הסרט (והספר) הראשון בסדרה על יומניה של ברידג'ט ג'ונס נפתח ברגע מוכר למדי בתרבות הפופולארית האמריקאית: הכנת רשימה, ערב השנה האזרחית החדשה, של "resolutions", או "החלטות" לשינוי באורח החיים. רגע ההתחדשות הטבעי הזה בא לידי ביטוי אצלנו בחגים עם ברכות כמו "שנהיה לראש ולא לזנב", ואצל תלמידים הוא מופיע בדמות התחייבות להכנת שיעורי בית. גם בימי הולדת ובנקודות ציון חשובות אחרות אנחנו מחליטים לעשות מאמץ להיות טובים יותר.
העולם שלנו השתנה במהלך 2016. אנו עדים להתלהמות גוברת, ולשיח שנעשה פוגעני ומדיר יותר ויותר. התופעה הפכה לרבת ממדים משום שאותו שיח כבר אינו משפיע רק מעל במות ציבוריות, ובמות אלה, למעשה, שינו את פניהן: ההתלהמות צועקת ממסך המחשב והטלפון החכם של כמעט כל אדם בעולם המערבי.
למציאות לא תהיה ברירה
רבים מסתכלים על השנים הללו, שבהן התפתחו הרשתות החברתיות עד כדי שינוי תרבותי שלם וחוצה יבשות, כאל שנים של הידרדרות ושל מחלוקות שמתעצמות ומנציחות את עצמן. זה נכון רק חלקית, ולקראת השנה החדשה אנחנו יכולים להתמקד בתחושות הללו ולהתחייב לעשייה שתשנה את המציאות: להתייחס לעולם החדש, המערבב בין רשתות חברתיות לבין במות גבוהות, כאל הזדמנות להביא לקירוב במקום למחלוקת. כך, הגעת כל ציוץ לאלפי אנשים צריכה לחזק ולא להיות נקודת תורפה חברתית.
אחת מאבני היסוד של המיזם שלנו היא שמילים מייצרות מציאות והשנה האחרונה הוכיחה שההנחה הזו נכונה. אך מה אם המילים שלנו היו מכבדות יותר, חיוביות יותר, מבקרות פחות? האם היינו יכולים להגיע בסופו של דבר למציאות טובה יותר? מה אם אחת מהחלטות השנה החדשה שלנו הייתה להשתדל להגיד משהו טוב לאנשים שאנחנו מכירים, לפחות פעם בשבוע, בחודש או בשנה? מה אם היינו מחליטים שבמקום לשתף פוסטים פוגעניים נשתף פוסטים חיוביים?
הגלים הנוצרים מכל פעולה בעידן שלנו הם גבוהים במיוחד, ולכן אולי שווה לנצל את רגע התבוננות קדימה גם אם נודה בעובדה שקבלת החלטות אינה עומדת בדרך כלל במבחן ההתמדה - ולהחליט שאת השנה הבאה נקדיש לדיבור טוב. במקום "לקלל ולהעליב פחות" "לברך ולפרגן יותר", וכך נמלא את המציאות בדיבור מכבד, ולה לא תהיה ברירה אלא להשתנות בהתאם.
שחר האס הוא מנכ"ל "המועצה לדיבור טוב", מיזם חברתי השואף לשנות את תרבות השיח בישראל