"הכול גן עדן": הגימיק של נתניהו לעצרת האו"ם – אופטימיות זהירה

הפתעה, לא פחות - זה מה שהבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו בימים האחרונים לספק בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם. סוכנויות ההימורים פתחו בליין ניחושים לגבי הגימיק שעמו הוא יבחר להמם את אוזני הקהילה הבינלאומית השנה, אך הפעם נתניהו ויתר על אמצעי העזר, וההפתעה הייתה דווקא בתחום התוכן. בניגוד להרגלו בקודש – למלא את נאומיו באו"ם במסרים תוקפניים – הפעם הוא עטף את דבריו בלא מעט מסרים חיוביים – עתיד ורוד, תקווה, אופטימיות, חלום. אלה מלים שנתניהו כבר מזמן לא אמר. הפתעה? אולי לא צריך להגזים, אבל לכל הפחות שינוי לטובה בטון.

"הניחו את הנשק", קרא לנציגי המדינות באו"ם, "המלחמה שלכם נגד ישראל – הסתיימה". בטון מחויך ומפויס הוא שרטט את חזונו לעידן חדש של יחסי ישראל והעולם. הכול הולך להשתנות, התחייב. מדינות העולם מחפשות להסתייע בישראל במגוון רחב של תחומים, אמר, ובעיניו הוא רואה "עתיד ורוד" שבו כולם עומדים לצד ישראל, ולא מגנים אותה. הוא הושיט יד לשלום עם העולם הערבי, הצהיר מחדש על מחויבותו לפתרון שתי המדינות, והזמין את יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן לכנסת ואת עצמו לדבר בפרלמנט הפלסטיני, שאגב, כבר לא פעיל זה כעשור, אבל למה להתקטנן.

הנשיא התשיעי שמעון פרס, החולם הבלתי מעורער של ישראל, קיבל מקום של כבוד בנאום, כשנתניהו שיגר לו איחולי החלמה וסיפר על האופטימיות הבלתי נגמרת שלו. באמרה המושאלת ממישהו אחר בפוליטיקה הישראלית – מרוב סכרין אפשר היה לסכם את הנאום במילים "הכול גן עדן".

עוד בנושא:
אובמה ונתניהו חייכו למצלמות, אבל התחמקו מהפיל שבחדר
נתניהו לאבו מאזן: אתה יכול להמשיך להפיץ שנאה - או לקדם שלום
אובמה לנתניהו: "ארצות הברית מודאגת מהבנייה בהתנחלויות"

אבל מבעד למעטפת המסרים המחויכים, הסתתרו טרוניותיו המוכרות של נתניהו מן העבר: הטפות מוסר והתקפות על האו"ם האנטי-ישראלי, ש"התחיל ככוח מוסרי והפך לפארסה מוסרית", פלסטינים שמעודדים טרור ומסרבים להכיר במדינת ישראל, ואיראן ואסלאם רדיקלי שמאיימים על היציבות העולמית. ולפני שנופלים בשטף האופטימיות, הזהיר, עוד יהיה רע מאוד; בחודשים הקרובים, נתניהו יודע, האו"ם עוד הולך לעשות לו בעיות. "סערה לפני השקט", במילותיו.

רגעים ספורים בלבד לפני שעלה לדוכן הנואמים, אבו מאזן הפציר במדינות העולם לסיים את הכיבוש בשנת 2017, והצהיר שהפלסטינים מתכוונים לחזור למועצת הביטחון בתקווה שאף אחד לא יטיל וטו. נתניהו טרח לשבח את ידידותה של ארצות הברית ולהזכיר לנשיא ברק אובמה את מדיניות הווטו המסורתית במועצת הביטחון, וכן את הצהרותיו ש"שלום לא יבוא מהחלטות במועצת הביטחון". לחילופין, פרש את תקוותו במסלול העוקף-פלסטיני: "אני מאמין שהשינויים בעולם הערבי מספקים הזדמנות מהותית לקידום השלום".

גם נאומו של יו"ר הרשות הפלסטינית היה תוקפני קצת פחות מבשנים עברו, אך ניכרה בו התשישות והיעדר האנרגיה, ללא פרובוקציות או מסרים מלהיבים, והדברים של נתניהו קצת הוציאו לו את הרוח מהמפרשים. יחסית לאבו מאזן, נתניהו היה כמעיין הנעורים, והיה קל לו להטיח כי "הפלסטינים תקועים בעבר". אחרי שאבו מאזן נתן לעולם שיעור היסטוריה, בציינו כי בשנה הבאה ימלאו מאה שנה להצהרת בלפור, 70 שנה לתוכנית החלוקה של האו"ם, ו-50 שנה לכיבוש הישראלי, נתניהו השיב לו בשיעור רטורי: אם לתבוע את בריטניה על הצהרת בלפור, אז למה לא לחזור להצהרת כורש ולאברהם אבינו? "אתם לא צוחקים?", שאל את הקהל באולם. והתשובה היא שלא, נתניהו אולי מוצא במצבו של אבו מאזן הומור, אך כפי שהבהירו מזכ"ל האו"ם באן קי מון ונשיא ארצות הברית אובמה בנאומיהם, בעיני מנהיגי העולם המערבי הקיפאון בסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא ממש לא סיבה לבדיחה.

האמת היא שהדו-קרב הרטורי של נתניהו ואבו מאזן לא ממש ריתק את העולם. בשני הנאומים האולם היה ריק כמעט לחלוטין. "אני לא מאמין שמוחאים כפיים לישראל", ציין, "כנראה שהשינוי באו"ם בדרך עוד לפני שאני חושב". אך מי שישב באולם ידע שהתשואות ומחיאות הכפיים הגיעו בעיקר מהספסלים ביציעים ובפאתי מליאת העצרת, שהיו מלאים בתומכיו של נתניהו, שרים בכירים, מנהיגים יהודים ותורמים מקורבים. על כן, היה דבר מה זחוח ואולי גם מנותק בהופעתו של נתניהו. למרות פריצת הדרך עם מדינות אפריקה, עדיין יש רוב אוטומטי נגד ישראל באו"ם. למרות ההתקדמות הדרמטית עם חלק ממדינות ערב, הן עוד לא מוכנות לשכוח פשוט מהפלסטינים. המציאות כרגע קצת אחרת, אבל לנתניהו יש ציפיות ורודות לעתיד.

(עדכון ראשון: 23:25)