לשתק את משגרי חיזבאללה ולחמוק מעיניו: מבצע "נערי החוף" של מגלן נחשף

מבצע "נערי החוף", שנמשך 11 ימים והביא להשמדת 48 מטרות חיזבאללה שונות, היה אחד מנקודות האור של מלחמת לבנון השנייה. ואולם, הוא גם הציג חולשות של חלקים גדולים אחרים בצה"ל שהיו שקועים עד אז בפעילות נגד הטרור הפלסטיני ולא התכוננו למלחמה הגדולה.

במבצע החשאי לא נורה בו קליע אחד. מקורה של התכנית המרשימה של מגלן במוטיבציה של מפקדים שהכירו את דרום לבנון כמו את כף ידם, והאמינו ביכולת של יחידת מגלן להטות את הכף ולהפתיע את חיזבאללה במקום בלתי צפוי. הזמן הקצר לתכנון, השינויים ברגע האחרון והתחושה שעוד רגע המסוקים מתרסקים בדרך אל היעד - לא הצליחו לגרום למפקדו להורות על ביטולו.

בריאיון מיוחד לוואלה! NEWS חושפים מפקד המבצע וסגן מפקד מגלן במלחמה, אל"מ ע', מפקד פלגת המבצעים המיוחדים במגלן, סא"ל י', מפקד צוות במלחמה, סרן במיל' א', ומפקד חדר הפיקוד הקדמי, סא"ל א', את פרטיו לצד תיעוד מצולם שלו שנחשף לראשונה.

הסיפור על המבצע מתחיל כמה חודשים לפני המלחמה שהחלה ביולי 2006. מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף אביב כוכבי, זימן אל משרדו את מפקד יחידת מגלן דאז, תת-אלוף אמיר ברעם. בפגישה מבקש כוכבי מברעם לחשוב על הדרך שבה יש להתמודד עם משגרי הרקטות ברצועת עזה. תא"ל כוכבי ראה ביכולות המיוחדות של מגלן מענה מבצעי יעיל לטיפול ב"טפטופי" הרקטות לעבר יישובי הנגב המערבי.

המשימה שהטיל כוכבי על ברעם נפלה לידיו כפרי בשל. באותם הימים הייתה יחידת מגלן בעיצומו של תרגיל משמעותי שזכה לכינוי "חידוד מקור". תכליתו הייתה שיפור יכולות היחידה להפעלת אש בטווחים שונים נגד חיזבאללה באמצעות צוותים קטנים וגדולים. עד 2006 הייתה היחידה שקועה עד צוואר בלחימה מול בכירי המבוקשים הפלסטינים ביהודה ושומרון. השובל שהותירה מאחוריה מגלן בגדה עד למלחמת לבנון השנייה היה משופע מבצעים מוצלחים - אך חשאיים - כמו "דמעות תנין", "גיל הזהב", "מרוסיה באהבה", ו"ירח מלא".

תא"ל ברעם, שנענה למשימתו של כוכבי, הצליח להרכיב תפיסה מבצעית, שלימים תעבור גלגולים ותיקרא "חופת אש", המתבססת על יכולות הסיכול הממוקד. האתגר הראשון היה לאתר חוליות משגרי הרקטות שצצות לזמן קצר ונעלמות. האתגר השני היה לדעת איך להעביר באמצעים הטכנולוגיים המיוחדים של מגלן כמות גדולה של מטרות לתקיפה ולהשמידן רגע לפני שייעלמו - מתי מעט הבינו אז כי מדובר ב"מכונה" לציד משגרי רקטות.

בסוף חודש יוני 2006 העביר תא"ל ברעם את יחידת מגלן לפיקודו של תא"ל אליעזר טולדנו. שבועיים אחרי טקס החלפת המפקדים פרצה המלחמה. בבוקר הגורלי של 12 ביולי התקדמו לוחמי מגלן באיטיות בסבך הצפוף של נחל בצת, המתחיל בלבנון ועובר בין היישובים שתולה וזרעית. על גבעה סמוכה עמדו מפקד אוגדה 91 דאז, תת-אלוף גל הירש, וקצינים בכירים מיחידת מגלן, משקיפים על מודל לקראת אישור מבצע מורכב בלבנון. דברי ההסבר של סא"ל י', אז מפקד פלגת המבצעים המיוחדים של מגלן וכיום מפקד היחידה, נקטעו בשל הדי פיצוצים רצופים מאזור זרעית. אף אחד לא הבין אז כי בדקות אלה ניתן האות לפתיחת מלחמת לבנון השנייה. כוח מיוחד של חיזבאללה חדר לשטח מדינת ישראל, חטף את אהוד גולדווסר ואלדד רגב ברכבו ונמלט לכפר הלבנוני עייתא א-שעב. "תעצרו, תקפיאו, יש מצב שיש פה משהו חריג", הודיע בשלב זה תא"ל הירש.

פטריות העשן מאזור הגבול לא הותירו מקום לספק כי תוך זמן קצר יגיעו בשורות רעות. הוכרז נוהל "חניבעל". טנק של גדוד 88 שנשלח לגבול לבנון כדי לאתרם עלה על מטען גחון, ומעוצמת הפיצוץ נהרגו ארבעה אנשי צוות. האבדות לצה"ל לא פסקו. סמל נמרוד כהן שפיקד בשטח נהרג מפגיעת פצמ"ר. בחלוף שעות מרגע החטיפה, ביקשו מפקדי מגלן להחליף את לוחמי הנח"ל בחיפושים. "סרקנו יום ולילה. על הקרקע. בתוך סבך ותחת סכנה ברורה", סיפר לוואלה! NEWS סרן א', מפקד צוות ממגלן, שהשתתף בסריקות בריאיון מיוחד מלשכת מפקד יחידת מגלן. "כל פעם שהיו יורים פצמ"רים, היינו נשכבים ועוצרים". החיפושים נמשכו יממה נוספת עד לאיתור כל גופות חמשת החיילים ההרוגים.

"לוחמים נעו על הברכיים. זחלו. כל הפעילות הייתה תחת אש. המשימה הסתיימה ברגע שזוהו הארבעה", סיפר אל"מ ע', מפקד מבצע "נערי החוף". עוד באותו היום הנחה מפקד יחידת מגלן לעצור את אימוני היחידה, להקפיץ כוחות סדירים לצפון, לגייס כוחות מילואים ולפתוח תיקי מודיעין רגישים על דרום לבנון שנשמרו ביחידה כדי להיערך להפעלה רחבה. לאורך הגבול פרסה מגלן חדרי פיקוד קדמיים (חפ"קים) כדי להיערך למימוש תכנית "ציד משגרים".

שבוע חלף ולוחמי חיזבאללה הצליחו לפגוע במושב אביבים וביישובים נוספים באמצעות תותח ללא רתע (תול"ר), שבאוגדה התקשו לאתר היכן הוא מוצב. משימת האיתור עברה לידי צוות מגלן שגילה כי התול"ר נמצא על הדופן הצפונית של ג'בל א-דיר, רכס השקד בשטח לבנון. בשלב זה הובן בצוות כי כדי למצוא את המיקום המדויק שלו ולתקוף אותו, יש לפעול קרקעית. עד לאותו היום לא נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל ללבנון. אך מפקד חטיבה 300, אלוף-משנה חן לבני, אישר למגלן להכניס ללבנון צוותי לוחמים כדי לסרוק את השטח ולהשמיד את התותח. בחסות החשיכה, צעד הכוח תוך מבצע הנדסי מסובך לפינוי מוקשים מציר הכניסה, והתמקם במרחק של 800 מטרים מהגבול הישראלי, בלב השטח, שהיה עמוס בצמחייה.

במרחק קצר מהכוח התגלו רשתות הסוואה שהניחו פעילי חיזבאללה בין העצים ודלת מתכת. שטח זה יוגדר לאחר מכן בצה"ל "שמורת טבע". האישור להטלת רימון אל תוך הפיר ניתן. הפיצוץ הוביל אמנם להרג כמה מחבלים, אך גם ליציאת שאר החוליה משני פתחים אחרים ולפתיחה באש מסיבית לעבר לוחמי מגלן. סמל ראשון יונתן הדסי הסתער לעברם ונהרג. הפרמדיק, סמל ראשון יותם גלבוע, שביקש להגיש לו עזרה נורה למוות. באותו רגע קשה לקח את הפיקוד רס"ן במיל' ע', מ"פ במילואים של היחידה, שהתעקש להצטרף לכוח במשימה.

חזרה ללשכת מפקד יחידת מגלן. חשיפת הקרב הקשה ב"שמורת הטבע" גורמת לנוכחים בחדר להשתתק. המרואיינים מביטים זה על זה, נזכרים איך הצליח הכוח, בפיקודו של רס"ן במיל' ע' להפוך את הקערה על פיה. "כמה ימים קודם לכן הצליח סמל הדסי לירות טיל ולהשחילו לעבר חלון של בית שממנו פעלו לוחמי חיזבאללה. הוא היה הכוון הטוב ביותר של היחידה", שחזר סא"ל י', מפקד פלגת המבצעים המיוחדים במגלן.

"מה שקרה שם זו אחוות לוחמים", קבע אל"מ ע'. מפקד הצוות סרן א' הוקפץ יחד עם סא"ל י' מקו הגבול לשטח סמוך למרון א-ראס כדי לסייע בחילוץ ההרוגים ולשלוט במרחב. בעיני סא"ל י' הקרב ההוא היה מהותי יותר מעבר להשמדת התול"ר. "זה היה המפגש הראשון של צה"ל עם 'שמורת טבע'. מערכת הגנה שכוללת מצלמות, מטעני חבלה, פירים תת-קרקעיים, עמדות תצפית ועמדות לשיגורים. היה מודיעין על 'שמורות הטבע' אבל לא ברמה שאנחנו הבאנו אחרי התחקור של 'השמורה'. מיהרנו לארוז את המידע ולהפיץ לשאר היחידות איך זה נראה באמת". שמונה מחבלים נהרגו בקרב עם לוחמי מגלן, השאר נמלטו.

בינתיים נמשכה הלחימה באזור הצפון, מהאוויר ומהקרקע. מדי יום התפוצצו יותר ממאה רקטות ביישובי הצפון. ב-16 ביולי אחת מהן פגעה במתחם של רכבת ישראל בחיפה. שמונה עובדי הרכבת נהרגו ו-23 נפצעו. בתגובה לתקרית זו ואחרות בקו החוף של ישראל קיבלה לידיה יחידת מגלן משימה להרכבת מבצע לטיפול בשיגורי הרקטות. צוות החשיבה כלל את סא"ל י', אל"מ ע', וסא"ל א', קצין מהיחידה שעזב את הלימודים מיוזמתו והגיע אל היחידה כדי להקים חפ"ק למבצעים מיוחדים על קו הגבול. "אספנו נתונים כדי להרכיב מפה מודיעינית על מיקום השיגורים. הצגנו עליה נקודות של מוקדי שיגורים, והריכוז הגבוה ביותר היה באזור החוף הלבנוני", סיפר אל"מ ע'.

השלישייה זומנה ללשכתו של מפקד האוגדה, תא"ל הירש, הציגה לו את הנתונים והעלתה רעיון מבצעי להשמדת המשגרים. הירש פתח את המפה, בחן את הנקודות והצביע על נקודה, שהייתה נראית למפקדים בלתי סבירה לפגיעה. "תהיו פה. פה תתמקמו. זה אפשרי מבחינת מבצעית", אמר להם הירש.

אחרי הפגישה ריכזו אל"מ ע' וסא"ל י' קצינים נוספים ויחד הם הרכיבו מבצע נועז בעומק שטח לבנון, בלב ריכוז שיגורי הרקטות, במרחק של עשרות ק"מ מהגבול. אל"מ ע' שב להירש והציג בפניו את התכנית. היא כללה הנחתת כעשרות לוחמים בשטח האויב לאיתור והשמדה של האתרים במשך יומיים של פעילות אינטנסיבית. הירש אישר והמבצע היה אמור לצאת לדרך תוך פחות מ-24 שעות.

אל"מ ע', שחשש מאוד מהיקף הגדול של הכוח, ביקש לערוך מודל לפני המבצע. עשרות לוחמים כבר היו עטויים בצבעי הסוואה, נושאים עליהם ציוד, תחמושת ומזון במשקל של 40 קילוגרמים, כשאל"מ ע' החליט לצמצם את מספרם מחשש שהטורים הארוכים של הלוחמים עלולים להיחשף בשטח על ידי חיזבאללה. אף שחשאיות הלוחמים בשטח הייתה בראש סדר העדיפויות, צמצום הכוחות הפחית באופן משמעותי את היכולת שלהם להגן על עצמם בעומק השטח, וכן הקטין את כמות המזון ומספר הסוללות של מכשירים חשמליים.

רעש המסוקים סימן ללוחמים שהגיע הרגע. הם עולים עליהם, מחויכים ונרגשים וממריאים. עד שמשהו משתבש. "בזמן הטיסה המסוק שובר בחדות הצידה. מולנו מוץ נורים, מעין זיקוקים בשמיים", מתאר סרן ר' את הרגעים הדרוכים באוויר. "חשבנו שיורים עלינו. אני מדבר עם הטייס ומבין שנתיב הטיסה השתנה. אי אפשר לנחות ביעד המתוכנן בעקבות מודיעין שהגיע. אני והנווט מאתרים נקודה שרחוקה ארבעה קילומטרים מהיעד המקורי". העיכוב העלה בו חששות. "בראש שלי עוברות מחשבות, איך אנחנו מביאים את הכוחות לנקודה בזמן לפני הזריחה תחת חשאיות מלאה. אף אחד לא רוצה להיות חשוף עם אור ראשון", הסביר. למרות החשש הנחיתה עוברת בשלום, אך השעון מתקתק. בשעה 05:15 תעלה השמש וכל דקה היא קריטית.

לקראת השעה 05:00, מביט אל"מ ע', מפקד המבצע, לצדדים ומבין שהכוחות השלימו את ההתמקמות בשטח ושאמצעי תצפית מיוחדים נפרסו. הוא וחייליו רחוקים כעת מגבול ישראל ומאותו רגע זה הם מול חיזבאללה. אם ייחשפו, ייאלצו להתמודד לבד עם הבאות. "השקט היה מוזר. שקט מוחלט. רק רעש של הטבע", נזכר סרן א' ומביט על אל"מ ע'. נדמה כי שניהם מחליפים חוויות במבטים. תוך פחות משעה מתחלפת האווירה הפסטורלית במתח כבד.

החפ"ק על הגבול, בפיקודו של סא"ל א', מעביר לכוחות בשטח מידע מודיעיני על חוליית חיזבאללה שעושה את דרכה אליהם. החשש מתעצם והמפקדים בשטח סברו כי נחשפו. "אנחנו מחלקים פקודות לפני ירי ונדרכים. האדרנלין זורם בגוף, אבל מחכים", סיפר מפקד הצוות, א'. "המסר שלנו כמפקדים ללוחמים היה תמיד פשוט: הטבע הוא המחסה הטוב ביותר. אם תפעלו נכון לא תתגלו", אמר מפקד החפ"ק סא"ל א'. "הייתי בטוח שאנחנו הולכים להיתקלות. שעלו עלינו. נערכנו לזה בחפ"ק. לא ברור מה קרה ומה עשתה החוליה (של חיזבאללה א.ב) בשטח אבל הכוח לא נחשף. היו לנו עוד כמה רגעים כאלה והם חידדו את הקושי של איך אתה שומר את הכוח שלך לשגרה מבצעית באותה רמת דריכות וערנות".

חוליית חיזבאללה חלפה על פני הכוח מבלי להבחין בעשרות הלוחמים שהסתתרו, והוא נערך למשימתו העיקרית: איתור משגרי רקטות, מוצבים ומפקדות - ולאחר מכן השמדת מטרות. "הרגשתי ביטחון גדול בכוח שלי. התאמנו ונערכנו לזה. היה לנו מאוד ברור מה אנחנו אמורים לעשות", סיפר סרן במיל' א'. עם זאת, הוא הדגיש את הקושי העצום של שהות ממושכת בשטח ברמת דריכות גבוהה. "כל הזמן עבר לי בראש מה המשמעות של המרחק מהגבול. מה משמעות הלוגיסטיקה שכוללת תחמושת, מזון, אנרגיה (סוללות א.ב) לאמצעי הלחימה. המעטפת מבצעית שיכולה לסייע לנו בזמן אמת מאוד מוגבלת". בראשו של סרן במיל' א' ניקרה המחשבה כי הוא והכוח לבד בשטח. "אנחנו אחראים למודיעין של עצמנו. אנחנו מזהים ותוקפים. בשונה מיחידות רבות, אנחנו אוטונומיים. הכול בכוחות עצמנו. איתור המטרה וההשמדה שלה עלינו, ומכאן גודל האחריות".

עברה יממה ולוחמיו של אל"מ מ' הבינו שהם בלב אתר שיגורים ענק וכל מה שנותר להם הוא להמתין בסבלנות רבה ללמידת הרמזים שיגלו מהיכן מתבצעים השיגורים. "נשמע פשוט?", תהה בקול סרן במיל' א'. "האויב מקצוען מאוד. כמעט ולא נגלה לעין. עד שהוא עושה פעולה זה לפרקי זמן קצרים מאוד. אתה צריך להיות חד ומהיר. הוא עושה את זה בהסוואה ומקצועית עם המון יצירתיות וחלק מתחת לקרקע. אנחנו היינו צריכים להיות מאוד מרוכזים כדי לזהות את השניות הללו ולתקוף".

הסבלנות השתלמה. ביום השני למבצע הצליח הכוח לאתר משגרים ולהשמידם. הטילים הצה"ליים "נפלו מהשמיים" בעוד לוחמי חיזבאללה לא הבינו מהיכן הם באים. בזמן שחיל האוויר הפציץ מטרות גדולות בביירות, עסקה יחידת מגלן באיתור המשגרים שמאיימים על ציר החוף הצפוני של ישראל ובהשמדתם, והפעולה הוכתרה כהצלחה. אך עברו יומיים ולא הגיעה הפקודה המצופה לחזור לישראל. בפיקוד הבכיר הוחלט שאל"מ ע' ולוחמיו יאריכו את ימי המבצע.

"הגענו ל-48 שעות. קיבלנו חטיפי אנרגיה מיוחדים שיודעים להחזיק אותך ל-24 שעות. רק ללעוס כל חטיף כזה לוקח לך חצי שעה. אתה פתאום מבין שאתה נדרש לחלק את המזון בצורה נכונה עד שתגיע אספקה. אחרי שלושה ימים התחלנו לאכול מנות קרב", סיפר סרן במיל' א'. סא"ל א', מפקד החפ"ק, חשף כי המצב היה הרבה יותר מורכב. "השאלה שריחפה היא כיצד אנחנו מביאים אספקה לכוחות תוך שמירה על חשאיות. גם אם נרחיק את השלכת הציוד מהאוויר. איך נדע שהאויב לא עלה על הפעולה, יארוב לנו לידו או יניח מטעני חבלה בדרך אליו? אבל התכנון הצליח. הכול עבד".

כמה ימים נוספים חלפו והיקף השיגורים דעך. יחידת מגלן הצליחה לשתק את מרבית מקורות האש מאותה גזרה. חלק מהמשגרים הושמדו. חיזבאללה הבין שיכולת הזיהוי וההשמדה של צה"ל השתפרה, אך לא ידע כיצד. הוא לא ידע שלוחמי מגלן יושבים בלב מתחם השיגורים שלו ומחכים שיעשה טעויות. "ההצלחה שלנו באה לידי ביטוי לא רק בכמה הפצצנו ופגענו אלא בעובדה שהאזור הפסיק לעבוד. העובדה שלא נחשפנו הייתה הצלחה גדולה", סיפר סרן במיל' א' וחיוך ענק נמרח על פניו. "אחר כך הגיעו 'צרות אחרות'. ההורים חשבו שאנחנו נכנסים לפעילות של 48 שעות ופתאום כבר 11 ימים שאנחנו לא עונים לטלפונים".

בתום המבצע השמידה יחידת מגלן 48 מטרות שונות. על מבצע "נערי החוף" ופועלה במבצעים נוספים קיבלה היחידה ציון לשבח. במבט לאחור, אמר הקצין הצעיר בחבורה, שהעיד שראה את המוות מול עיניו כמה פעמים במהלך המלחמה, "אני שמח על דבר אחד. לדעת שאלו החברים שלי. חברים לתמיד".

המבצע של יחידת מגלן במלחמת לבנון השנייה, המציינת השנה 30 שנים להקמתה, מגלה מוכנות גבוהה לקראת מלחמה, יצירתיות ואומץ לב של מפקדים ולוחמים. שילוב מרכיבים שלא נראה הרבה בצה"ל של 2006. הפער בין מוכנות מגלן למלחמה בלבנון חשף כי רגליו וראשו של רוב הצבא היה שקוע עד אז בלחימה בטרור הפלסטיני. מי שלא השכיל להיערך למלחמה על אף הפעילות בשטחים נכנס עם הראש בקיר והתוצאות נראו בשטח.