חומת הגבול "הגדולה" של נתניהו לא פתרה כלום

ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז אמש (שבת) שחור על גבי טוויטר על תמיכתו הבלתי-מסויגת באחת מהבטחות הבחירות השנויות במחלוקת ביותר של נשיא ארצות הברית הנכנס דונלד טראמפ, בניית חומה בגבול - שהסערה סביבה מתגמדת אולי רק נוכח הניסיון לאסור כניסת מוסלמים לארצות הברית, שממנה בחר נתניהו להתעלם לפי שעה, למרות שההשראה גם לה, כפי שהודה טראמפ, הגיעה מהרשויות הישראליות.

אולם לא ההליכה הבוטה בכיוון ההפוך לרוחות הנושבות בקהילה הבינלאומית (להוציא אולי את בריטניה המגמגמת) היא המדאיגה כרגע - בעולמו של נתניהו היא לכל הפחות מובנת וצפויה - אלא הניסיון הבוטה לא פחות להציג תמונה שקרית ומעוותת, לפיה ממשלת ישראל פיצחה את השיטה וסילקה מעל שולחנה כל מה שקשור לכניסה לא חוקית לשטחה, פשוט כי כבר הכול סודר. גדול, לא?

דבריו של ראש הממשלה, שנראה כי נוסחו בקפידה על מנת להלום ככל הניתן את נוכחותו הטוויטרית של טראמפ עצמו (משפטים קצרצרים וחזרה על שם התואר "גדול"), לא תואמים ממש את נתוני הרשות הממשלתית להגירה ואוכלוסין. מהדוחות האחרונים של רשות ההגירה עולה תמונה ברורה – הרוב המכריע של השוהים הבלתי-חוקיים במדינה, על פי החוק הישראלי (כשבספירה לא נכללים שב"חים פלסטינים), הגיעו לישראל דרך נתב"ג כתיירים.

אכן, החומה בגבול מצרים שמה סוף לכניסה של מבקשי מקלט, רובם הגדול מאריתריאה ומסודאן, אולם מה השגנו בכך, אם לא פגיעה בחלשים ביותר, אלה שנמלטו לא פעם על חייהם ועברו תלאות בדרכם למקום מבטחים? כניסת מהגרים – מבקשי מקלט ומגרי עבודה – דרך נתב"ג ממשיכה, כמובן, אולם להוציא כאלה ממערב אפריקה, מרביתם המכריע לבנים – והם, כך נראה, לא מטרידים את הממשלה כמו מקביליהם, מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודאן.

ובכל מקרה, כל אלה מחווירים נוכח הפער בין המחויבות שמציגה ממשלת נתניהו לבלימה מוחלטת של כניסת מבקשי מקלט, לבין ההתעלמות ממה שקורה כעת, כש-40 אלף מהם (יחד עם עשרות אלפים נוספים של מבקשי מקלט ומהגרים שאינם מאריתריאה או מסודאן) נמצאים במדינה, ובעיקר בדרום תל אביב. בחינת בקשות המקלט, מצד אחד, לא מקודמת כלל, והתמיכה בשכונות דרום תל אביב, מהצד השני, קיימת רק בקושי.

הפתרונות-בכאילו שהציגה ממשלת נתניהו – מהחומה בגבול, דרך מתקן חולות ועד לגירוש "מרצון" – לא מקלים על העוול המתמשך שביחס הרשויות למה שנמצא מדרום לשדרות רוטשילד. פתרונות אלה הם עוול כפול ומכופל, שפוגע בפליטים הזכאים להגנה מכוח האמנה הבינלאומית שישראל הייתה מיוזמותיה אי אז בשנות ה-50, ושודד את קופת המדינה מתקציבים נחוצים כל כך, שיכולים להגיע לשיפור התשתיות בשכונות הדרום, או לכל הפחות לעיבוי מערך בחינת בקשות המקלט הלא מתפקד.

מספיק נכתב על הקשר ההדוק שבין טיפול ראוי במבקשי המקלט ליחס הראוי לתושבי דרום תל אביב הוותיקים יותר – שכעת אלה יוצאים נפסדים ואלה גם כן. נתניהו, בציוצו, כאילו סותם את הגולל על הטיפול בסוגיה ומציג סדר עדיפויות לא הגיוני – התחנפות לא אלגנטית במיוחד לדוד מאמריקה, על פני דאגה כנה ומעמיקה למי שנמצא כאן. ברית האחים המוזרה של חובבי החומות לא יכולה לבוא על חשבון המשך הזלזול במי שכבר קיבלו די והותר יחס מחפיר מהממסד – אותו ממסד שטראמפ נשבע להחליף.