בשבוע ה-34 להריונה, חוותה שושי קרן ירידת מים. היא הגיעה לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים, וכשחוברה למוניטור נשמע דופק של עובר אחד מתוך שניים. לאחר בדיקה מהירה של הרופאים התברר כי אחד מהעוברים נפטר. היא עברה ניתוח קיסרי שבו נולד הילד השני יאיר. "אתה עסוק בלהיות הורה לילד ראשון ותוך כדי אתה גם עסוק במוות של ילד נוסף", אומרת שושי. "עשינו קורס הכנה ללידה, קורס הכנה ללידת תאומים אבל לא עברנו הכנה למוות. אתה פתאום נאלץ ללמוד משהו חדש".
שושי ובעלה יובל מעולם לא חשבו כי אם יוותרו בבית החולים על קבורה עצמאית של בנם שמת - הם לא יידעו היכן הוא קבור, גם היום, שש שנים אחרי המקרה. "האמנו שהוא ייקבר בקבורה ראויה שתאפשר לכבד את זכרו באופן מכובד, כמו כל נפטר", הם אומרים. במשך כל השנים מאז הפטירה ניסו לטענתם בני הזוג קרן לקבל מחברה קדישא "חסד ואמת" שהיו אחראים לכאורה על הקבורה פרטים על מיקום הקבר.
לטענתם, רק אחרי פניות רבות במשך שנתיים, הם קיבלו מאנשי העמותה מענה. מאז, בהתאם למידע שנמסר להם, שלוש שנים נהגו לפקוד קבר מסוים בבית העלמין בבית שמש. אבל אז נאמרה להם האמת הקשה, שריסקה אותם לגמרי: התינוק כלל לא קבור בקבר הזה. אם לא די בכך, שום דבר לא הכין אותם לאפשרות שבנם נקבר תחת שתי דלתות ברזל מוטבעות בתוך משטח בטון מוזנח ונטוש בקצה השני של בית העלמין בבית שמש. קשה לתאר במילים את עוגמת הנפש, התסכול והכאב שחווים בני הזוג קרן. הם לא נפרדו מהתינוק שלהם, גם לא נכחו בקבורתו וכל השנים פקדו קבר שאינו שלו.
גם היום, הם עדיין לא יודעים היכן בדיוק בנם נקבר. "אנחנו מרגישים כישלון", נאנחת שושי. "לא רק שלא הצלחתי ללדת את התינוק חי, גם לא הצלחנו לקבור אותו בכבוד הראוי לו". בני הזוג קרן לא לבד. תשעה זוגות עם מקרים דומים התאחדו לאחרונה והגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בלוד על סך 3.8 מיליון שקלים נגד חברה קדישא "חסד ואמת"; משה ושלמה פרלשטיין העובדים עם חברה קדישא; בתי החולים הדסה עין כרם, הדסה הר הצופים, אסף הרופא, העמק, כרמל, מאיר, קפלן; והמשרד לשירותי דת ומשרד הבריאות בגין מה שהם מכנים "מדיניות שנועדה להסתיר מהם את מקום קבורת ילדיהם". רוב ההורים מאמינים כי התינוקות שלהם נקברו באותו "בור" בבית שמש, מה שמשמש את חברה קדישא כקבר אחים, אבל חלקם לא יודעים זאת בוודאות משום שבעבר לא נוהלו רישומים מסודרים על קבורת התינוקות.
מדי שנה חוות מאות נשים "לידה שקטה", כלומר לידה של עובר מת. מבחינה הלכתית התינוקות המתים נחשבים ל"נפלים" ולא מקיימים עליהם מנהגי אבלות, אבל מעניקים להם שמות ומבצעים ברית מילה לבנים. התינוקות המתים אמורים להיקבר בחלקה מיוחדת לעוברים ולפני כשנתיים פרסם משרד הדתות יחד עם משרד הבריאות ומשרד המשפטים נהלים ברורים כיצד צריכה להתבצע הקבורה ובאיזה אופן על כל בתי החולים בארץ להתנהל מול ההורים.
הנהלים החדשים קובעים שכל בית חולים מחויב להחתים את ההורים על טופס שבו הם בוחרים באחת משלוש אפשרויות: לאפשר לבית החולים לטפל בקבורה ולא להשתתף כלל בסידורים לשם כך, לא להשתתף באופן פעיל בסידורי הקבורה אך להשתתף בהליך פרידה מהתינוק בבית החולים, או להשתתף באופן פעיל בכל הליך הקבורה מתחילתו ועד סופו. לפי הנהלים, "כל עובר או תינוק רך ייקבר במקום נפרד, ובמאובחן מיתר העוברים או התינוקות הרכים. חלקת הקבר תחולק לשורות, וכל שורה תחולק למלבנים רחבים באופן שיאפשר את זיהוי מקום הקבורה לפי מספר שורה ומלבן".
עמותת עתים, המסייעת למי שנתקלים בקשיים מול הביורוקרטיה של מוסדות הדת, טיפלה השנה ביותר מ-200 פניות של משפחות שביקשו לקבל תשובה לשאלה הבסיסית ביותר: היכן קבור הילד שלהן. מיטב טסלר-שימל, המנהלת את תחום הקבורה ב"עתים" היא זו שליוותה וסייעה לזוגות בטראומה הקשה שחוו ואיגדה אותם לתביעה אחת. לטענתה, חרף הנהלים החדשים, בתי החולים וחברה קדישא "חסד ואמת", לא טורחים לכבד אותם.
חברה קדישא "חסד ואמת" היא קבלן מיקור חוץ לקבורת נפלים של כמה בתי חולים הפזורים ברחבי הארץ. בתי החולים לעתים חשים כי "סגרו את הפינה" בכך שדאגו לקבורה, אך בפועל, כך טוענים הזוגות, "חסד ואמת" גורמת עוול בל יתואר למשפחות.
"סימן שאלה גדול - כך הייתי מתארת את שיטת הקבורה של חסד ואמת", אומרת טסלר-שימל. "אנחנו יודעים שכבר משנת 2009 הם קוברים באותו בור מדובר בבית שמש. הבור כבר מזמן היה אמור להתמלא, ואנחנו יודעים שגם היום, שנתיים לאחר הנוהל, הם ממשיכים לקבור באותו הבור. אנחנו מסיקים מכך שהם לא שינו את שיטת הקבורה למרות הנהלים החדשים והם עדיין ממשיכים "לדחוס" באותו הבור עוד ועוד תינוקות". גם בתי החולים, לטענת טסלר-שימל, לא מקפידים על הנוהל "וההורים פשוט לא מקבלים את כל המידע ברגע הפטירה. בתי החולים נותנים תחושה שההורים צריכים לקחת את הגופה ברכב הפרטי שלהם בעצמם והם נבהלים מהרעיון, מוותרים על האחריות, ובכך מאבדים את זכותם להיפרד מהתינוק שלהם".
חלקת הקבר שמכונה "בור" הייתה נראית עד לאחרונה כמו "פח אשפה", כלשון אחד הזוגות שבנם קבור שם. הדרך היחידה להגיע אליה הייתה מלאה באשפה, עשבים וקוצים. לאחרונה הקבר שופץ, אך מבחינת ההורים דבר לא השתנה: הטראומה נותרה אותה הטראומה. "עכשיו יש מסביב בטון מוגבה", מוסיפה טסלר-שימל, "וזה נראה קצת יותר אסתטי, אבל זה לא משנה את המהות. מבלי לפגוע בחשיבות, נשים רגע את האסתטיקה של הקבר בצד. המהות כאן היא קבורה יהודית, על פי ההלכה ועל פי הנהלים של המדינה. את כל אלה, חברה קדישא מפרה בצורה בוטה".
לעדי דוד קרה מקרה דומה לזה של שושי קרן. עדי נכנסה להריון לפני כארבע שנים ובמהלך בדיקה שגרתית אצל רופאת הנשים התבשרה כי התינוק סובל ממחלה קשה. הומלץ לה לבצע הפסקת הריון יזומה ובשבוע ה-38 להריונה, עברה הפסקת הריון ולידה שקטה בבית החולים העמק עפולה. בכתב התביעה נטען כי לעדי ולבעלה נאמר שהקבורה תהיה מכובדת ובנפרד, ולשאלתם המפורשת אף הובהר כי התינוקת "לא תיזרק באיזה בור". לא הוצע לה או לבעלה להשתתף בהליך הקבורה.
לאחר זמן מה, יצרה עדי קשר עם משה פרלשטיין שהיה אחראי על קבורת בתה מטעם "חסד ואמת" ולטענתה הוא אמר לה שבתה קבורה באופן מובחן ולא בקבר אחים. אלא שאז היא גילתה שבתה בכלל קבורה בתוך "הבור" בבית שמש. "הייתי בקבוצת תמיכה עם עוד נשים וקיבלתי מאחת מהן את התמונה של קבר האחים. הייתי בהלם. הבטיחו לי בבית החולים שהילדה תזכה לקבורה מכובדת. אם היא הייתי יודעת שזה לא מה שיקרה, לא הייתי נותנת להם אותה".
מרבית הזוגות מתארים דפוס דומה שבמהלכו בתי החולים לא דאגו לעדכן אותם בכל הפרטים, ומאוחר יותר החברה קדישא פעלה שלא כנדרש. "חשבתי שתהיה לי אפשרות לסגור מעגל", אומרת בכאב אורטל בנדלק שבנה נפטר בשבוע ה-33 להריונה. "זה כבר פצע שלא ייסגר לעולם. התביעה הזו היא המלחמה האחרונה. גילינו שאנחנו חסרות אונים מול מערכת איומה שקוברת בקבורה מבזה". שושי קרן מסכימה: "אם הזעקה שלי לא נשמעה, עכשיו אולי היא תישמע. אנחנו נלחמים בשביל הנשים הבאות".
בא-כוחם של הזוגות, עו"ד ירון אלון ממשרד הורוביץ, אבן, אוזן ושות', אומר כי התביעה "עוסקת ברשלנותם של הנתבעים ובהפרת רשימת חיקוקים ונהלים לפיהם מחויבים היו הם לפעול. מחדלים אלו מקיפים הן את בתי החולים אשר בין היתר היו צריכים לטפל בעוברים כדרך "כל נפטר", ליידע באופן מלא את התובעים בנוגע לאפשרויות אשר עומדות בפניהם ולפקח על פעולות הקברנים מטעמם; הן את הקברנים עצמם אשר היו צריכים לקבור את העוברים בצורה מכובדת ונפרדת; והן את משרד הבריאות ומשרד הדתות אשר היו אמורים לפקח על פעילות בתי החולים והקברנים. לצערנו, מצאנו כי כל הגופים הנזכרים כשלו בביצוע האמור".
בתביעה טוען אלון בשם הזוגות כי "משאלותיהם של התובעים הושלכו, פשוטו כמשמעו, ביחד עם העוברים והתינוקות שלא זכו לחיים, לאותו בור ארור ומוזנח, ודלתות הברזל נסגרו אחריהם, ללא כל סממן מזהה וללא שמץ של יכולת לכבדם בנפרד".
תגובות
משה ושלמה פרלשטיין סירבו להתייחס לטענות ומסרו בתגובה: "עד לרגע זה לא קיבלנו כל תביעה".
מחברה קדישא "חסד ואמת" נמסר: "התביעה הועברה לטיפול פרקליט החברה, עו"ד אייל נון. תגובתה המפורטת והעניינית של חברתנו תינתן בבית המשפט ולא באמצעות כלי התקשורת, שראוי שיזהרו היטב מקביעת העובדות לפני שבית המשפט עשה מלאכתו".
מהמשרד לשירותי דת נמסר: "טרם התקבלה התביעה במשרדנו. אם וכאשר תתקבל נגיב בין כותלי בית המשפט".
ממשרד הבריאות נמסר: "כתב התביעה התקבל במשרד הבריאות. המשרד ילמד את הנושא ויגיב כמקובל לבית המשפט. בשנת 2002 פורסם חוזר מנהל הרפואה בנושא "טיפול בנפלים/עוברים מתים". החוזר קבע כי טיפולי הקבורה של עובר מת לאחר השבוע ה-20 יועברו לחברת קבורה על ידי בית החולים. כמו כן יש ליידע את ההורים בפרטי חברת הקבורה אליה הועבר העובר לקבורה. עד לפרסום חוזר זה היה על בית החולים המשחרר עובר מת לקבורה, לרשום את פרטי ההעברה ולכלול בו פרטים כגון שם העובר, מועד ההעברה לקבורה, שם חברת הקבורה ושם עובד חברה הקבורה שקיבל את העובר. שמירת המסמכים היא באחריות בית החולים וחברה קדישא. ביוני 2014 פורסם חוזר מעודכן בנושא המסדיר הליך פינוי נפל, עובר ותינוק רך מת מבית החולים. החוזר עבר הליכי הטמעה במערכת הבריאות וחברות הקבורה, כולל כנס מקצועי שקיים משרד הבריאות, בו השתתפו אנשי מקצוע כדי להעמיק את המודעות והידע של העוסקים במלאכה זו. בהתאם לחוזר, רופא או אחות או עובדת סוציאלית מיידעים את קרובי המשפחה על האפשרויות שעומדות לרשותם לגבי הליך הפרידה וההעברה לקבורה".