נושאים חמים

עם ישראל נותר יתום מחזון

כאשר נבחרי הציבור מקוששים קולות באמצעות סיסמאות ריקות מתוכן, מצא עצמו עם ישראל ללא פתרון מעשי לאחוז בו. השמאל מתוסכל, הימין מבולבל, והממשלה בכלל עסוקה בלהרים את הראש מעל המים

מסתננים קופצים מעבר לגדר ההפרדה, צפון ירושלים. מרץ 2016 (צילום מסך)
פתרון שתי המדינות הוא היחיד שראוי לתואר "חזון". גדר ההפרדה

חזון הינו תולדה של חשיבה אסטרטגית מסודרת, הנשענת בדרך כלל על מצע רעיוני וערכי. חזון גם מתכתב עם המציאות ומתעמת עם סוגיות הליבה כמו גאוגרפיה, דמוגרפיה, ביטחון, יחסים בינלאומיים, השלכות כלכליות וזכויות האדם והאזרח. חיזיון לעומת זאת, הוא פרי אמונה. אמונה לא זקוקה להוכחות וגם לא להסברים. היא מוחלטת ומכאן נובע, בין היתר, כוחה.

כיום מונחים בפנינו מספר פתרונות. "פתרון שתי המדינות" - הישן המוכר והמושמץ – או הקוטב הנגדי של "מדינה אחת" - סיפוח ואזרוח 2.5 מיליון פלסטינים תושבי הגדה, יש הטוענים שפחות אך זאת נחמת טיפשים. ובתווך, 'חצי מדינה' - מקסימום שטח, מינימום ערבים ובאופן פרקטי סיפוח שטחי C ומדינה פלסטינית במה שנשאר - תכנית ההרגעה של בנט.
הרעיון של "שתי מדינות לשני עמים" אם אתה מסכים לו או לא, הוא היחיד שראוי לתואר "חזון'". הוא היחיד שמתמודד עם הסוגיות המורכבות. אפשר להתווכח עם התשובות שהוא נותן, אך לא עם העובדה שהוא מתמודד עם כול השאלות הקשות ומנסה לתת להם מענה מעשי.

מהצד הנגדי רעיון "המדינה האחת" כמו רעיון "חצי המדינה", מוצגים רעיונית ועל בסיס אמוני תוך התחמקות מהסוגיות וההשלכות של מחיר מימושם. כאמור אמונה לא זקוקה להוכחות וגם לא להסברים, ובכך נתלים חסידי רעיונות אלו. תומכי רעיון "שתי המדינות", מבינים שבמציאות הקיימת ההיתכנות לקדם את הרעיון, מבלי שישתנה משהו במציאות ובשחקנים על המגרש, שואפת לאפס וחלומם הולך ומתרחק.

בוטלה הפגישה בין טראמפ לנשיא מקסיקו (רויטרס)
מומלץ לחדול מלראות בנשיא ארצות הברית הנבחר כמושיע. טראמפ (צילום: רויטרס)

תומכי הסיפוח למיניהם חסרי מענה בשאלות הביטחון, ההשלכות הבינלאומיות, הכלכליות ומעמד התושבים הפלסטינים והמדרון החלקלק לעבר 'אפרטהייד'. הם מבולבלים ובמצוקתם הם מתמקדים בשלילת הרעיון האחר, מבלי להציג אלטרנטיבה מבוססת וראויה. כך נותר עם ישראל יתום מחזון בעוד נבחריו מקוששים קולות באמצעות סיסמאות ללא כוונה ליישמן. או בשפה השגורה: השמאל מתוסכל, הימין מבולבל, הממשלה בהישרדות והעם? והמדינה?

הבעיה אכן סבוכה, ובמצב של אין פתרון אולטימטיבי ראוי לבחור בתכנית ביניים, שתכליתה לקדם את האינטרסים הלאומיים, בזהירות, צעד אחר צעד תוך פתיחת אופציות לעתיד. כלומר, הרעיון שעומד מאחורי התכנית "ביטחון תחילה" של "מפקדים למען ביטחון ישראל", שעיקריה: היפרדות לאלתר מהפלסטינים, השלמת גדר הביטחון וסגירת הפרצות בה. כך יימצאו 99% אחוז מאזרחי ישראל ו- 80% מהמתיישבים בגדה במרחב הביטחון שממערב לה ויחיו בביטחון רב יותר. תימשך השליטה הביטחונית של צה"ל בגדה המערבית. ישראל תפעל ליצירת תנאים לחיים עצמאיים של הפלסטינים, חיזוק הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון, עידוד הכלכלה והקטנת התלות בכלכלת ישראל. במקביל, תוסר העמימות המדינית ויישמרו התנאים לפתרון שתי המדינות.

אין היום עוד תכנית ישימה אחרת מלבד זו, שכן היא בלתי תלויה ונבחנה לעומק באשר להשלכותיה על הביטחון הלאומי של ישראל. התוכנית הוצגה למקבלי ההחלטות וקיימת הסכמה לרבים ממרכיביה, על כן ראוי שגם תאומץ על ידם. בהקשר האמריקני, מומלץ לחדול לראות בנשיא הנבחר דונלד טראמפ מושיע, אלא בו ובמדינתו בני הברית החשובים ביותר שלנו ושותפים טובים ומשפיעים לקידום יוזמה זו, אשר יכולה לשמש גם מצע טוב לחידוש הברית והעמקת האמון בין המדינות.

הכותב הינו ממלא מקום ראש השב"כ לשעבר וחבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל"