(בווידיאו: עמדה של הצבא המצרי בגבול עם ישראל)
מי הנילוס הפכו השבוע לצהובים, אפילו חומים. הגשמים העזים שירדו במצרים, כמו בישראל, גרמו לשיטפונות עזים שסחפו טונות של בוץ ושלל חומרים אחרים אל הנהר וצבעו את הנילוס בגוון אחר, מאיים ומבשר רעות, אולי מרמז משהו על מצבה של מצרים. הצבע החדש, או איכות המים המתדרדרת, הובילה כמה מתחנות אספקת המים לעצור את עבודתן והזרמת המים לבתים השתבשה. אבל בעיות המים הן רק עוד נדבך בשלל הבעיות שמציפות את מצרים בשבועות האחרונים, כשהמפורסמת שבהן היא המחסור החמור בסוכר שנרשם בשווקים. למעשה, אין סוכר.
ההיצע המועט גרם לכך שמחירו של קילו סוכר קפץ משלוש לירות מצריות לפני כמה שנים, לחמש לירות לפני כמה שבועות ובימים האחרונים כבר הגיע המחיר לעשר ואפילו 12 לירות. הממשלה החליטה השבוע לקבוע את מחיר הסוכר המסובסד על שבע לירות מצריות לקילו, עלייה של 40% ממחיר הסוכר ערב המשבר הנוכחי. קשה לומר מה גרם בדיוק למחסור החמור. ככל הנראה מדובר בשילוב של מחסור עולמי בסוכר, יחד עם עצירת הייבוא של סוכר מחו"ל ועצירת עבודתם של כמה מפעלים לייצור סוכר במצרים.
הסוכר הוא רק דוגמה נקודתית לשלל הבעיות הכלכליות שממנה סובלת מצרים. הירידה הקבועה והדרמטית בערך הלירה כבר משפיעה באופן אסטרטגי על המתחולל במדינה. בתחילת השבוע ניתן היה לקנות בשוק השחור דולר אמריקני אחד ב-17-18 לירות, כשרק בשבוע שלפני כן עמד סחר החליפין על 15-16 לירות לדולר ולפני חודש על 13 לירות. בבנק שער החליפין היה שונה ואולי קצת מנותק מהמציאות -8.8 לירות לדולר.
הירידה בערך הלירה הובילה לקשיים של ממש בייבוא מוצרים וסחורות עד כדי סגירה של עסקים ומפעלים. שניים מהמפעלים הגדולים במצרים לייצור סיגריות ומשקאות הודיעו השבוע כי הם בוחנים את המשך פעילותם לנוכח המצוקה התקציבית שאליהם נקלעו. וכל אלה יצרו תחושה של בהלה ברחובות מצרים.
סוכנות הידיעות רויטרס ראיינה השבוע כמה סוחרים בקהיר שתיארו את החשש הגדול מפני התמוטטות של המשק. לדבריהם, הם עצרו כל פעילות כלכלית: לא קונים, לא מוכרים - בעיקר בגלל פאניקה ציבורית מהלא נודע. אין מדובר כאן רק בתחושה סובייקטיבית של כמה סוחרים מבוהלים: הפעילות הכלכלית המצרית בענפים שאינם דלק, הגיעה לשפל חסר תקדים בשלוש השנים האחרונות, על פי מדדי חברה מאיחוד האמירויות שתפקידה לעקוב אחר המספרים הללו.
הסכם עם קרן המטבע הבינלאומי יכול לעלות לא-סיסי במשרתו
גם רזרבות המטבע של מצרים בצניחה. ערב המהפכה בינואר 2011, עמדו הרזרבות על 36 מיליארד דולר ולפני כחודשיים כבר עמד המספר על מתחת ל-20 מיליארד דולר. הגירעון התקציבי המאמיר שהגיע ל-12% יחד עם הצניחה בנתונים האחרים, הביאו להסכם עם קרן המטבע הבינלאומית על הלוואה של 12 מיליארד דולר למצרים לתקופה של שלוש שנים.
הבעיה כאן היא שהקרן התנתה את ההלוואה בכמה צעדים שעלולים לעלות לא-סיסי במשרתו: דרישה לרפורמה בשוק המטבע, כלומר לא לקבע את מחיר הלירה המצרית ולאפשר לה להיקבע על פי השוק החופשי - דבר שעלול להוביל בטווח הקצר להתרסקות קשה של הלירה ולפשיטת רגל של עסקים רבים, קיצוץ נרחב בסובסידיות, שעלולה להוביל לעלייה דרמטית במחירים של מוצרי יסוד ולמחאה עממית נרחבת ועוד.
ועדיין הממשלה במצרים וא-סיסי הבינו עד כמה חמור מצבם והחליטו לקחת את ההימור: ביום חמישי הודיע הבנק המרכזי של מצרים כי הוא מאפשר סחר חופשי במטבע וערך הלירה ייקבע על היצע וביקוש. הבנק אף קבע ערך חדש רשמי ללירה - 13 לירות לדולר, למעשה הפחתה בערך המטבע המקומי של כמעט 50%. כעת הציפייה של הממשלה והבנק שהדרישה לדולר בשוק השחור תפחת ותביא להתייצבות מסוימת בשוק. המהלך הזה יצר תפנית לפחות ליום אחד בבורסה המצרית: אתמול נרשם מסחר ער במיוחד עם שיא של רווחים ב-13 השנים האחרונות.
ועדיין קשה לומר אם מצרים עומדת לצאת מהמשבר בקרוב. היא זקוקה להלוואת קרן המטבע נואשות ובלי כל קשר לכך, בציבור נוצרה תחושה של חוסר אמון. הסוכר, המים, הטרור, הפגיעה הקשה בתיירות, הריבוי הטבעי הבלתי נתפס במצרים (כל 15 שניות נולד תינוק) שבה מתגוררים כיום 93 מיליון בני אדם, יוצרים איום של ממש על יציבות שלטונו של הנשיא עבד אל פתח א-סיסי.
הנשיא מנסה בכל דרך אפשרית למצוא מזור לתחלואיה של המדינה אולם ללא סיוע בינלאומי מסיבי, של קרן המטבע הבינלאומית או של מדינות המפרץ העשירות, המשבר רק יילך ויחריף ועמו האפשרות של פשיטת רגל, תסיסה ומהומות ברחובות מצרים. א-סיסי פגש בשבוע שעבר צעירים מצרים וסיפר להם כי המקרר בביתו היה ריק. האמירה הזו הולידה שורה של פוסטים ברשתות החברתיות ותגובות אחרות נוסח "לנו אין אפילו מקרר".
הסעודים חשו נבגדים והפסיקו את הסיוע למצרים
ואי אפשר כמובן לנתק את הזירה המדינית מהמצב הכלכלי. אחת התורמות המשמעותיות ביותר למצרים היא סעודיה. ריאד ובנות הברית הסוניות מהמפרץ העבירו לקהיר כ-25 מיליארד דולר בשנתיים האחרונות. אולם לאחרונה פרצה מחלוקת קשה בין שתי המדינות על רקע הסכמתה של קהיר לפתרון הרוסי המוצע לסוריה הכולל את הישארותו של בשאר אל-אסד בתפקיד הנשיא. ומאז תחילת אוקטובר כשמצרים הצביעה לצד רוסיה במועצת הביטחון, עצרה סעודיה את העברת הנפט למצרים, לפחות זמנית. בהקשר הזה, צריך לומר, ניתן להבין את הסעודים ואת התחושה שא-סיסי ירק להם בפרצוף, לא פחות מזה.
פרופ' יורם מיטל, מומחה למצרים מאוניברסיטת בן גוריון אומר כי הסעודים נדהמו להבין שמצרים של א-סיסי, על אף המענק הנדיב שניתן לה, אינה מהססת לצאת נגד עמדות ריאד בהקשר הסורי ואפילו לא ממהרת להתייצב לצדה נגד איראן, האויבת הגדולה של סעודיה בסוגיות כמו תימן ואחרות.
ובמקביל, נאלץ א-סיסי להתמודד עם האיום הקשה של טרור איסלמיסטי קיצוני, שרוקן את קופת המדינה מהכנסות מתיירות. בכל יום כמעט נרשמים פיגועים, התקפות ומה לא נגד יעדים צבאיים או אזרחיים. רוב הפיגועים וההתקפות אמנם מתרחשים בחצי האי סיני אולם רק השבוע חוסלה חוליה של פעילי טרור בקהיר. המצב הזה הוביל לכך שהמשקיעים הזרים הפסיקו לבוא וקופת מצרים הולכת ומתרוקנת.
"אני לא יודע לאן זה הולך", אומר פרופ' מיטל. "אבל אני כן יודע שהמשבר הזה מטלטל את השלטון. אנחנו נמצאים בתוך תהליך מאוד נזיל. יש ביקורת קשה נגד א-סיסי ברחוב. החברה המצרית שסועה. יש אלפי אנשים בבתי הכלא. במשך שבועות אין סוכר ואורז במדפים. הצבא מחלק מזון בפתח השווקים כדי להילחם בעליית המחירים, עד למצב שבו אפילו התחיל לחלק חלב חלופי לתינוקות בגלל המחסור. יש היום כמעט 94 מיליון מצרים, 40 ומשהו מיליון בני אדם חיים מתחת לקו העוני. יש שניים וחצי אחוז גידול באוכלוסייה בשנה. זה בעצם 2.5 מיליון אזרחים בשנה הבאה במדינה שאין בה תשתיות מתאימות לטפל בכך. וכאשר בתוך ההקשר הזה מתרחש משבר כלכלי חריף כל כך, הכל זז ולא במקום. נוצרת תחושת אי ודאות וזה דרמטי ומשמעותי".
