דעה: הסכם אחד בסוריה אינו מספיק

שאלות כבדות משקל עולות באשר למידת הצלחתו של ההסכם האמריקני-רוסי בעניין סוריה, ואשר נכנס לתוקפו לפני כחודש. שאלות אלו מתחדדות לאור המכות שחטפו החותמים על ההסכם, ובעיקר לאור מאמציהם להציג אותו כהסכם ראוי בעוד הוא נוצר בחטא ונולד נכה ומעוות.

צריך להתחיל ולומר כי ההסכם לא השיג את השקט והרגיעה שדרשו וושינגטון ומוסקבה. השקט לא הושג אפילו בתקופת ההכרזה על הפסקת-אש המוגבלת. אולם השאלה שנשאלת היא מדוע לא הושג השקט, ומה הקשר של חותמי ההסכם להמשך הלחימה?

המכה הראשונה שזעזעה את עקרונות ההסכם ועמו את הפסקת האש-כולה ניחתה כאשר הפציצו מטוסי הקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות הברית ריכוזי אוכלוסין וציוד צבאי בעיר דיר א-זור. הדבר הוביל להריגתם של עשרות חיילים וקצינים משורות כוחות המשטר הסורי.

בתחילה הצדיקו האמריקנים את פעולותיהם באמירה שההתקפה כוונה נגד ארגון דאע"ש וכי חלה טעות בזיהוי. לאחר מכן הם שינו את גרסתם וטענו כי האנשים שהופצצו לבשו בגדים אזרחיים וכי כוחות הקואליציה לא זיהו שמדובר בחיילים.

קשה להתמודד ברצינות ובתום לב עם התירוצים הללו וכאשר מתעמקים בהם לא ניתן להתחמק מהשאלה הבאה: כיצד עד כה לא טעו האמריקנים – שכה אוהבים לעקוץ את הרוסים על כך שהחימוש שלהם אינו מדויק – ודווקא הפעם הפציצו חיילים המשתייכים לכוחות המשטר הסורי?

השאלה הזו מעלה תהיות רבות, במיוחד לאור העמדות השונות והמשתנות של האמריקנים בנושא הסורי; מצד אחד, כמה מדינאים אמריקנים ובראשם שר החוץ קרי קיבלו את ההסכם והביעו תמיכה פומבית בו, ומצד שני מספר לא מבוטל של מדינאים ואנשי צבא התנגדו להסכם ואיחלו כי יגווע עוד בטרם נכנס לתוקף.

המכה השנייה שזעזעה את יסודות ההסכם הגיעה בדמותן של הפצצות מכוונות נגד יותר ממחצית השיירות ההומניטריות הבינלאומיות הנוסעות באזור העיר חלב?. במהלך הפצצות אלו עלו באש יותר מ-19 משאיות, מה שהוביל להקפאת הפעילות הבינלאומית בחסות ארגוני האו"ם. פעילות זו התחדשה אמנם, אך באיטיות רבה, המלווה ביתר-זהירות.

אם כן, מצד אחד הסכם, ומצד שני כוחות הפועלים להפר את השקט ולפגוע בהסכם – במישרין או בעקיפין. וכך, גם לאחר חתימת ההסכם נמשך הסכסוך הצבאי בסוריה, גם אם על אש נמוכה, וזאת מבלי שהרוסים או האמריקנים יחושו במבוכה עמוקה. מה הם כן עשו? הם הודיעו מעת לעת על הפרות כאלה ואחרות, מתעלמים מכך שהסכסוך בינתיים רק הולך ומתעצם, בטח אחרי שתי המכות האדירות שתוארו כאן.

ההסכם, צריך להגיד בבירור, נולד בתוך מציאות מעורערת, ומתוך שיתוף פעולה רוסי-אמריקני שתיאום יעיל לא היה ממאפייניו. כך לדוגמה, לא נכנס עד כה לתוקף הסעיף הנוגע לשלב הבא של ההסכם, שלב הפסקת האש, ועל כן גם לא פורסמה עד כה רשימה מאוחדת ומוסכמת המבחינה בין ארגוני טרור לארגונים מתונים.

הקושי הגדול שמציבה המשוואה הסורית הוא בכך שהגורמים הבינלאומיים נמצאים בעמדות מנוגדות והם פועלים במצב של תיקו מוחלט. הם רק מנסים להיטיב עמדות במשיכת החבל סביב דמותו של הס?דר הבינלאומי החדש. גם הגורמים הסורים חלוקים בינם לבין עצמם באופן ברור, מה שמציב אתגרים כבירים בפני הצלחתו של ההסכם.

האתגר החשוב העומד אם כן בפתח, עוד בטרם הוכרז ההסכם האמריקני-רוסי בעניין הסורי, הוא האם יכולות שתי המעצמות להרגיע את הרטוריקה ביניהן ולנקוט צעדים בוני-אמון שמטרתם הפחתת המתח בין מוסקבה לוושינגטון? רק לאחר שזה יקרה, ניתן יהיה בכלל לדבר ברצינות על הסכם בסוגיה הסורית.

האתגר השני הוא איך להשיג הסכם שגם יוכל להתמודד עם מכלול השאלות, גם להחזיק מעמד וגם שלא יישען על קביים רבים מדי? בהסכם הנוכחי, לדוגמה, קיימים חורים רבים מדי שלא נוהל עליהם דיון, כדוגמת הגיחות האוויריות בשמי סוריה וכן הרעיון להקים כוח בינלאומי שמטרתו לשתף פעולה עם הצדדים המעורבים בסכסוך למען הצלחתה של הפסקת האש.

למעשה, רק אם ארה"ב ורוסיה יחליטו על תיאום אמיתי, לרבות תקיפה של ארגונים קיצוניים בלבד וקבלת סיוע מכוחות המשטר הסורי ומארגוני האופוזיציה המתונים, נוכל לדבר ברצינות על הפסקת-אש שתוכל להצליח. רק תיאום אמיתי ומנגנון לחץ יעיל שיגרום לצדדים שלא לפתוח באש יבטיחו כי ההסכם לא יהיה לאות מתה.

או אז, יהיה גם קל יותר להעניש את הגורמים המפרים את הפסקת-האש, וכך גם לא ייווצרו קשיים רבים כל כך בפני העברת סיוע ההומניטרי. בהמשך, יאפשר הדבר לעסוק באופן מוגבר בעניינים פרוצדורליים, לרבות הרגישים ביותר, כגון המשך המאמץ הבינלאומי לסילוקם של דאע"ש וג'בהת א-נוסרה מתחומיה של סוריה וחתירה למו"מ ישיר על בסיס שותפות או הבנות. התנאי לכך הוא האתגר האמיתי שעמו מתמודדת סוריה: ההבנה בדבר חשיבות סיומו של המשבר שנמשך כבר זמן רב, רב מדי.

ומה שעצוב יותר מכל הוא שלא סביר שנראה את קץ הסכסוך בקרוב. לפחות לא בתקופה שנותרה עד לסיום כהונתו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שגם אם בירך על ההסכם, קצרה ידו מלעשות דבר בחודש וחצי שנותרו עד לבחירות בארצות הברית כדי להביא לשינוי אמיתי. כך גם הדבר לגבי המהלכים הבינלאומיים והכינוסים האחרונים של "הקבוצה הבינלאומית לתמיכה בסוריה" (ISSG) שמטרתם גיבוש ערבויות להימשכות הפסקת-האש ושלא הוכתרו בהצלחה.

אין מנוס מלקבוע כי ההסכם האמריקני-רוסי שנחתם זקוק במהותו להסכם חדש. נכון שסוגית הסכסוך מוטלת לפתחן של וושינגטון ומוסקבה, שתי המעצמות הבינלאומיות, אלא שהמשבר הסורי מחייב מאמץ בינלאומי מתואם שיכלול שילוב של כל הכוחות הפעילים בסכסוך במדינה כדי להגיע להסכם אפקטיבי של הפסקת-אש שיוכל ליצור מנגנונים לקידומו של מהלך מדיני.

אם לא נשכיל להבין זאת עלולות התוצאות להיות הרות גורל: יש סיבה טובה לחשוש כי ההתנהלות הנוכחית תוליך את סוריה למצב דומה למצבה של גרמניה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר חולקה למזרח ולמערב, או לתהליך שהוביל לקריעתן של שתי קוריאות מתוך מדינה אחת בעלת היסטוריה אחת. השסע בסוריה עלול לקרוע אותה לגזרים. והסכם אמיתי, אחר במהותו, דרוש בהקדם, כדי למנוע זאת.

האני עוכ?ל הוא פובליציסט פלסטיני. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-איאם", הרואה אור ברמאללה. המאמר תורגם לעברית כחלק ממיזם משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת במסגרתו מתורגמות כתבות דעה מהעיתונים הערביים המובילים לאתר וואלה! NEWS. מערבית: עידן בריר.