בלשכת ראש הממשלה בירושלים התכוננו במשך יותר משנתיים ליום הזה. מאז קריסתן של שיחות השלום שהוביל שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, בשנים 2014-2013, ריחפה מעל ראשו של בנימין נתניהו הסכנה שממשל אובמה יאפשר להחלטה נגד ההתנחלויות לעבור במועצת הביטחון של האו"ם. אחרי שבשנת 2011 אובמה הטיל וטו על החלטה גורפת נגד ההתנחלויות, היה ברור שבפעם הבאה שהחלטה כזו תעלה להצבעה, התמיכה האמריקנית בישראל רחוקה מלהיות מובטחת.
נתניהו הגדיר בשיחות סגורות את האפשרות שהממשל יימנע מהטלת וטו על החלטה נגד ההתנחלויות כ"איום אסטרטגי". הפלסטינים ניסו לממש את האיום הזה לפני שנתיים, בדצמבר 2014, כאשר העלו להצבעה במועצת הביטחון הצעה בנושא הקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967. אלא שבמקרה ההוא, התנהלות חובבנית וכושלת שלהם, לצד מאמץ מרוכז של ישראל ביממה שלפני ההצבעה, הובילה לכישלון מביך עבור אבו מאזן והרשות הפלסטינית, שלא הצליחו אפילו לזכות לתמיכתן של תשע מחברות המועצה, הכמות הנחוצה כדי שההחלטה תתקבל.
עוד בנושא:
גורמים מערביים: ממשל אובמה התכוון שלא להטיל וטו באו"ם
לבקשת מצרים: הדיון באו"ם בנוגע להתנחלויות נדחה
טראמפ: על ארה"ב להטיל הערב וטו על ההחלטה באו"ם נגד ההתנחלויות
למרות התוצאה המוצלחת מבחינת ישראל בהצבעה הקודמת, החשש מפני מהלך של אובמה בישורת האחרונה של כהונתו, שיבוא לידי ביטוי בזירה המדינית החשובה בעולם, לא התפוגג. למעשה, בחודשים האחרונים, על רקע הקיפאון המוחלט במשא ומתן הישראלי-פלסטיני, "אינתיפאדת הבודדים" בשטחים ובירושלים, והתחזקות הימין הדתי בישראל, נראה היה שהתערבות של אובמה למען הפלסטינים ונגד ההתנחלויות אינה שאלה של "האם", אלא אך ורק של "מתי". התאריך שהצטייר כסביר ביותר להתערבות כזו היה בחודש האחרון לכהונתו, וכפי שהתברר היום אחר הצהריים, החשש מכך לא היה מופרך.
בישראל ניסו לבדוק לא מעט כיוונים כדי להיערך לתסריט הזה החל מהפעלת מנופי לחץ על אובמה עצמו, דרך ניסיונות קלושים לגייס וטו מצד רוסיה של ולדימיר פוטין, ועד להשמעת איומים כלפי הפלסטינים, במטרה לגרום להם לחשוב פעמיים לפני שיקדמו החלטות מהסוג הזה. נכון להיום בבוקר, נראה היה שכל הניסיונות הללו עלו בתוהו. הפלסטינים הצליחו לקדם החלטה נגד ההתנחלויות באמצעות הליגה הערבית, ממשל אובמה הגיע למסקנה שההחלטה מאוזנת והוגנת מספיק כדי שהוא יוכל להימנע מהטלת וטו לגביה, ולישראל לא הייתה כל ערובה שמדינה אחרת מבין חמש בעלות זכות הווטו במועצת הביטחון, תתגייס לעזרתה.
סבב ההצהרות, הציוצים וההודעות שהוציא ראש הממשלה נתניהו ב-24 השעות שקדמו לשעת ההצבעה המתוכננת במטה האו"ם בניו-יורק, הוכיחו עד כמה גדול היה הלחץ בלשכתו סביב ההצעה שקידמה מצרים נגד ההתנחלויות. דווקא בגלל שההצעה המצרית הייתה מתונה ומעודנת ביחס להצעות קודמות שהפלסטינים ניסו לקדם (וכללה, למשל, גינוי ברור לטרור ולהסתה), הסתמן סיכוי גדול יותר שהיא תעבור, ושהממשל האמריקני לא יעצור אותה. במצב כזה, ישראל הייתה נקלעת לתסבוכת מדינית ומשפטית בזירה הבינלאומית, בין השאר בגלל השורה בהצעה המצרית שכללה המלצה להפריד בין ישראל ה"לגיטימית", בגבולות 1967, לבין ההתנחלויות ניסוח שמהווה פתח לסנקציות בינלאומיות על ההתנחלויות.
בשעות הצהריים (שעון ישראל), הודיע הממשל האמריקני ששר החוץ, ג'ון קרי, צפוי לשאת נאום בנושא הדיון במועצת הביטחון והמשא ומתן הישראלי-פלסטיני. ההודעה הזו הייתה הסימן המובהק ביותר לכוונותיו של הממשל. קרי השקיע מאמצים אדירים בניסיון להביא להסכם שלום ישראלי-פלסטיני במחצית הראשונה של ארבע שנות כהונתו כשר החוץ, רק כדי לראות את כל השקעתו עולה בלהבות במהלך מבצע "צוק איתן". מאז, הוא נושא בליבו לא מעט כעס ותיסכול, גם כלפי נתניהו וגם כלפי אבו מאזן, על האופן בו שניהם התנהלו במהלך שיחות השלום ולאחריהן. בירושלים ציפו שבנאום המתוכנן יסביר קרי מדוע ארצות הברית הגיעה למסקנה שלא ניתן יותר בעת הזו להשיג תוצאות באמצעות משא ומתן, ואין מנוס מקידום החלטות בזירה הבינלאומית. גם העובדה שהנשיא הנבחר, דונאלד טראמפ, הביע התנגדות להצעת ההחלטה שקידמה מצרים, לא גרמה לשינוי כלשהו בתכניות של הבית הלבן אם כבר, ייתכן שהיא רק חיזקה את רצונו של אובמה לאפשר להצעה לעבור.
דווקא אז, כאשר נראה היה שהפור נפל וההחלטה נגד ההתנחלויות עומדת להתקבל, התברר כי הישועה של נתניהו הגיעה לא מוושינגטון, לא ממגדל טראמפ בניו יורק וגם לא מהקרמלין במוסקבה. מי שהתערב ועצר את ההצעה היה הנשיא המצרי, עבד אל-פתאח א-סיסי, שארצו היא זו שהגישה את הטקסט נגד ההתנחלויות מלכתחילה. בלי לספק יותר מדי הסברים, גורמים רשמיים במצרים הודיעו כי הנשיא הורה למשרד החוץ שלו לדחות את ההצבעה בנושא לתאריך לא ידוע. כך, בתוך דקות ספורות, התפוגג האיום שהטריד כל כך את ישראל לפחות באופן זמני.
ממשל אובמה הפנה לו עורף, ישראל מיהרה לסייע
מה גרם לא-סיסי לשנות את מדיניותו בדקה האחרונה, רגע לפני הנאום של קרי? הסבר אפשרי אחד הוא שמצרים מלכתחילה הגישה את הצעת ההחלטה אך ורק כדי לרצות את שאר חברות הליגה הערבית, ולא העלו על דעתם שהיא תעבור במועצת הביטחון. במשך שנים, אחרי הכול, ה"טקס" הקבוע בפורומים מהסוג הזה היה שמדינות ערב, כולל מצרים וירדן, מגישות הצעות אנטי-ישראליות, וארצות הברית מטילה עליהן וטו. כך, השלטונות במדינות ערב יכולים להציג לציבור שלהם מצג שווא כאילו הם פועלים נגד ישראל, בשעה שבפועל, שיתוף הפעולה שלהם איתה רק הולך וגדל. כל עוד הממשל האמריקני התחייב למנוע מההצעות הללו להתקבל, לא הייתה כל בעיה. רק כאשר התברר למצרים שהפעם יש סיכוי שאמריקה תימנע בהצבעה, וישראל תיפגע, החליט א-סיסי להשהות את ההצבעה בנושא.
עוד אפשרות היא שא-סיסי דווקא כן התכוון לתת להחלטה להתקבל, אבל שינה את דעתו בעקבות מסע שכנועים שהפעילה ישראל. היחסים בין ישראל למצרים נמצאים בפריחה בשלוש השנים האחרונות, מאז שהנשיא המצרי הדיח את האחים המוסלמים והחזיר את הצבא לשלטון במדינה הערבית החשובה ביותר. בעוד ממשל אובמה הפנה עורף לא-סיסי במשך חודשים רבים, והאשים אותו בביצוע הפיכה אלימה ובלתי-חוקית, הרי שישראל מיהרה לסייע לו, כולל באמצעות התערבות פוליטית לטובת מצרים בקונגרס האמריקני. בין א-סיסי לבין נתניהו נרקמו קשרי עבודה טובים, שבמסגרתם שני המנהיגים מרבים לשוחח בטלפון על עניינים ביטחוניים ומדיניים. גופי הביטחון של שתי המדינות משתפים פעולה כנגד איום הטרור בסיני.
א-סיסי לא שכח את העזרה הזו, וברגע האמת, כאשר נתניהו הבהיר לו שהפעם ישראל זקוקה לעזרתו, הוא התערב ועצר את ההחלטה, ייתכן שבמחיר של כעס מסוים מצד חלק מחברות הליגה הערבית. אם זה אכן מה שקרה, הרי שמדובר בהישג מדיני משמעותי, שמוכיח כי ההתקרבות בין ישראל למצרים בשלוש השנים האחרונות היא ממשית. א-סיסי, חשוב לציין, הפציר בישראל בהזדמנויות רבות בשנים האחרונות לפעול למען פיתרון שתי המדינות, ואף אמר כי לא יבקר בישראל לפני שתקום מדינה פלסטינית שעיר הבירה שלה תהיה במזרח ירושלים. אולם נראה כי תמיכתו בפלסטינים פחות חשובה לו משימור היחסים הקרובים עם ישראל.
באופן תיאורטי, לממשל אובמה יש עוד קצת פחות מחודש לנסות ולהעלות את נושא ההתנחלויות פעם נוספת ואחרונה בהחלט לסדר היום הבינלאומי. אולם בהנחה שא-סיסי לא יחזור בו מהחלטתו, קשה לראות כיצד בדיוק ארה"ב תוכל לפעול בנושא. הנשיא הנכנס טראמפ, מצידו, הבטיח לא לקדם החלטות בנושא הישראלי-פלסטיני בפורומים בינלאומיים, ולהתמקד במקום זאת במשא ומתן לשלום בין הצדדים. טראמפ אמר כי ברצונו "להשיג את ההסכם האולטמטיבי" בין הצדדים, ולעשות זאת "למען העולם". בהודעה שפרסם היום כנגד ההצעה המצרית הסביר טראמפ כי אם זו תתקבל, היא "תגרום לישראל להיכנס למשא ומתן מעמדה של חולשה". האם ההסבר הזה רומז על כוונה של טראמפ באמת ובתמים להשקיע מאמצים בנתיב המשא ומתן, אחרי הכישלון המהדהד של אובמה וקרי? את התשובה לשאלה הזו נגלה רק בעוד כמה חודשים.