מפעל המחזור של הקבינט לא מצליח לייצר אסטרטגיה מדינית

בווידאו: נתניהו, ליברמן וארדן בזירת הפיגוע במתחם שרונה בתל אביב

שלשום (חמישי) בשעות הצהריים, השתלטה על הארץ תחושה של ציפייה דרוכה. אפשר היה להרגיש אותה היטב במתחם שרונה, מול הקריה בתל אביב, שם התאספו מאות אזרחים - חלקם תושבים שבאו לשתות קפה ולעשות קניות, חלקם מבקרים שהגיעו מכל רחבי הארץ להביע תמיכה ולהפגין הזדהות - בשעה שבצד השני של הכביש, בקריה, התקיימה ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני.

עמדות השידור שהקימו כלי התקשורת השונים בצמוד למסעדת מקס ברנר שבה אירע הפיגוע הנורא ברביעי בלילה, היו מוקפות בסקרנים שבאו לשמוע, ולהשמיע מחאה. היו שם ויכוחים, צעקות והאשמות רגילות של ימין ושמאל, אבל הייתה שאלה אחת שריחפה באוויר ואף אחד לא באמת ידע לענות עליה: האם כאשר תסתיים ישיבת הקבינט, נשמע משהו חדש? האם תצא איזו בשורה משמעותית מהממשלה הזו, אחרי פיגוע שהציב רף חדש של אלימות גם בתוך תקופה שהתאפיינה ברצף של טרור מאז חודש אוקטובר?

נכון למועד כתיבת שורות אלה, ביום שישי בצהריים, 24 שעות אחרי שאותה ישיבת קבינט הסתיימה, מסתמן שהתשובה היא לא. ממשלה שחבריה פה בישראל, ומבקריה התקיפים מעבר לים, אוהבים להציג בתור "הימנית ביותר בתולדות ישראל", מתגלה זה זמן רב כחסרת אונים ואובדת עצות בכל הקשור לסכסוך עם הפלסטינים. הצטרפותו של אביגדור ליברמן לממשלה, על חשבון משה יעלון, לא שינתה את המשוואה הזו.

עוד בנושא בוואלה! NEWS:
ינסה לעשות יותר ולדבר פחות: השיעור שהפיגוע בתל אביב לימד את ליברמן
נתניהו בזירת הפיגוע בתל אביב: "תפסנו סייען של המרצחים"
בעקבות הפיגוע בתל אביב: מנגנוני הביטחון יפתחו בגל מעצרים בגדה

יום לפני הפיגוע הנורא, עת התחיל חודש הרמדאן, ליברמן אישר את המלצת מערכת הביטחון להעניק שורת הקלות לאוכלוסייה הפלסטינית בשטחים - כפי שנעשה גם בשנים קודמות. זה כמה שנים שישראל הפכה את תקופת הרמדאן לתקופה של "שחרור לחצים" בצד הפלסטיני, עד כדי מתן אשרות למאות אלפים מביניהם להגיע לביקורים בחוף הים בתל אביב. ההנחה הייתה שהמדיניות הזו טובה לביטחון, והתוצאות בשטח - שקט ביטחוני מצד הפלסטינים גם בימי הרמדאן הרגישים, בשעה שהעולם הערבי מסביב עולה באש - הוכיחו את עצמן.

ליברמן, אחד משרי הביטחון הכי לא מנוסים שאי פעם כיהנו בתפקיד, הבטיח עם כניסתו למשרד הביטחון שיקדיש את עיקר זמנו ללמידה שקטה ומעמיקה של המציאות. הוא גם נתן לבכירי מערכת הביטחון להבין שבניגוד להצהרות הלוחמניות שהשמיע מהאופוזיציה, בתור שר הביטחון הוא מתכוון להתחשב בעמדותיהם והערכותיהם המקצועיות. החלטתו לאשר את ההקלות של תקופת הרמדאן הייתה סימן ראשון לכך.

אלא שאז הגיע הפיגוע הנורא בתל אביב, והעמיד את הממשלה כולה וליברמן בתוכה, בפני סיטואציה מביכה. מה עושה "הממשלה הימנית ביותר" כאשר מגיע פיגוע קשה, דווקא אחרי תקופה של כמה שבועות שקטים, שבמהלכם התברר כי ההמלצות ה"פייסניות" של מערכת הביטחון מוכיחות את עצמן? האם רואים בפיגוע הזה, קשה ככל שיהיה, תקלה חד פעמית, שלא צריכה לגרום לשינוי של מדיניות שהצליחה מאז חודש אפריל האחרון להשיב את השקט? או שמא מתייחסים לפיגוע כנקודת תפנית, שבעקבותיה צריך לבטל את המדיניות הקודמת, ולצאת לדרך חדשה?

שרי הממשלה, כולל חברי הקבינט, התקשו להכריע בסוגיה הזו. קחו לדוגמה את נפתלי בנט, שר החינוך. בעבר בנט הפתיע כשאמר כי הוא תומך בהמלצות של הרמטכ"ל ובכירי הצבא להגדיל את כמות אישורי העבודה של פלסטינים בישראל, מתוך הבנה שפלסטיני עם עבודה ופרנסה, הוא מועמד קשה יותר לגיוס עבור ארגוני הטרור בשטחים. אבל אתמול, כשהתגובה המיידית לפיגוע הייתה הקפאה של 83 אלף אישורי כניסה של פלסטינים לישראל, קולו לא נשמע בנושא.

דוגמה נוספת מגיעה משר התחבורה והמודיעין ישראל כץ, שאמר בראיונות רדיו שהוא בעד המדיניות של מערכת הביטחון לבדל בין המחבלים לבין כלל האוכלוסייה הפלסטינית, אבל שבמקרה הספציפי של הכפר יאטא, ממנו יצאו שני המחבלים שביצעו את הפיגוע בתל אביב, יש להפעיל קו שונה, של ענישה קולקטיבית כלפי תושבי הכפר. ומה יקרה בפיגוע הבא?

אבל אי אפשר לבוא בטענות לשרים בקבינט, כשגם לראש הממשלה עצמו אין באמת מדיניות ברורה. נתניהו ביקר פעמיים באתר הפיגוע בשרונה והבטיח יד קשה בתגובה, אבל כשבוחנים את ההחלטות שיצאו עד כה מהקבינט בראשותו, התחושה היא של ביקור בפח למיחזור עיתונים. שוב הקפאת אישורי כניסה ועבודה, שיופשרו בהמשך אחרי רגיעה קצרה? שוב דיונים ארוכים על גירוש משפחות מחבלים, צעד שנפסל משפטית ושיישומו יוביל את ישראל למצוקה בינלאומית? שוב דרישה לזירוז תהליך הריסת בתי מחבלים - למרות שלשכת ראש הממשלה כבר הכריזה בחגיגיות אחרי הפיגועים הקודמים, שהוחלט על האצת התהליכים בנושא?

הרבה פוליטיקאים דיברו אתמול. לא רק מתוך הממשלה. גם חברי כנסת מהאופוזיציה מיהרו לזירת הפיגוע בשרונה כדי להצטלם ולומר כמה מילות חיזוק לאומה. אבל האמת היא שמכל האמירות ששמענו, המשמעותית ביותר לא הייתה שייכת לשר בכיר או חבר כנסת מוכר, אלא למי שעומדת בראש מועצה אזורית באזור הדרום: סיגל מורן, ראשת המועצה האזורית בני שמעון, הגובלת באזור דרום הר חברון, שממנו הגיעו שני המחבלים שביצעו את הפיגוע.

מורן סיפרה בריאיון לאולפן וואלה! NEWS כי זה חודשים היא מתריעה בפני הרשויות במדינה על המחיר שישראל משלמת על ההתעקשות הלא ברורה להשאיר פרצות רחבות בגדר ההפרדה, זו שאמורה להפריד בין ישראל לבין השטחים. כמי שהמועצה שלה - שנמצאת כולה בתחומי ישראל - גובלת בשטחים, מורן סיפרה על תנועת השוהים הבלתי-חוקיים (שב"חים) באזור, ועל הסכנות הביטחוניות שמתלוות אליה. הנתונים בנושא הזה חד משמעיים: רוב מוחץ של הפיגועים שהתרחשו בתחומי ישראל בחודשים האחרונים, בוצעו על ידי שב"חים, בשעה שאת כמות הפיגועים שביצעו פלסטינים עם אישורי עבודה אפשר לספור על יד אחת.

אתמול, סיפרה מורן, היא קיבלה טלפון מלשכתו של שר הביטחון ליברמן, בו נאמר לה כי השלמת גדר ההפרדה באזור המועצה בראשה היא עומדת תתבצע בתוך חודש. גם בהודעה שהופצה בסיום ישיבת הקבינט נכתב כי העבודות על השלמת קטעי הגדר החסרים כבר קיבלו תקציב, ויחלו להתבצע ב-28 ביוני. מה שכמובן לא עונה על השאלה הקשה - למה חיכו עד עכשיו, ולא סגרו את הפרצות הללו בגדר, שאמורה להפריד בין ישראל לבין השטחים, כבר מזמן?

ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני) עוררה סערה כשכתבה כי הסיבה לכך היא התנגדות של מועצת יש"ע וראשי המתנחלים, החוששים שהשלמת הגדר תהפוך אותה בפועל לקו הגבול העתידי בין ישראל לבין השטחים, כשכל מה שנמצא בצד המזרחי של הגדר - לא יהיה חלק מהמדינה. גם אם היו לחצים כאלה, האחריות בסופו של דבר מוטלת על ראש הממשלה. הוא זה שצריך להחליט איפה יעברו בעתיד הגבולות של ישראל, ומה צריך לעשות בינתיים כדי לספק ביטחון.

הסאגה הזו היא תזכורת לכך שלמדינת ישראל אין בעצם אסטרטגיה. הקבינט המדיני-ביטחוני ממחזר דיונים על נושאים טקטיים - כן או לא לגרש משפחה כזו או אחרת, האם להרוס בית בתוך שבועיים או יומיים, מתי לבטל ומתי לשחזר היתרי עבודה - אבל אף אחד לא יודע מה בעצם המדיניות ארוכת הטווח של הממשלה הזו בנושא הפלסטיני. לשאלה הזו לא הייתה תשובה לפני הפיגוע ביום רביעי, ונראה שעדיין אין.