בתחילת חודש נובמבר 2016 ערך ארגון חיזבאללה מפגן כוח צבאי בעיר הסורית קוסייר השוכנת במחוז חומס ומשקיפה על הגבול הסורי-לבנוני בדרך אל הים התיכון. מיקום העיר מהווה ציר תנועה מסוריה ללבנון עליו נעו מורדים ולכן הגיאוגרפיה הקנתה לה חשיבות אסטרטגית.
צבא אסד וארגון חיזבאללה ניהלו מערכה ממוקדת עקובה מדם בעיר להשבת השליטה על האזור. מפגן הכוח של הארגון השיעי כלל טנקים, נגמ"שים, תותחים, טרקטורונים עם צבעי הסוואה וכלי שטח מהירים חמושים בטילים ומקלעים, תותחי נ"מ כשלצדם חיילי חיזבאללה לבושים במדים מנומרים.
מפגן הכוח נועד להבליט את השינוי המהותי שעבר חיזבאללה בשנים האחרונות מארגון טרור לארגון סמי צבאי שיודע לנהל פעילות קומנדו בחוליות קטנות אך גם קרב יבשתי משולב תוך שימוש במערכות נשק מתקדמות של צבא מודרני. יכולות אלו מצטרפות לארסנל הרקטות והטילים מהגדולים במזרח התיכון שנחשף במלחמת לבנון השנייה, יכולות אוויריות באמצעות כלי טיס לא מאוישים תוצרת איראן אך גם יחידות ימיות שמתעצמות באפלה מוחלטת תחת מידור קשוח.
בניגוד לזרוע הצבאית של חמאס, שמפיצה מדי שנה סרטונים ותמונות על יחידת הקומנדו הימי שלה שבשיאה הצליחה במבצע "צוק איתן" לחדור לחוף זיקים ולהצמיד מטען חבלה לטנק מרכבה, נוהג חיזבאללה להסתיר את יכולותיו בזירה הימית. אין פרסומים בכלי התקשורת ובתהלוכות הנשק שקיים מאז מלחמת לבנון השנייה. אמצעי לחימה שלו בזירה הימית לא נחשפו.
17 מטר, 40 קשר. הזולפקאר האיראני
טיל C-802 שהופעל בקיץ 2006 בהפתעה באמצעות יחידת חוף של חיזבאללה ופגע באח"י חנית שכמעט וטבעה פתח צוהר ליכולות הארגון השיעי בזירה הימית. מאז שיפר הארגון את יכולותיו ומכ"מים וטילי חוף-ים מאיימים לא רק על אסדות הגז ועל חיל הים. גם ספינות סוחר מאוימות, והן מהוות את צינור החמצן של מדינת ישראל: 90 אחוזים מהייבוא הישראלי מגיע מספינות אזרחיות הנעות בים התיכון.
הרטוריקה של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה בשנים האחרונות ובמיוחד לאחרונה מעידה יותר מכל כי הארגון לא זנח את הזירה הימית, והוא משקיע בה לא מעט מחשבה ומשאבים. בשנת 2015 איים נסראללה כי בעימות הבא ארגונו יכבוש את הגליל, כולל מאמץ ימי של כלי שיט מהירים מאוד שיגיעו מחופי דרום לבנון ויתקפו מטרות סמוך לחוף. לפחות לפי התיאור בכלי התקשורת הערביים ניסיון כזה יישם את טכניקת הנחילים, כיאה לדוקטרינה האיראנית, במסגרתה מופעלת מאסה של כלי שיט מהירים שנעים בבת אחת לעבר כלי שיט גדולים במיוחד. יתכן גם ניסיון פשיטה, במתווה דומה לקומנדו הימי של חמאס.
הנחת העבודה במערכת הביטחון היא שמאז מלחמת לבנון השנייה, מרבית אמצעי הלחימה ומערכות הנשק שבידי איראן הועברו לחיזבאללה. איראן מפתחת בגלוי טכנולוגיה ואמצעי לחימה למשימות ימיות ואף כלי שיט על-מימיים וכלי שיט תת-מימיים שכפי הנראה הועברו לידי חיזבאללה כחלק ממרוץ ההתחמשות למערכה עתידית נגד ישראל. אחד מכלי השיט המרכזיים שאיראן מפתחת בכדי להוציא לפועל את דוקטרינת הנחילים הוא ה"זולפקאר". זהו כלי שיט באורך 17 מטרים, משקלו 22 טון והוא נע במהירות של 40 קשר. הזולפקאר חמוש במגוון אמצעים. יכולותיו הודגמו בתרגיל תקיפה איראני על ספינת סוחר שדימתה נושאת מטוסים.
מתקפת הנחילים האיראנית - כך זה נראה
דוגמאות לאיום הימי מצד ארגון כמו חיזבאללה לא חסרות במרחב. פעילי דעאש תקפו ספינת טילים של צבא מצרים מול חופי אל עריש, והתקפות דומות אירעו גם מול חופי לוב. לאור כל האמור לעיל, יש להניח כי במערכה הבאה ינסה חיזבאללה להפתיע את ישראל לא רק באמצעות שיגור טילי חוף-ים על ספינות. המתקפה עלולה לכלול גם הסתערות ממוקדת של כלי שיט מהירים על ספינות חיל הים. ויתכן גם ניסיון לפשוט על החופים הצפוניים של מדינת ישראל.
צה"ל לא מחכה שהאיום יתנפץ בהפתעה על חגורת ההגנה הראשונה שלו בחזית הצפונית ומקיים מערכה חשאית ומורכבת המכונה "מערכה שבין המלחמות" - מב"מ. יש קצינים בכירים בחיל הים שחשופים לעשייה החשאית ומגדירים את המב"מ כ"מלחמה האמיתית", בטענה שהמלחמה הגדולה היא מקרית.
המענה של חיל הים התחדד בשנים האחרונות עם פיתוח יכולות מתקדמות ושילוב בין ארגונים במערכת הביטחון בכלל ובצה"ל בפרט. מתנהלת מלחמת צללים במטרה לאפשר עליונות ימית לצה"ל וחופש בזירה הימית מהחופים ועד לעומק גבולותיה הימיים של ישראל.
מטרת המב"מ היא בראש ובראשונה לאסוף מידע מדויק על פעילות ויכולות האויב במעגלים הקרובים והרחוקים כדי להבין מה כוונותיו, איזה אמצעי לחימה עומדים ברשותו וכיצד יכול צה"ל להציב מולם מענה יעיל. השלב השני כולל את "מדיניות הקו האדום" עליה הצהיר בגלוי הדרג המדיני בישראל מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, לפיה מדינת ישראל לא תשלים עם הברחת אמצעי לחימה לידי חיזבאללה. הקושי והמורכבות נעוצה מן הסתם בפטרון של חיזבאללה, איראן. ניתן להניח כי לא רק שחיזבאללה מתאמן ומתעצם בתחום הימי בסיוע משמרות המהפכה האיראניים, הוא עושה זאת על אדמת איראן. לא בכדי העיסוק בזירה הימית התעצם במוסד, שב"כ ואמ"ן. הגופים מחליפים בעלי תפקידים עם מספן מודיעין כדי לשפר את ההבנה והידע על האויב.
בים כמו ביבשה, קיימת הבנה כי התקפת חיזבאללה עשויה להתחיל בהפתעה גמורה, ללא מודיעין מוקדם. לכן, חגורת ההגנה הראשונה שתעמוד מול התקפה שכזו תהיה בראש ובראשונה לוחמי פלגת 914 על סיפון ספינות הדבורה, פלוגת הביטחון השוטף של החיל בזירה הצפונית. חדות הלוחמים בים והיכולות לזהות התקפה או להתאושש מהתקפה ממוקדת במהירות תהיה בעלת משקל מכריע. כושר יציאת שאר הכוחות מהנמלים אל לב ים נבחן על ידי בכירי החיל באופן קפדני ומהווה נדבך נוסף בשמירה על העליונות הימית וההגנה על חופש השיט. אל מאמץ זה יצטרפו בעורף הימי יחידת 'סנפיר' שמגנה על הנמלים, שייטת ספינות הטילים, מסוקי החיל, המכ"מים בחוף, גדר טכנולוגית תת-מימית המקשה על חדירת צוללנים, כוח התערבות והשתלטות של שייטת 13 בתרחישי קיצון ונדבכים נוספים שהשתיקה יפה להם.
ארגון חיזבאללה חושש מאוד ממתקפה ישראלית, תוך ניסיון לנצל את שקיעתו של הארגון עד צוואר בהגנה על בקעת הלבנון ובלחימה בסוריה. בצד הישראלי אין אווירה כזו והשקט בגבול הצפוני משרת היטב את שני צדי הגבול. אך כחלק מהשאיפה של צה"ל להיערך לכל תרחיש קיימת הבנה כי אם יחול שינוי בזירה היבשתית הוא ישפיע גם על הזירה הימית. לכן הקשר בין אוגדה 91 לבסיס חיל הים כבונה כוח ומפעיל כוח בזירה הצפונית הלך והתהדק בשנים האחרונות. תרגילים משולבים, פעילות ביטחון רציפה ושפה משותפת. שיתוף הפעולה כה הדוק, עד כי הוא הביא להולם כינוי חיבה לבסיס חיפה: "האוגדה הימית של צה"ל".
הזירה הצפונית השתנתה מאוד בשנים האחרונות. מדינת סוריה נמחקה ונותרו ממנה חלקים שנאבקים מדי יום על האופן בו יראה מה שנשאר מסוריה הגדולה של פעם. לא נותר שטח אדמה סורי שלא שאב לתוכו ארגוני מורדים, אנשי חיזבאללה, גורמים איראניים או כוחות ממדינות משמעותיות כמו רוסיה.
בשגרה מקיים חיל הים בחינה חדה מאוד וסדורה של השתנות הזירה הצפונית. החיל מקיים דיון בין למעלה מ-20 בעלי תפקידים שמנתחים את המודיעין ואת הלך הרוח כדי לאתר מגמות מעל ומתחת לפני הים. מפקד חיל הים מגבש מדיניות ומגיש המלצות לרמטכ"ל ולשר הביטחון על דרכי פעולה לסיכול פעילות טרור והתעצמות חיזבאללה.
חשוב לציין, כי הזירה הצפונית מפוקחת על רק על ידי צה"ל אלא גם על ידי כוחות יוניפי"ל שמאז מלחמת לבנון השנייה אוכפים את החלטה 1701 שתכליתה מניעת הברחות אמצעי לחימה ללבנון דרך הזירה הימית. במרחב פועלים כלי שיט רבים. חלקם של צבא לבנון אך מרביתם כלי שיט אזרחיים שנמצאים תחת מעקב ישראלי בגבול ימי שאורכו 110 מייל היות שכל אחד מהם הוא בעל פוטנציאל לפעילות טרור. מעטים הם האירועים שמתפרסמים בכלי התקשורת על חריגות בגבול הימי אך אין זה אומר שלא מתבצעת פעילות ימית של חיזבאללה, שמנסה לנצל את החוק הימי לאיסוף מודיעין על הצד הישראלי.
בחודש דצמבר 2016 נראתה סירת דיג לבנונית חשודה בגבול הימי כשעליה ארבעה פעילים שצילמו באמצעות מצלמות איכותיות את פעילות הדבורות מפלגה 914 שיצאו לפעילות ביטחון שוטף. לא מדובר באירוע ראשון מסוגו ובמערכת הביטחון זיהו אירועים דומים בגבול בשנת 2014 ובשנת 2015.
אף שהמזרח התיכון התמלא בכוחות מגוונים כמו רוסיה, ומדינות נוספות היקף הפעילות במערכה שבין המלחמות לא ירד בשנת 2016.
בשנה האחרונה התגברו הפרסומים הזרים אודות תקיפות שיירות נשק ומאגרי אמצעי לחימה על אדמת סוריה. אלו ממחישים את מידת המורכבות והמאמץ של האויב להסתיר את כוונותיו להתעצם צבאית, בצד המאמץ שהוא משקיע בלחימה בזירה הסורית. שגריר ישראל באו"ם דני דנון, חשף באישור חומר מודיעיני שהותר לפרסום בנובמבר 2016 ומדגים את המאמץ האיראני לחמש את חיזבאללה. במכתב ששלח לחברי מועצת הביטחון הסביר כי 'כוח קודס' האיראני מבריח נשק ותחמושת לחיזבאללה באמצעות מזוודות על טיסות מסחריות של חברת 'מאהן' מאיראן ללבנון או לסוריה ומשם ללבנון. האיראנים לא נותרו אדישים למכתב. דובר משרד החוץ האיראני בהראם קאסמי התאמץ במסיבת עיתונאים בינואר 2017 להכחיש את דבריו של דנון וכינה אותם שקריים. ספק אם שומעיו בישראל השתכנעו.
(עדכון ראשון: 23.2 17:00)