השבוע התוודענו כי עתירת התביעה הצבאית תהא לקבוע כי מתחם הענישה הראוי, בנסיבות הרשעתו של אלאור אזריה, נע בין שלש לחמש שנות מאסר. עתירה זו גובשה, בשים לב לרגישות התיק, במעמד הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל שרון אפק, והתובעת הצבאית הראשית, אל"ם שרון זגגי. יש להניח כי לכך קדם דיון רב משתתפים, בו נטלו חלק בכירים נוספים, ביניהם התובעים בתיק.
רבים השתוקקו להיות זבוב על קיר לשכת הפצ"ר ולהאזין לשלל הטיעונים עד לצאת העשן הלבן והסמיך שבישר את מתחם הענישה. מי המשתתפים טען שיש להקל דרמטית בעונשו של אלאור, מי חלק על כך, מי גרס שיש לרסן את ההד התקשורתי ולאחות את השסעים ומי חלק על כך. מי שסבור כי כל המשתתפים בדיון ממין זה תמימי דעים טועה.
בפרשת הנשיא קצב כמשל, הוצגו בדיונים פנימיים שקיים היועץ המשפטי לממשלה עם בכירים ממשרדו עמדות קוטביות באשר לסיכויי הרשעתו. היו שדימו את מארג הראיות לספינה רעועה שלא תמצא נמל לעגון בו והיו שחלקו על כך. לשיא הגיעו איומי התובעת, שליוותה את החקירה, להתפטר אם לא יוגש כתב אישום המכיל סעיפי אינוס. אנקדוטה לא פחות עסיסית הייתה עמדתם הקוטבית של שני פרקליטים בכירים, אחים - הראשון סבר שקצב יורשע והשני סבר כי יזוכה. העמדות הקוטביות הובילו את היועץ המשפטי לממשלה להסדר טיעון חלומי. סופה של הפרשה ידוע, הוא חקוק בדברי אחרית ימי ההיסטוריה המשפטית.
מי שסבר כי לאחר ההרשעה יניח הפצ"ר את כליו ויסתפק בקביעה הערכית כי הירי בוצע שלא כדין התבדה. מתחם הענישה חמור לטעמי, הוא אינו משקף את נסיבותיו המיוחדות של האירוע, ודאי לא את הכשל הפיקודי שאפף אותו ואחריות המפקדים לכך.
המטודה של מתחמי הענישה היא תולדה של תיקון שנעשה בחוק העונשין. על פיה, על התביעה והסנגוריה להציג, כל אחד בתורו, מתחם ענישה הולם. המתחם הארכימדי נקבע על ידי בית הדין וזה נקבע על פי מקרים דומים מהעבר. בית הדין רשאי לחרוג מהמתחם, משום נסיבות מיוחדות ולמען שיקום. טרם הצגת מתחמי הענישה עומדת לסנגוריה הזכות להעיד עדי אופי ומליצי יושר על אלאור. אלמלא מהמורת השבועות האחרונים אין ראוי מאל"ם חזות, מח"ט כפיר, כדוגמא למליץ יושר.
ההדים התקשורתיים הנרחבים לו זוכה האירוע הציף שסעים בחברה הישראלית. האירוע אפוף רעשי רקע מחרישי אזניים. הוא אוצר בתוכו תמהיל נפיץ של נסיבות ולכן ראוי הוא ליחס שונה. מחד מדובר באירוע מבצעי, במהלכו ניסו מחבלים לרצוח, פשוטו כמשמעו, חיילים שעמדו על משמרתם בחברון. החברה הישראלית שבעה אבידות בנפש. זירת האירוע אופיינה בכאוס מבצעי, יש להניח כי אלמלא הכאוס היה נמנע האירוע. מאידך המקרה ניצב על סרגל הערכים של צה"ל כשהראשי בהם, טוהר הנשק, לו העניק הפצ"ר מעמד בכורה, מתוכו נגזר המתחם. ההגנה תעמול ותאיר, כך נראה, את נפיצות המחסום, ניסיון רצח חיילי כפיר והכאוס הפיקודי.
בפני הפצ"ר עמדה האלטרנטיבה לעתור לעונש מתון בהתחשב בכך שהערך הנשגב טוהר הנשק - נשמר בעצם ההרשעה בהריגה, אלא שלא. עיין ערך שמעון שבס, יועצו של יצחק רבין המנוח, שהורשע ונידון למאסר בפועל, זוכה בבית המשפט העליון. בדיון נוסף שהתקיים על זיכויו, עמדה על הפרק סוגיה משפטית סבוכה. במהלך הדיון הוסכם כי אם יורשע שבס בדיון הנוסף הוא לא יכלא, והוא אכן הורשע.
לו דעתי תשמע הייתי ממליץ להסתפק בעונש מתון מאוד, צופה פני עתיד לעבר שיקומו של אלאור בשים דגש על הכאוס הפיקודי. אלאור נושא על כתפיו נסיבות אישיות קשות ומעל הכל כתפיו צרות מלשאת עליהן רוכבים אינטרסנטיים העושים בו קרדום לחפור בו. יש להכניס את שד האירוע בחברון לבקבוק ומהר. מי שסבור כי קצו של האירוע הנפיץ יסתיים בעת מתן גזר הדין צפויות לו עלילות. הייתי מנצל את האירוע לשינון התמודדות במצבים דומים בכל קורסי הפיקוד בצה"ל. יש לפסוק בתיק זה בדומה לאירוע שהתרחש במהלך מבצע "חומת מגן", אז יוחס חשד ניסיון רצח לחייל מילואים. החשד הומר בסעיף אישום של פציעה בנסיבות מחמירות, אשר עונשו חופף לעונש הנקוב בסעיף הריגה, סופו של ההליך היה חודש לריצוי בעבודות צבאיות.
הכותב הינו מומחה למשפט פלילי וצבאי בדרגת אל"ם מיל'.