וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אמריקה חצויה: כורי הפחם שהמליכו את טראמפ וחשבון הנפש של התקשורת

קלינטון הפכה למועמדת הראשונה בהיסטוריה שזוכה פעמיים ביותר קולות אך מפסידה את הנשיאות, בין היתר בשל התמיכה המפתיעה שלה זכה יריבה גם מצד נשים לבנות. הרשתות מכות על חטא הבמה חסרת התקדים שנתנו לטראמפ, שעתה יצטרך להוריד את מפלס החרדה

צילום: רויטרס, עריכה: אביב אירגז

הילרי קלינטון הצליחה לקבוע שיא חדש בפוליטיקה האמריקנית: היא הפכה לפוליטיקאית הראשונה אי-פעם שהפסידה שתי מערכות בחירות על אף שזכתה ביותר קולות מאשר יריבה. בשנת 2008 קלינטון התמודדה מול ברק אובמה על הנהגת המפלגה הדמוקרטית. היא זכתה ב-17 מיליון קולות, כמה מאות אלפים יותר מאובמה.

אלא שהסנאטור הצעיר ממדינת אילינוי ניצח אותה ביותר מדינות, ולכן זכה ביותר צירים לוועידת המפלגה. התסריט הזה חזר על עצמו אתמול, כאשר קלינטון הפסידה לדונלד טראמפ בספירת האלקטורים על אף שזכתה בלפחות 230 אלף קולות יותר ממנו בשקלול כלל הקולות בארצות הברית.

הניצחון של טראמפ הכה בתדהמה את תעשיית הסקרים, שנראית כאילו היא בדרך לפשיטת רגל אחרי הבחירות האלה - ובצדק. זה נכון לא רק לגבי סוקרים פומביים, אלא גם לגבי "סקרי העומק" שמבצעות מפלגות פוליטיות. בכירי מטה הבחירות של טראמפ הודו אמש שהסקרים הפנימיים שלהם הראו אותו מפסיד ביום הבחירות. כמה שעות לפני סגירת הקלפיות, החלו יועציו הבכירים של טראמפ להתבטא במרירות וזעם כלפי הנהגת המפלגה הרפובליקנית, ולטעון שבכירי המפלגה לא עשו מספיק כדי לעזור לו לנצח. בשלב שבו זה קרה, הם היו בטוחים שהפסידו את הבחירות. כאשר תוצאות האמת החלו לזרום, והניצחון של טראמפ החל להתברר, במטה שלו היו מי שהגיבו בחוסר אמון.

דונלד טראמפ בנאום ניצחון בעצרת בחירות במנהטן, ניו יורק, ארה"ב. נובמבר 2016. רויטרס
גם במטה שלו לא האמינו. טראמפ, אתמול/רויטרס

גם רוב הפרשנים הבכירים בארצות הברית לא נתנו לטראמפ הרבה סיכויים. בין הבודדים שכן ראו את הנולד היה רונאלד בראונסטיין, הפרשן הוותיק של המגזין "אטלנטיק", שהעריך לפני כמה שבועות שטראמפ עשוי לנצח את קלינטון בספירת המדינות, ולהפסיד בספירת הקולות הכללית – כפי שלבסוף אכן קרה. ההסבר שלו היה פשוט: היתרון של קלינטון ברמה הכלל ארצית התבסס על תמיכה מאסיבית של מצביעים היספנים וצעירים, שבאה לידי ביטוי בעיקר במדינות לא תחרותיות שבהן לדמוקרטים או לרפובליקנים בכל מקרה מובטח רוב.

במקביל, במדינות תחרותיות עם רוב לבן מובהק, כמו מישגן ופנסילבניה שבמערב התיכון, טראמפ ניצח אותה בזכות שיעורי תמיכה חסרי תקדים בקרב מצביעים לבנים. זה בדיוק התסריט שבראונסטיין הזהיר מפניו – ופרשנים רבים אחרים התעלמו ממנו. זה בסופו של דבר הוא התממש.

קלינטון אכן קיבלה גל תמיכה היספני וניצחה את טראפ ברוב גדול בקרב מצביעים מתחת לגיל 35, אבל הגידול הזה בא לידי ביטוי במדינות רבות שאינן תחרותיות בבחירות – החל מטקסס הרפובליקנית ועד לקליפורניה הדמוקרטית. טראמפ, לעומת זאת, ניצח בשורת מדינות מפתח בפערים קטנים, של פחות מ-200 אלף קולות, שאותם הוא השיג באמצעות הוצאתם לקלפי של מצביעים לבנים בני מעמד הפועלים, שבעבר נהגו להצביע למפלגה הדמוקרטית או שלא הצביעו בכלל.

sheen-shitof

פתרון עוצמתי לכאב

טכנולוגיה מהפכנית לטיפול בכאבים אושרה ע"י ה-FDA לשימוש ביתי

בשיתוף Solio

הפעם האחרונה בה המועמד שזכה בבחירות לא קיבל את רוב הקולות ברמה הארצית הייתה בשנת 2000, כאשר ג'ורג' בוש הרפובליקני גבר על אל גור הדמוקרטי. אלא שאז, התוצאה בחלוקת המדינות הייתה הרבה יותר צמודה – בוש רק בקושי עבר את קו 270 האלקטורים הדרושים לניצחון. טראמפ, לעומת זאת, סיים את הערב עם יתרון נוח בחלוקת האלקטורים – אף על פי שמבחינת כמות הקולות הכללית הוא קיבל מיליוני קולות פחות מהמועמד הרפובליקני מיט רומני, שהפסיד לאובמה בבחירות 2012.

שיעור ההצבעה בבחירות הפעם היה נמוך יותר מאשר ב-2012 ו-2008, מה ששיחק לידיו של טראמפ ופגע אנושות בקלינטון. התוצאה הזו היא גם אכזבה אישית עבור הנשיא אובמה, שעשה כל שביכולתו כדי לגרום לאנשים שהצביעו לו בעבר לצאת להצביע עבור קלינטון – אבל נכשל במשימה. קלינטון אמנם קיבלה יותר קולות מטראמפ, אבל מיליונים פחות מהכמות שקיבל אובמה ב-2012.

את עשרת הימים שקדמו לבחירות ביליתי בנסיעה ברחבי ארצות הברית יחד עם עמרי נחמיאס, שליח וואלה! NEWS במדינה. ביקרנו בשבע מדינות שונות, ארבע מהן "מדינות מתנדנדות" שעמדו בלב הדרמה של הבחירות. קיימנו שיחות עם מאות מצביעים – תומכי טראמפ, תומכי קלינטון ומתלבטים. פגשנו אמריקנים לבנים, שחורים, היספנים, אסייתים, יהודים ואחרים. מכל השיחות הללו, ברור כיום מה הייתה השיחה החשובה והאינפורמטיבית ביותר, שסימנה את מגמת הבחירות. השיחה המדוברת התקיימה בכפר קטן ונידח בשם קירבי, במחוז חקלאי-תעשייתי במערב פנסילבניה, שעיקר הפרנסה בו היא מתחום כריית הפחם.

הילרי קלינטון בעצרת בחירות בפיטסבורג, פנסילבניה, 4 בנובמבר 2016. עמרי נחמיאס
הילרי קלינטון בעצרת בחירות בפיטסבורג, פנסילבניה, 4 בנובמבר 2016/עמרי נחמיאס

בפאב השבור והרעוע של הכפר פגשנו את ג'סי, בת 35, אם לשלושה ילדים שבקושי גומרת את החודש. היא סיפרה לנו שמעולם לא הצביעה עד כה בבחירות כלשהן ברמה הארצית או המקומית, כי "אמא שלי אמרה לי שאני צריכה לתת דין וחשבון רק לאלוהים". אלא שבבחירות האלה, היא החליטה לראשונה בחייה להצביע – לטראמפ. "הוא מניאק וחמום מוח", הסבירה לנו. "אבל אני בעד לתת לו צ'אנס. אם הוא יאכזב, נחליף אותו בעוד ארבע שנים".

מצביעים כמו ג'סי הם אלו שהביאו לטראמפ את הניצחון בפנסילבניה, שעד אמש לא הצביעה למועמד רפובליקני מאז 1988. טראמפ הצליח להביא לקלפי אנשים שלא נהגו להצביע בעבר, ונמשכו לסגנון הראוותני שלו ולאמירותיו הגזעניות והשוביניסטיות. או כפי שהסבירו לנו תומכים אחרים שפגשנו באותה עיירה קטנה, "הוא אומר את הדברים כמו שהם באמת".

המצביעים הללו הם רק חלק מסיפור ההצלחה של טראמפ. רוב הסקרים חזו בהצלחה שהוא יקבל רוב אדיר בקרב מצביעים לבנים חסרי השכלה אקדמית, שמהווים את עמוד השדרה של אמריקה התעשייתית. הכישלון הגדול של הסקרים היה בחיזוי אחוזי התמיכה של טראמפ בקרב אמריקנים לבנים בעלי תואר ראשון ומעלה. באופן היסטורי, זו קבוצה שנטתה במובהק לצד הרפובליקני בכל מערכות הבחירות האחרונות. עם זאת, בחודשים שקדמו לבחירות הנוכחיות, נראה היה שקלינטון פותחת פער אדיר על פני טראמפ בקרב הקבוצה הזו, שהגיבה בסקרים בגועל ודחייה להתנהגותו של טראמפ.

הפגנה בעקבות בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב, סיאטל. נובמבר 2016. AP
ארה"ב מפולגת. הפגנות נגד טראמפ בסיאטל, אתמול/AP

החישוב שעשו הסוקרים לאורך כל החודשים האחרונים היה שעל כל מצביעה כמו ג'סי שמצטרפת לטראמפ, תהיה אישה משכילה בפרברים המהוגנים של אמריקה שתחליט להצביע לקלינטון. ייתכן שהשיקול הזה היה נכון בנקודות השפל של טראמפ לאורך הקמפיין – למשל, כאשר העליב בפומבי זוג הורים שכולים שבנם נפל במלחמה בעיראק, או כאשר פורסמה הקלטה שלו מתרברב כיצד הטריד מינית נשים – אבל ברגע המכריע, ביום הבחירות, השיקול התברר כשגוי.

טראמפ הצליח להוציא לקלפיות כמויות שיא של מצביעים לבנים חסרי השכלה אקדמית, ובמקביל לשמור על רצפה סבירה של מצביעים לבנים שסיימו תואר ראשון. הוא ניצח את קלינטון בדוחק בקרב גברים לבנים בעלי השכלה, והפסיד בנקודות בודדות בקרב נשים לבנות בעלות השכלה. האחוזים שלו בקרב האוכלוסיות האלה היו נמוכים ברמה חסרת-תקדים, אבל הם הספיקו כדי לנצח במקומות החשובים.

את המגמה של חזרת הרפובליקנים המשכילים אל המועמד שלהם פספסו הסקרים בענק. אחרי שפורסמה "הקלטת הלוהטת" של טראמפ עשרות בכירים רפובליקנים הודיעו שאינם יכולים להצביע לו, והמפלגה הרפובליקנית נראתה על סף התפרקות. אלא שבחודש האחרון של הבחירות רבים מאותם בכירים זחלו חזרה אל מחנה טראמפ, ויחד עמם התחילו לחזור גם רבים מהמצביעים המשכילים.

ההסתבכות האחרונה של פרשת המיילים של קלינטון, שהסתיימה בזיכוי סופי יומיים לפני הבחירות, רק האיצה את המגמה הזו. בשיחות שקיימנו עם מצביעים רפובליקנים בפרברים של פילדלפיה וקליבלנד, שמענו פעם אחר פעם את ההסבר לפיו "טראמפ לא מושלם", או "הוא לא כוס התה שלי", אבל "גם הילרי מושחתת וזה יותר גרוע". העננה שרבצה מעל הקמפיין של קלינטון נתנה לגיטימציה לרפובליקנים "מהוגנים" להמר ברגע האחרון על טראמפ, מתוך הטענה ש"שני המועמדים גרועים, אבל טראמפ לפחות שותף לערכים שלנו".

המועמד השקרן ביותר בתולדות ארה"ב

טראמפ הפגין לאורך הקמפיין חוסר כבוד מוחלט וחסר תקדים כלפי הדמוקרטיה האמריקנית. הוא טען שהבחירות מכורות מראש, אמר יותר שקרים מאשר כל מועמד אחר לנשיאות בתולדות ארצות הברית (על פי הספירה הסופית של אתר בדיקת העובדות Politifact, יותר מ-60% מההתבטאויות שלו במהלך הבחירות היו שגויות או שקריות, בהשוואה ל-15% בלבד מאלה של קלינטון), ואיים לרדוף אחר מתנגדיו הפוליטיים כאחרון הדיקטטורים. הוא תקף את בכירי הצבא, לעג לראש ה-FBI ואפילו ביום הבחירות עצמו הגיש תביעה משפטית מגוחכת וחסרת סיכוי נגד מדינת נוואדה, בטענה שפשרה ליותר מדי מצביעים היספנים להצביע בבחירות. התביעה נדחתה.

ואולם, עבור המצביעים שתמכו בו, כל הדברים הללו התגלו כלא חשובים. חלק התעלמו מהם לחלוטין, ואחרים התעקשו שעד כמה שהדברים הללו מפריעים להם, טראמפ עדיין עדיף על קלינטון. המציאות הזו מובילה כעת לחשבון נפש קשה ונוקב בתקשורת האמריקנית, בדגש על ערוצי הטלוויזיה הגדולים, שפמפמו ללא הרף בשבועות שקדמו לבחירות את חקירת ה-FBI סביב המיילים של קלינטון, רק כדי לדווח בקול ענות חלושה 48 שעות לפני הבחירות שהחקירה בנושא הסתיימה בלא כלום.

בישורת האחרונה של הבחירות הנושא המסוקר ביותר בערוצי הטלוויזיה היה פרשת המיילים. כמות הזמן שהוקדשה לה עלתה על כמות הזמן שהוקדשה לכל הנושאים שיושפעו מהבחירות האלה – הכלכלה האמריקנית, הביטחון הלאומי, בית המשפט העליון, מערכת הבריאות, מערכת החינוך והתחממות כדור הארץ – גם יחד.

נשיא ארצות הברית ברק אובמה בבית הלבן. נובמבר 2016. רויטרס
אכזבה אישית גם עבורו. אובמה, אתמול/רויטרס

הכישלון של ערוצי הטלוויזיה, עם זאת, התחיל הרבה לפני פרשת המיילים של קלינטון. ראשיתו בפריימריז הפנימיים במפלגה הרפובלקינית, שבמהלכם הערוצים הגדולים נתנו לטראמפ "מיקרופון פתוח" חסר תקדים בהיסטוריה האמריקנית. כל עצרת בחירות שלו שודרה בשידור ישיר, בשעה ששאר המועמדים הרפובליקנים בקושי זכו להשחיל משפט או שניים למהדורות המרכזיות. טראמפ קיבל מתכניות הבוקר הנצפות בטלוויזיה פריבילגיה מיוחדת – הזכות לעלות לשידור מתי שרק ירצה, בריאיון טלפוני. כל שאר המועמדים הרפובליקנים נאלצו להתייצב בעצמם באולפנים בניו יורק כדי לקבל חשיפה – וזאת בשעה שטראמפ, שמתגורר בניו יורק, היה הקרוב ביותר גיאוגרפית לאולפנים הללו.

בתגובה לביקורת בנושא הזה שהשמיעו שאר המועמדים הרפובליקנים, וגם חלק מהעיתונים החשובים בארצות הבריית, הסבירו ראשי רשתות הטלוויזיה הגדולות ש"טראמפ אולי רע לאמריקה, אבל הוא מצוין לרייטינג שלנו". על פי חלק מההערכות שפורסמו במהלך הבחירות, אחוזי הרייטינג הגבוהים שיצרה המועמדות של טראמפ, הניבו לרשתות הטלוויזיה רווחים של עשרות מיליוני דולרים. אמש אמר מפיק בכיר בערוץ NBC – "יש לנו דם על הידיים". אם בחירתו של טראמפ תוביל לגל של אלימות גזענית בארצות הברית, כפי שקרה בבריטניה בחודשים שאחרי ניצחון מחנה ה"ברקזיט" בהצבעה על הפרישה מהאיחוד האירופי – דבריו יתבררו כנכונים.

מצד שני, האשמת התקשורת היא מוצא קל מדי עבור מי שמאוכזבים מהתוצאה של הבחירות. חלק גדול מהאשמה מוטל גם על קלינטון עצמה, שתשדירי הבחירות שלה הוקדשו באופן בלעדי למתקפות אישיות נגד טראמפ, וכמעט שלא הציעו מידע על התכניות והרעיונות שלה לגבי עתידה של ארצות הברית. התשדירים האלה, שהיו בעיקרם מונטאז' של כל האמירות האיומות של טראמפ, כנראה הצליחו לשכנע מצביעים רבים בחסרונותיו של טראמפ – אבל נכשלו בהצגת "קייס" משכנע בעד קלינטון עצמה. במקביל, רצף הפרסומים הבלתי-פוסק על קשרי ההון-שלטון שלה ושל בעלה המאיסו אותה על יותר ויותר אמריקנים – והתוצאה בהתאם.

האתגרים שניצבים בפני טראמפ

ארצות הברית נכנסה אמש לטריטוריה לא מוכרת. מעולם לא כיהן במדינה הזו נשיא שהגיע לתפקיד נטול כל ניסיון ציבורי או צבאי. תומכיו של טראמפ מצביעים על ניסיונו בעסקים כתשובה לחיסרון הזה, אבל גם הם יודעים היטב שהוא איש עסקים עם מוניטין מעורב במקרה הטוב, שרבים מעסקיו פשטו רגל לאורך השנים. טראמפ הוא נשיא חסר תקדים גם מבחינת הגיל שבו הוא נכנס לבית הלבן לראשונה – 70 - והתסבוכות המשפטיות שהוא מעורב בהן. בעוד שבועיים יתחדש משפט שבו הוא נאשם בהונאה, והחברות שבבעלותו מעורבות בכמה הליכים משפטיים בארצות הברית ובעולם.

האתגרים שניצבים בפניו עצומים, בין השאר בגלל הרף שהציב לעצמו במהלך הבחירות. טראמפ הבטיח לבנות חומה לאורך הגבול עם מקסיקו, לאסור כניסת מוסלמים לארצות הברית, להכפיל את ההשקעה הציבורית בכבישים, בגשרים וברכבות, לבטל את רפורמת הבריאות של אובמה – וגם לצמצם את החוב הלאומי.

אלא שנראה כי המשימה הכי דחופה שלו כעת היא להרגיע את מפלס החרדה בקרב אותם 52% מאזרחי ארצות הברית שלא הצביעו עבורו. החרדה הזו באה לידי ביטוי בירידות חדות בבורסות, אבל גם בפחד האמיתי שחשים היום שחורים, היספנים, אסייתים ויהודים רבים באמריקה, שמסתכלים בתדהמה על גל השמחה של נאו-נאצים ופעילי "עליונות לבנה" ברחבי המדינה בעקבות ניצחונו של טראמפ.

במהלך הקמפיין לנשיאות טראמפ התייחס בסלחנות ועצימת עין כלפי הגורמים הגזעניים הללו שהפכו לחלק מבסיס התמיכה שלו. אם ימשיך בקו הזה בתור נשיא, אמריקה צפויה להתדרדר לתהום עמוק – ויחד איתה, גם שאר העולם.

(עדכון ראשון: 23:42)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully