל פליטת פה, סערה, כל סטטוס מהדורה. מאז צוק איתן ישראל חוותה גל טרור, גל שריפות וגלים עכורים נוספים של שיח מזוהם, פוגעני ומעליב כלפי כל מיעוטיה וכלפי הרוב ההולך ונכחד שלה. מימיה של הבריכה שבה אנחנו שוחים הופכים רעילים, והם מהווים סכנה גדולה יותר מכל רקטה.
ובתוך כל זה, כמו קרן אור של תקוות שווא מופיעים להם השמות המתכתיים: גנץ, יעלון, כוכבי, ביבי, בנט, לפיד, שלח, גלנט, יורם כהן ויוסי כהן. תדע כל אם עבריה שעל גורל בניה יתווכחו גברים אמידים, פריביליגיים ומבוססים שסוגדים לאל האגו והנרקיסיזם. "אני לא יודע מי צודק, אני איש פשוט", אמר תושב עוטף עזה בריאיון לניב רסקין בגלי צה"ל. ובינתיים, כשהאזרחים פשוטים, התותחים הכבדים מתווכחים. בנט לא מפסיק לתכנן את הנקמה שלו בנתניהו, האיש ש"שתה לו את המנדטים", וכבר שלוש שנים הוא בונה על אותה ישיבת קבינט שאירעה בחודש יוני האחרון, שבה קלט לראשונה שישראל לא ערוכה לאיום המנהרות. כמה ציני יכול להיות אדם שכבר יותר משנתיים עושה שימוש במושג "ביטחון ישראל" כדי להבטיח את מספר המנדטים שלו בבחירות הבאות?
עוד בוואלה! NEWS:
בזמן שחמאס חופר עוד מנהרות, ישראל נערכת למלחמה הקודמת
חידת המנהרות והדילמה של צה"ל במלחמה הבאה
ויעלון, האיש שחטף מבית הדין הצבאי על הגפרור שהשליך למדורת אלאור אזריה, דוחה עכשיו גם את הביקורת של המבקר. אותו גבר מדופלם ועתיר זכויות, רמטכ"ל ושר ביטחון, האיש שכל עוצמתה הצבאית של ישראל הייתה בידיו, לא מסוגל לבטא מילה אחת פשוטה: "טעיתי". ישראל לא זקוקה לעוד סרבן התנצלויות אלא דווקא לאדם, מרשים ככל שיהיה, שיודע לקבל ביקורת בענווה.
רשימת הפוסעים במצעד האיוולת מתארכת. גלנט חמור הסבר מנסה גם הוא לסגור חשבון עם מי שמנעו ממנו את הבכורה. הוא חושב שעוד ביקור באולפן טלוויזיה ישפר את דימויו הציבורי המדשדש. כוונותיו של עופר שלח כנראה טובות, אבל הוא משרתו של האדון הלא נכון. ובכלל, אולי כדאי להיפטר מפוזת הביטחוניסט ולאמץ חזות קצת יותר אנושית, בסופו של דבר, גם המילה "ביטחון" היא חלק מהשפה העברית ולא נשלחה אלינו מלקסיקון אלוהי של מטכ"ל שמימי.
ומעל כולם, רוח המפקד האמיתי - ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. האיש שלא צריך להתייעץ עם איש, ושהפך את הממשלה שלו לממשלת צללים, היה צריך להיות המנהיג ובעל החזון. לקרוא את המפה כמו בן גוריון וצ'רצ'יל, ולנווט בה כמו לוי אשכול. רוח המפקד לא באה לידי ביטוי רק בניתוק שבין נתניהו לבין שריו, אלא גם באווירה המנומנמת שהוא משרה על יועציו ושותפיו. כשאין יכולת לקרוא תיגר על המפקד ולהביע דעה חופשית, אין מי שיצעק שצה"ל הוא עירום.
גם אחרים, רבים וטובים, גיבורי ישראל ומפקדים נערצים, מתכנסים להם בחדרי ישיבות, וביחד עם דובריהם ועוזריהם, מתכננים מלחמות וקרבות. שולחים את צבאותיהם לטוויטר ולפייסבוק, ואת מקורביהם לתכניות הבוקר. שוב עולים השמות מהאוב: ברק, אשכנזי, יושיעו את ישראל. למרבה הצער, שוב נראה שהציבור קונה את הסחורה הכוחנית שהם מציעים. שוב הגנרלים במרחץ השוואת גדלים שבדיעבד, ושוב הפוליטיקאים עם הפרצוף המרצין מפריחים לאוויר מילים בעלות חשיבות מרובה: "קבינט", "מנע", "מנהרה", ושתי האחיות המסוכסכות: "טקטיקה" ו-"אסטרטגיה".
מה המחיר של שיח גברי וכוחני? שנושא חשוב כמו המנהרות נופל למעשה כבר 25 שנים בין הכיסאות. המנהרות לא נחפרו בישראל רגע לפני "צוק איתן" והן מוכרות למערכת כבר מימי האינתיפאדה הראשונה בשנות ה-80. אבל כשמערכת מונעת מאגו, מכתס"חים ומיריבויות אישיות, אף אחד לא מרים את הכפפה.
כל מפנטזי ההפיכות נצמדים לעטין השופע של דוח המבקר. פרץ, הרצוג, גלנט ועוזריהם מנסים להרוויח קופון עם "תגובות" חמורות סבר למה שהוא בסופו של דבר די פשוט: חוסר תקשורת בין הצבא לדרג המדיני, מרחב מלא גברים אספרגרים שלא שמים לב לזוטות, לא מדברים אחד עם השני, מסתירים מידע ומפילים אחריות.
העבודה החשובה של מבקר המדינה צריכה להדהד היטב במסדרונות הממשלה ובקריה, אבל היא גם סימן אזהרה לציבור: אל תלכו שולל, אל תבטחו במנהיגים לא יושיעו, בגברים שרצים למיקרופון ולמצלמה לפני שהאש כבתה. אתם אנשים פשוטים שהמדינה צריכה לספק להם הגנה ותחושת ביטחון. תדרשו את זה ממנה.
אבא שלי, שלחם במלחמת יום כיפור, תמיד מספר שלפני שיצא לחופשה האחרונה לקראת המלחמה, אמר לו מפקדו שתהיה כזו. איך המפקד שלו ידע מה שאמ"ן וכל הגדולים הדחיקו? כי הוא היה בשטח וראה את המצרים מתכוננים ומתכננים, בונים ומשמנים נשקים. האזרח הקטן, הפשוט, והחייל, הם אדני היסוד של החברה שלנו. הם גם אלו שלפעמים יודעים מה שכל הגנרלים, אנשי אמ"ן, שב"כ ומוסד, ראשי ממשלה ושרי ביטחון לא יודעים. הם לפעמים רואים את הכתובת החשובה ביותר: זו שעל הקיר.