נושאים חמים

ממלכתי ונשיאותי? טראמפ חשף בפני העולם שכלום לא השתנה מבחינתו

מסיבת העיתונאים הראשונה של הנשיא הנבחר מאז ניצחונו, שהשתחלה בין הדיווחים על צריכת זנות מצדו ברוסיה לשימוע של שר החוץ העתידי, השאירה את האומה עם מעט מאוד מידע חדש. הטראמפ המאופק כבר כנראה לא יגיע, ואת מה שקורה בינו לבין פוטין – לא בטוח שהוא מבין בעצמו

צילום: רויטרס, עריכה: יוסי אלטר

בתום יום שמתחיל באחד הפרסומים המשונים שפורסמו אי פעם - ואני זהיר - על נשיא אמריקני או על מועמד לנשיאות, ומסתיים במסיבת עיתונאים דרמטית, כמקובל וכצפוי, של אותו נשיא נכנס, השאלה הגדולה היא מה אנחנו יודעים כעת, בוודאות. מה אנחנו יודעים על יחסי דונלד טראמפ ואנשיו עם רוסיה והנשיא ולדימיר פוטין? והתשובה – לא הרבה.

אולי הדבר המעניין ביותר אינו הפרסום השערורייתי של אתר "באזפיד", שלפיו טראמפ הזמין נשים בזנות למלונו המפואר במהלך שהותו במוסקבה ועשה את מה שעשה כדי לבזות את הנשיא היוצא ברק אובמה ורעייתו שהיו באותה הסוויטה – אלא העובדה שבכלל דנים בכך. כלומר, רבים בעולם, רבים בארצות הברית, מתוכם, אני מניח, רבים שהצביעו לטראמפ, לא מבטלים בגיחוך את הרעיון שזה עלול היה לקרות. נראה לרבים סביר, או לפחות לא בלתי אפשרי שדונלד טראמפ – בהיותו אדם פרטי – היה יכול לעשות דברים כאלה. לעומת זאת, אני מניח שגם אויביהם של אובמה וג'ורג' בוש הבן לא היו מאמינים שיעשו דברים מסוג זה.

איני מאמין שטראמפ אכן הגיע לשפל כזה. איני חושב שאם יש מידע מפליל לקרמלין על טראמפ הוא מהסוג הזה. למעשה, איש אינו יודע למעט כמה בכירים רוסים מה יש להם, אם בכלל, על טראמפ - או עם טראמפ.

עוד בנושא:
טראמפ על הדיווחים על הריגול הרוסי: "אנשים חולים המציאו את הזבל הזה"
התובע הכללי המיועד של טראמפ: "לא אהיה רק חותמת גומי"
טראמפ: "רק טיפשים יחשבו שיחסים עם רוסיה זה דבר רע"

דונלד טראמפ הנשיא הנבחר של ארה"ב במסיבת עיתונאים בארה"ב, 11 בינואר 2017 (רויטרס)
ממשיך בקו שהביא אותו לבית הלבן. טראמפ (צילום: רויטרס)

אבל היום הזה היה חשוב כאבן דרך לאישור הממשל, לקבלת לגיטימציה. כי אחרי שבועות של הדלפות, של אמירות קשות מצד כל גופי המודיעין האמריקנים שאכן רוסיה פרצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית, שאכן רוסיה ביקשה לסייע לטראמפ, מתייצבים היום שני ידידיו ומגיניו הגדולים של פוטין בממשל החדש - טראמפ ושר החוץ המיועד רקס טילרסון - לענות לשאלות. בינתיים, הדמוקרטים המתוסכלים ביקשו להבין מדוע ראש הבולשת הפדרלית ג'יימס קומי טרח לפרסם בדרמטיות שהוא פותח מחדש את חקירת המיילים של קלינטון עשרה ימים לפני הבחירות, אבל בנושא הסיוע הרוסי לטראמפ שמר על שתיקה ממלכתית. אבל זו כבר תישאר שאלה להיסטוריה.

השימוע לטילרסון היה מכובד. הוא לא התחמק, כמעט, ולא ניסה לגלגל אשמה. לראייתו, או לפחות כך אמר במו פיו היום לעיני המצלמות, רוסיה היא יריב, אפילו אויב. מדינה שלא הייתה לה שום זכות לכבוש את חצי האי קרים. הוא לא הסכים לומר שנשיא רוסיה הוא פושע מלחמה – וגם זה לגיטימי. מה שיכולים לומר תובעים בהאג, פעילי זכויות אדם ועיתונאים, לא חייב לומר שר החוץ הנכנס של ארצות הברית, היודע שיצטרך לדון עם אותו ממשל עצמו בנושאים שונים בעולם. העמדה המוסרית היא יפה ומכובדת, אבל יכולה להוביל למבוי סתום. רוסיה ופוטין לא ייעלמו מהמפה כי שר החוץ האמריקני אמר שהם פושעים.

רקס טילרסון, מנכ"ל חברת אקסון נבחר לכהן כשר החוץ בממשלו של דונלד טרמאפ , 13 בדצמבר 2016 (רויטרס)
רוסיה ופוטין לא ייעלמו מהמפה רק כי שר החוץ אמר שהם פושעים. טילרסון (צילום: רויטרס)

הדיון המעניין יותר התרחש במסיבת העיתונאים של טראמפ. ולמי שתהה אם יש טראמפ חדש, ממלכתי, נשיאותי – ובכן, לא. זה היה אותו טראמפ. ומדוע שישתנה? הרי זו הדרך שהביאה אותו אל הבית הלבן, נגד כל הסיכויים. אז כן, כל מילה שנייה הייתה סופרלטיב אדיר, הוא דיבר על עצמו בגוף שלישי, הוא לא יכול היה שלא לקנטר את הדמוקרטים המושפלים או את הסנטור ממפלגתו שלו, לינדזי גרהאם, וכמובן – התקשורת העוינת (כולל האשמתה בחדשות מזויפות) והבטחת ניסים ונפלאות (כולל התפארות בכך שהוא יכול לנהל את אימפריית העסקים שלו ולהיות הנשיא ולהצליח בשניהם במקביל). אבל הוא ידע, וכולם ידעו, שלמעשה דבר אחד ואחד בלבד מעניין את העיתונאים – הנושא הרוסי.

כמי שכפאו שד, אמר הנשיא הנבחר פעמיים שהוא אכן מאמין שהיו אלה הרוסים שעמדו מאחורי הפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית ומיהר להוסיף, פעמיים, שבכל זאת אלה יכלו להיות גורמים אחרים. הוא גיחך על הטענה שרוסיה ניסתה לעזור לו אישית כי העדיפה אותו על פני הילרי קלינטון. הוא גיחך על הטענה שהושמעה הבוקר בדבר אותה מקלחת מוזהבת, והזעם שלו על תדרוכי המודיעין בדבר הסיוע הרוסי למסע הבחירות שלו לא היה על התערבות מעצמה זרה בבחירות האמריקניות אלא על ההדלפה. "האם אנו גרמניה הנאצית?", שאל בציוץ בנושא, וחזר ואמר זאת במסיבת העיתונאים. הוא התחמק מהשאלה החשובה מכל אולי – אם היה קשר בין אנשי מסע הבחירות שלו לבין גורמים רוסיים. הוא הדגיש הדגשה חשובה, שאין לו שום אינטרסים עסקיים ברוסיה.

רוסיה ולדימיר פוטין במהלך ביקור בפינלנד. 1 ביולי 2016 (AP)
טראמפ רואה ביחסיהם כנכס, אך לא בטוח שזה הדדי. פוטין (צילום: אי-פי)

טראמפ אמר משפט נכון: "אם ולדימיר פוטין מחבב אותי זה נכס, לא נטל". אכן – בעולם מושלם, אם נשיא רוסיה ונשיא ארצות הברית מסתדרים ברמה האישית, יש ביניהם הערכה וקו פתוח, זה בוודאי טוב לעולם. רק שכלל לא בטוח שזה המקרה. פוטין לא נודע כאדם מלא חיבה, פתוח לבריות, מלא עליצות, אחד מהחבר'ה. הוא לא ביל קלינטון או ג'ורג' בוש הבן או דונלד טראמפ. הוא אסטרטג שמונע על ידי אינטרסים אישיים ולאומיים. וטראמפ מופיע בחישוביו אכן כנכס, רק לא בטוח שבצורה שטראמפ מתכון אליה.

אז האם למדנו היום משהו חדש? לא לגמרי. היום נגלה לעיני כול המתח במפלגה הרפובליקנית. אמנם ראשי המפלגה מיץ' מקונל, פול ראיין וריינס פריבוס מנסים לאחות את הקרעים, אבל ברור שלטראמפ יש אופוזיציה במפלגתו שלו – והיא מרוכזת בסנאט. גרהאם, שטראמפ לעג לו היום, ג'ון מקיין, המודה שמסר לבולשת הפדרלית מידע על טראמפ, מרקו רוביו, ש"טיגן" את טילרסון, טד קרוז. אלה אנשים שטראמפ יצטרך כדי להעביר חקיקה. הם ישתפו פעולה עבור האינטרסים שלהם, כמובן – אבל לא ישכבו על שום גדר למענו.

ובחזרה להתחלה: עדיין רב הנסתר על הגלוי ביחסים בין טראמפ לפוטין ולרוסיה. בכל מקרה, היחסים בין שני האישים האלה – ובין מדינותיהם – יהיו קריטיים לעולם כולו, ובמיוחד למזרח התיכון, בארבע השנים הקרובות.

(עדכון ראשון: 22:52)