שעת צהריים, קיבוץ מעיין ברוך שבאצבע הגליל, מזג האוויר שמשי. בכניסה לקיבוץ עומדים בתור עשרות מטיילים שמעוניינים להיכנס למתחם הקיאקים וליהנות מעוד יום של שקט בגזרה הצפונית. לקצה היישוב מגיעים הוריהם של מי ששילמו בדמם את המחיר עבור השקט הזה, ארבעת חיילי צוות עוז, שנהרגו ב-12 באוגוסט כשטיל נ"ט פגע בטנק שלהם. אליהם מצטרפים מי שחילצו את גופות החיילים, רב-סרן מאיר בידרמן, ראש לשכת מפקד פיקוד הצפון, ורב-סרן עידו לוי, ראש מדור כשירויות במפקדת קצין שריון ראשי, ששימשו קצינים בפלוגה בזמן המלחמה.
הצדדים מכירים זה את זה, אך זו הפעם הראשונה שבה ההורים מקשיבים לסיפור המלא על אודות מבצע החילוץ של בניהם, סמ"ר עוז צמח, סמ"ר הרן לב, סמל ינון ניסן, וסמ"ר דן ברוייר, שקיבלו לאחר המלחמה צל"ש ממפקד פיקוד צפון בגין הגבורה ועוז הרוח שהפגינו בו. הם ישובים סביב שולחנות הגן מאחורי האנדרטה לזכר החללים שהוקמה בקיבוץ, שבו התגורר סמ"ר לב, ומאזינים בעיניים דומעות לסיפור הגבורה של ילדיהם.
במהלך השיחה נחשפות גם התמונות האחרונות שצילם הרן ימים ספורים לפני הקרב ומתפרסמות בוואלה! NEWS לראשונה. "פגשנו את הרן שבוע לפני שהוא נהרג, הוא ביקש את המצלמה ואמר שהוא רוצה לצלם את החבר'ה ולאחר מכן לסמן בעיגול שחור את מי שלא יחזרו מהמלחמה", סיפר אביו, גבי. אחרי הקרב אותרה המצלמה באחד התאים בטנק. "מצאו אותה חבולה. מסרנו אותה לחברה כדי שיוציאו מהזיכרון את התמונות שהוא צילם מהפלוגה ומתוך לבנון, כולל המגנן (מוצב מאולתר) שבו הם היו. אלו התמונות האחרונות שיש לנו ממנו", העיד האב בשברון לב.
במלחמת לבנון השנייה הוצבו הרן, ינון ודן ששירתו תחת פיקודו של עוז, עם פלוגתם בסמוך לעיירה בינת ג'בל שבלבנון. באותו היום באוגוסט, בזמן שהפלוגה הייתה בתנועה, נפגע טנק 3א' מאש חיזבאללה. מפקד הטנק נפצע ולא יכול היה להמשיך לפקד עליו. הטען שלו תפס את הפיקוד, דיווח בקשר וביקש סיוע והכוונה לחילוץ.
בידרמן, שהיה אז סגן מפקד הפלוגה, סיפר כי הפלוגה נסעה בשיירה, כשמצד ימין שלה היה מצוק ומצד שמאל קיר, כך שלא ניתן היה לעקוף את הטנק ולכן כל השיירה נעצרה בזמן שחיזבאללה ממשיך לירות עליה. "אתה נמצא בסיטואציה של כאוס, מולך נופלים טילים וכל הפלוגה משיבה אש בניסיון להשתיק את מקורות הירי. ברגעים הראשונים יש הרבה אי-ודאות לגבי הטנק שנפגע והטנקים שהיו לפניו. לא ברור איפה האויב. בשלבים הראשונים אנחנו בעיקר מנסים לעשות סדר ולהבין מה קורה", שחזר בידרמן.
דקות אחרי ניתנה הפקודה לחלץ לאחור ולחזור למגנן (מוצב צבאי מאולתר, ש"ב) שבו שהה הכוח לפני היציאה למשימה. תוך כדי החילוץ מחליט סמ"ר צמח, מפקד טנק 3ב', מבלי שקיבל פקודה כזו, לעזור לטען בטנק שנפגע ולחלץ אותו ממלכודת האש שבה היה נמצא. "אף אחד לא פקד על הצוות לסייע לטנק, עוז עשה זאת מתוך תחושת אחריות".
בזמן שהטען ינון מחפה ושאר הפלוגה נעה לאחור, מדריך עוז את צוות הטנק 3א' איך לחלץ את עצמו והחילוץ מצליח. "עוז עולה בקשר ומדווח 'אחרון בתנועה' וזו הפעם האחרונה שאנו שומעים אותו", העיד בידרמן. "מאוחר יותר התברר שכמה שניות לאחר מכן פגע טיל נ"ט בטנק וכל ארבעת החיילים נהרגים. בשלב הזה אנחנו לא יודעים את זה עדיין. רק אחרי כמה זמן אנחנו מתחילים לעלות מולו בקשר, אבל אין תשובה ואנחנו מבינים שהוא לא איתנו".
אף שחלק מההורים מכירים כבר את מהלך האירוע הקשה, שגבה את חיי בניהם, גם עשור לאחר מכן הם מנתחים אותו ושואלים עוד שאלות כדי לדלות פרטים נוספים. ורד לב, אמו של הרן, שומעת את פרטי התקרית לראשונה. דבריו של בידרמן גורמים לה למרר בבכי. "הרן התקשר אליי ביום שלישי בערב וסיפר שאחד הכוחות שלהם נפגע, אך הוסיף: 'אנחנו בסדר, אנחנו מגנים על הבית בגופנו'", היא מתארת את שיחותיה עם בנה בטרם נהרג. "ביום רביעי התקשרתי אליו ושאלתי אותו מה קורה והוא אמר לי: 'בדיוק לוקחים לנו את הפלאפונים, התקשרת בזמן. אנחנו בסדר, תזכרי שאנחנו הכי חזקים, השריון זה פלדה. לא יקרה לנו כלום, אנחנו מגנים על הבית'". זו הייתה הפעם האחרונה שדיברו.
בזמן המלחמה, מודה לב, לא שאלה על פרטי התקרית שבה נהרג בנה. "גם היום אני בורחת מזה, אני לא יכולה לגעת בזה", הסבירה. "אני לא יכולה להשלים עם זה ולא יכולה לקבל את זה". בעלה גבי דווקא חקר את הנושא ועדיין לא מיצה אותו. "אף שחקרתי ושאלתי יש לי עוד הרבה שאלות לשאול. התיאורים תופסים את הלב ומסובבים אותו. לכאורה זה לא משנה איך היה ומה היה ואיך מצאו אותו אבל לנו זה חשוב. זה מעסיק את המוח, אנחנו חושבים על זה הרבה".
"היה ברור שהם לא סבלו"
השתיקה בקשר מובילה את בידרמן וחיילים שנוהגים בשני דחפורי D9 לבדוק את השטח. הם מזהים את טנק 3ב' ומבינים שהוא נפגע פגיעה ישירה. "אני מסתכל ורואה שזה טנק שלנו. אני מסתובב חזרה, מזהה שזה 3ב' ויורד אליו", תיאר בידרמן. בנקודה זו מצטרף לבידרמן רס"ן לוי, ששימש בזמן המלחמה מפקד החילוץ הגדודי. "ברגע שאני שומע את בידרמן בקשר אומר ש-3ב' פגוע, אני יורד באותו ציר ומגיע לאזור".
לנגד עיניו מתגלה מחזה קשה. התובה של הטנק בוערת והצריח הפוך. לוי מעמיד את הטנק שלו בעמדת חיפוי, יורד ממנו ורואה שכל הצוות נהרג. "אני מקבל פקודה להביא רופא מגדוד אחר שנמצא לא רחוק כדי שיקבע מוות", סיפר. בזמן זה מוציאים בידרמן וקצין נוסף את הגופות מהטנק ומעבירים אותן לאלונקות.
בשלב זה של התיאור, מבקשים הורים לדעת מה היה מצב ילדיהם בתוך הטנק. בידרמן עונה ראשון: "עוז היה הראשון שראיתי, הוא שכב ליד הטנק ומיד כיסיתי אותו. את שאר החיילים מצאנו כל אחד בתא שלו. את הרן לא הצלחנו למצוא כי הייתה שריפה. מצאנו רק חלק מגופתו". הקצין, שמזהה נקודת שבר בפני ההורים מולו, מנסה להרגיע: "מה שהיה לי כנחמה ברגעים הקשים הללו היה שברור שהם לא סבלו. דן היה עם הידיים על ההגה, ינון בתא הטען והיה ברור לי שזה היה מהיר והם לא סבלו".
ינון, תותחן הצוות, הגיע לחטיבה 188 חודש לפני מותו, לאחר סיום המסלול. משה, אביו, העיד כי הדבר שהכי חסר לו יותר מהכול זה סיפורים על בנו. השיחה עם הקצינים חידשה לו. "הבנתי שהוא כן הכיר את החטיבה אף שהיה חדש שם", סיפר האב. "כואב לי ומפריע לי שינון לא הכיר את הצבא, הוא לא הספיק להכיר את החיילים בחטיבה, אין לי סיפורים על ההווי שלו, הוא לא חווה את הצבא. הוא היה תותחן מצטיין, והוא עשה את הכול כדי להראות לכולם שהוא יכול להצליח, שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה". שולה, אמו של ינון, מתקשה לדבר. "אני רק אגיד שזה קשה לשמוע, זה צובט, ואני יודעת שיהיה עוד יותר קשה. אני לא מדברת עליו ואני צמאה לשמוע עליו עוד ועוד".
מנגד, ישנם הורים שמעדיפים לדעת פחות על אודות התקרית. יורם, אביו של דן, משתדל לא להתעסק הרבה בפרטים. "דן היה רק שנה בצבא עד שהוא נהרג, אני שומע שהוא היה מפקד טוב והוא חסר. לא שמעתי יותר מדי פרטים חדשים ואני גם לא כל כך מנסה למצוא איך ולמה, כי אני מניח שאין לזה הסברים. זה עניין של מזל. מזל לא טוב", אמר ומיעט במילים.
"המג"ד לא הסכים לוותר על גופתו של הרן"
חצי שעה אחרי מציאת הטנק, הגיע הרופא וקבע את מותם של ארבעת חיילי הצוות. גופותיהם הועלו לטנקים ופונו מהאזור, אך חלק מגופתו של הרן לא נמצאה. הייתה זו שעת ערב מאוחרת ולא ניתן היה לאתר את החלק בחושך. לכן הוחלט שלמחרת יחזור לזירה כוח חי"ר וצוותו של לוי. "המג"ד עולה מולי ואומר לי ללכת להביא את הרן, הוא לא הסכים לוותר ולהסתפק במה שמצאנו", חשף לוי. "הגעתי לנקודת הפגיעה וחברתי לכוח החי"ר, שמצא את חלק הגופה". אמו של הרן, ורד, מתקשה לעצור את הדמעות. גם לוי לא מסתיר את רגשותיו. "הערב השני היה מאוד קשה לי ברמה האישית", סיפר.
"גם אחרי עשר שנים כשאני שומע שוב את הסיפור, התחושה היא כמו לגרד פצע שמגליד ומדמם, מגליד ומדמם, כל סיפור כזה הפצע מדמם שוב", העיד בשיחה חיים צמח, אביו של עוז, שמוצא נחמה בגבורתם של בנו וחבריו. "במהלך השבעה הגיע מפקד חיל השריון ואמר לי שעוז והצוות התנהלו שם כמו לפחות קצין ברמת מ"פ. הוא והצוות החליטו שהוא לא מפקיר את צוות טנק 3א' להיות בשר תותחים של האויב". חיים לא האמין לרגע שבנו וחבריו לא יחזרו הביתה. "מאוד מאוד קשה לאבד ילד, אף אחד לא יכול לחוות את החוויה הזו אם הוא לא חווה אותה בעצמו. הכאב לא מרפה והזמן לא מרפא. זה אפילו נהיה יותר קשה. החברים מתחתנים, נולדים ילדים, קורים כל מיני דברים".
בשנים האחרונות מרגישה אלישבע, אמו של עוז, כי בגלל אובדן בנה היא פחות סובלנית כלפי אנשים שלא מתנהגים בסדר. "הבנים שלנו לא נפלו בשביל שאנשים יתנהגו בחוסר כבוד, דוחפים בתורים, חותכים בכבישים, זה מאוד קשה לי. בגלל זה אנחנו ממשיכים עם בני הנוער וחיילים צעירים מתוך תקווה, אולי נאיביות, שאולי על ידי דוגמה אישית של ילדינו, נוכל לבנות חברה יותר צודקת עם ערכים טובים יותר ואחריות אישית. הם נתנו הכול, את החיים שלהם, אז אנחנו עושים הכול כדי שיהיו ראויים לגור במדינה הזו". יורם, אביו של דן, הוסיף: "יש מערכון של הגשש שיש בו משפט 'יש שם אחד והוא איננו', ככה זה יש לנו כל הזמן אחד, לכל אחת מהמשפחות, והוא איננו".
