בתחילת שנות השמונים התחיל בחור צעיר בשם יחיא מכפר ראפאת שבשומרון ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת ביר-זית שמצפון לרמאללה. מיד בתחילת הלימודים נחשף יחיא לפעילות החברתית של "הכותלה האסלאמיה", תא הסטודנטים בקמפוס המזוהה עם תנועת החמאס. יחיא היה בחור דתי ובן למשפחה קשת יום, ומהר מאוד הוא התחבר אל חברי ה"כותלה" שתמכו בסטודנטים נזקקים.
אלו היו ימים שבהם תאי הסטודנטים השונים הכתיבו את קצב האינתיפאדה הראשונה והשפיעו עליה מאוד. מערכת הביטחון חיפשה דרכים, חלקן נואשות, להתמודד עם האלימות הפלסטינית הקשה שהתפשטה כמו אש בשדה קוצים. אחת מהן הייתה לסגור אוניברסיטאות בגדה המערבית כשבראשן אוניברסיטת ביר-זית שנחשבה אז למעוז פתח. אלא שלמרות הפסקת הלימודים, הקשרים והחברויות שנוצרו ב"כותלה" לא התפרקו אלא רק התעצמו והשתלבו בטרור הפלסטיני הגואה. יחיא עצמו גויס לגדודי עז א-דין אל-קסאם, לימים הבסיס להקמת הזרוע הצבאית של החמאס, והחל לייצר מכוניות תופת וחגורות נפץ עבור מחבלים מתאבדים על בסיס ידע שרכש בפקולטה להנדסה.
בזה אחרי זה החדירו ראשי חוליות הטרור של החמאס את המחבלים המתאבדים ואת מכוניות התופת לעורף מדינת ישראל. עשרות אזרחים נהרגו, השב"כ הכריז על יחיא כמבוקש בכיר והוא נאלץ להימלט מצפון השומרון לרצועת עזה תוך כדי שהוא מסתייע בחבריו מה"כותלה". אחד מהם אף הסכים לנדב את ביתו בעיירה בית לאהיא שבצפון הרצועה כמקום מסתור הרחק מעיני השב"כ וצה"ל. ב-5 בינואר 1996 צלצל הטלפון הסלולרי של יחיא. ברגע שהוא ענה, המכשיר התפוצץ. כך חוסל המבוקש הפלסטיני הבכיר ביותר באותם ימים, מי שכונה "המהנדס" ומשמש עד היום כסמל והשראה עבור הטרוריסטים: יחיא עיאש.
ה"כותלות" בקמפוסים הפלסטינים בגדה שימשו לאורך השנים קרקע פורייה לצמיחת מנהיגים בחמאס ובפתח, שהשתלבו הן בזרועות הצבאיות והן במדיניות. דוגמא בולטת לאחד כזה הוא מרואן ברגותי, מנהיג התנזים שמרצה חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי על רצח ישראלים, שבשיאו התמנה לנשיא אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית. ברגותי, שהוגדר אז על ידי מערכת הביטחון בישראל כאחד ממנהיגי האינתיפאדה הראשונה, סימל את תור הזהב של ארגון פתח בין כותלי האוניברסיטאות.
בשנים האחרונות המגמה השתנתה: פעילי פתח התפצלו והסתכסכו ביניהם, והטענות לשחיתות של ההנהגה ביחד עם חוסר אופק מדיני וכלכלי - רק העצימו את הפילוג. "מבחינת הסטודנטים אין הנהגה אמיתית ברשות", סיפר השבוע גורם ביטחוני בכיר. "המצב הגיע לרמת מיאוס גבוהה מדור המנהיגים הישן והמושחת כהגדרתם. דור הסטודנטים הנוכחי בגילאי ה-18-25 מחוברים מאוד לסלולר ולאינטרנט. העולם עבורו שטוח. הם מכירים כמעט הכול דרך התמונות והסרטונים ברשתות החברתיות. הם רוצים שינוי, הם מרגישים תקועים והם לא רואים את האופק. וכשהכול עובר בשידור חי וכשהרטוריקה היא קיצונית במיוחד, קל מאוד לשלהב המון או לשכנע אנשים לצאת לפיגוע".
חמאס זיהה כבר לפני כעשור את זרמי העומק בגדה בקרב אותם "מות'קפין" צעירים משכילים, מודרניים ומיליטנטים שחיפשו שינוי בניגוד להוריהם שהתפרנסו מעבודת כפיים. חמאס הגדיר את הפוטנציאל בקמפוסים כמנוע צמיחה לגיוס פעילים ולקירוב לבבות בין הציבור לארגון ולפיכך החליט להשקיע כסף, משאבים ומחשבה בפעילות של "הכותלה האסלאמיה" באוניברסיטאות השונות, מג'נין ועד חברון. כך עשה אז, כך הוא ממשיך לעשות גם היום.
החל מאוקטובר 2015 מובילים ראשי ה"כותלה" הפגנות אלימות במיוחד בגדה, בעיקר בכיכר יו"ש ומול בית אל. ה"כותלות" מימנו אוטובוסים, חילקו חומרי הסתה ולקחו חלק פעיל במספר פיגועי דקירה. המעורבות של חברי ה"כותלות" בטרור הדליק את כל הנורות האדומות במערכת הביטחון: המעקב הפך להיות צמוד יותר מתמיד והושקע מאמץ רב בניסיון לפצח את חומות המידור כדי להבין מה מתחולל בקמפוסים הפלסטינים. לכאורה נראית מלאכת איסוף המודיעין סביב ה"כותלות" של החמאס והג'יהאד האסלמי פשוטה מאחר שמדובר בסטודנטים שאינם מורגלים למעקב ולחקירות נוקשות אך בפועל מתברר כי מדובר באגוזים קשים לפיצוח.
בחודש ינואר השנה, כשטרור הסכינים התגבר, הוחלט על שורה של צעדי מנע. באחד המקרים פשטו כוחות צה"ל על אוניברסיטת ביר זית ופתחו שם בסריקות. רכז השב"כ הצביע על מספר שמות של סטודנטים, חברי ה"כותלה" וביקש מהלוחמים לפתוח את הארוניות שלהם. התכולה בארוניות לא הפתיעה את הרכז: נתפסו שם חומרי הסתה, דגלים, מגפונים, חולצות ורובים מפלסטיק כדי לשלהב את ההמון בהפגנות. כך למעשה פועלת מכונת ההסתה הפלסטינית הקוראת לאלימות בהובלה של החמאס ובמסווה של פעילות סטודנטים לגיטימית. זה היה עוד ביטוי למהפך שהתרחש בקמפוס ביר זית. בשנה שעברה, אגב, זכתה "הכותלה האסלאמיה" המזוהה עם חמאס בבחירות לאגודת הסטודנטים ובכך נקטעה שליטה מוחלטת ורצופה של "השביבה", תא הפתח, שנמשכה יותר מעשור.
לקראת הבחירות בקמפוס בוחרת "הכותלה האסלאמיה" את ה"אמיר" הגלוי, ראש התא שירוץ במערכת הבחירות וינסה לסחוף אחריו את קולות כלל הסטודנטים. במקביל יתנהל תהליך לבחירת "אמיר" סמוי - סטודנט שבפועל ינהל את הצד החשאי של ה"כותלה" ויעמוד בקשר עם ראשי חמאס. לרוב הוא ייבחר לפי מידת קרבתו לדת, כישורי ניהול ויכולת מנהיגות. בחלק מהמקרים תידרש הסכמה של אנשי חמאס מובהקים לאישור הסופי של הבחירה. לאחר מכן ימנו השניים הגלוי והסמוי - ראשי ועדות לפי היררכיה מסודרת. זהו מקור עוצמתה הפנימי של ה"כותלה" בניגוד לתאי פתח המפולגים והמסוכסכים.
אחרי שלב הבחירות הפנימי יתנהל תהליך מואץ לסייע לסטודנטים באמצעות כסף שזורם אל ה"כותלה" ממספר גורמים, ביניהם תורמים מטורקיה, קטאר והנסיכויות במפרץ. התקציב השמן מתורגם למימון שכר לימוד, שיעורי עזר, ספרי לימוד ושכר דירה. "הסטודנט לא חייב להיות דתי כדי לקבל סיוע מחמאס", מגלים גורמי ביטחון. "זה בדיוק הרעיון של ה"דעווה", מלאכת קירוב הלבבות של חמאס שרוצה לגייס לשורותיו גם סטודנטים המזוהים עם פתח ועם תנועות אחרות כדי להגדיל את מספר התומכים בו בבחירות אך גם להרחיב את מעגל ההשפעה".
ה"כותלות" הפכו כך לכאב הראש לא רק של מערכת הביטחון אלא גם של אבו מאזן שרואה בהם גורם המאיים על המשילות ומערער את היציבות ברחוב הפלסטיני, לעתים בהנחיה מפורשת מראשי חמאס בחו"ל. לפיכך, כשהביקורת של אותם סטודנטים על הרשות מתגברת ומתסיסה את הציבור, מוזמנים המסיתים ל"שיחות הבהרה" במשרדי הביטחון המסכל הפלסטיני. בחלק מהמקרים מדובר בשיחת אזהרה בעל פה בלבד, אך לעתים הם עוברים "טלטולים" ואף נעצרים לתקופות זמן מסוימות.
"אין שבוע שאין בו מעצר של חבר 'כותלה'", מסביר גורם ביטחוני ישראלי. "ההבדל בין ישראל למנגנוני הביטחון הפלסטינים ברורים מאוד. ברשות אין חוק נגד טרור, אלא יש סעיף לא מוגדר של פגיעה ברשות. גם הממשלה הפלסטינית נזהרת מאוד לפני שהיא דורשת אכיפה באוניברסיטאות שלכאורה פועלות לפי רוח דמוקרטית. הם נזהרים מאוד מהסטודנטים. התוצאה של הזיגזג הזה היא מדיניות דלת מסתובבת: הסטודנטים החשודים נעצרים ומשוחררים. יש בזה סימנים לחוסר משילות ולאנרכיה".
