אחרי ההצלחה, זה הזמן של אלונה ברקת לפרוש

זה לא טור על כדורגל. אני לא מתיימר להבין במשחק הכי פופולרי בעולם, אני מבין רק בנפש האדם. הידע שלי מסתכם בכך שעשרים ושניים שחקנים וכדור יכולים לגרום לעולם לעצור מלכת עבור רבים. עובדה היא שבתקופת המונדיאל יש ירידה חדה בסטטיסטיקת הפשע העולמי. כדור הארץ נרגע למשך מספר שבועות. דומה שלא צריך להיות איש מחקר כדי לדעת שהאושר והגאווה נמצאים מאז מוצאי שבת בדרום הארץ. מה שאליפות אחת , אחרי ארבעים שנות הליכה במדבר, יכולה לעשות לעשרות אלפי אוהדים. תסתכלו על הברק והאור שחזרו לעיניים.

זה גם לא טור אובייקטיבי, ולא מתיימר להיות כזה. גילוי נאות: בני משפחת ברקת הם חברים טובים שלנו. אלונה היא משפחה, וגרמה לנו, קבוצת החברים הקרובים מתל אביב, להפוך אדומים מבאר שבע. אלונה הצליחה להפוך אותנו למכורים למשחק.

עדיין, כפסיכיאטר המתבונן מהצד, השאלה מעולם לא הייתה "האם אלונה תהיה אלופה" אלא "מתי היא תהיה אלופה?". איך אומר איש הצללים, הבעל מאחורי הקלעים: "מקום שני, זה המקום הראשון של הלוזרים". ואנחנו לא עסקינן בלוזרים. הברקתים לא מכירים את המילה.

דרייבים אינסופיים מולדים ונרכשים של אישה אחת - הן מבית ההורים, והן מהנישואין. צריך להכיר את המשפחה כדי להבין. השלם עולה על חלקיו אצל הזוג הזה. מדובר בצוות שחייב להגיע הכי רחוק. זה בנפשו. הצלחה כהישרדות ודרך חיים. כישלון משול למוות. אמונה בריצת מרתון ולא ספרינט. ידיעה שאין קיצורי דרך.

אלונה לא גדלה בצהלה. החינוך הדתי בבית הוריה באשקלון מעורר בה גאווה. זה היה בית של צניעות וערכים. ההורים חינכו אותה לדרך ארץ, והסבירו לה שהמשפחה היא ערך עליון. היא גדלה בידיעה שאסור לפחד מעבודה קשה, תוך חריצות מתמדת, כי אין דרך אחרת. אלונה מעולם לא שכחה מאיפה באה וגם לא תוכל לשכוח. ואז הגיעה החתונה לנסיך, או יותר נכון פוטנציאל לנסיך. הוא זה שהתאהב בנערת האולפנה - תמיד ידע לזהות סטארט אפ מבטיח. קצין קרבי שסיים תואר (איך לא) בהצטיינות. לא היה להם רכוש בתחילת הדרך, זה לא מה שהיה חשוב. הם בנו את עצמו בעשרים אצבעותיהם בשותפות טוטלית. Power couple אמיתי. ההצלחה אצלם היא לא מזל, היא מסלול ארוך ומפותל. היא הייתה מלווה בציונות אמיתית ועבודה סביב השעון, כי הם פשוט לא ידעו אחרת.

בחיים, לעומת ספרי האגדות, הדרך לא תמיד קלה. והאגדה של אלונה ברקת בעולם הכדורגל שלנו כוללת תשע שנים לא פשוטות. בהתחלה הרימו גבות, כי הרי מה לאישה ענוגה, שברירית (ויפהפיה) לחפש בתוך עולם הנשלט כולו, בלעדית, על ידי הטסטוסטרון הגברי? איש מסביבתה הקרובה לא צידד במהלך. אך למרות החששות, מהרגע שהיא החליטה, אלונה זכתה לתמיכה משפחתית גורפת. חוותה רגעים קשים כאשר הייתה קרובה לירידת ליגה. חיצים נשלפו אז תוך דקירות ליבה אבל היא בשלה- ממשיכה במתווה שסימנה לעצמה. בעלה לא קנה לה קבוצה. היא בנתה אימפריה בכוחות עצמה, תוך הוצאת עשרות מיליוני שקלים מכיסה הפרטי. בדרך היא חינכה את אוהדי הקבוצה לגלות סבלנות ואיפוק גם כשהיצרים משתוללים (וכדורגל הוא משחק שמוציא הרבה יצרים מטבעו).

כיום אלונה היא קודם כל אמא ועיקר גאוותה הם שלושת בניה. גיא, הבכור סיים עכשיו שירות קבע כקצין יחידה מובחרת. אבל אל תטעו, שברירית היא לא. אלונה חזקה ויודעת לעמוד על שלה. היא עשתה בית ספר לקולגות הגברים, מוקפת בארבעת הגברים האישיים שלה, רגילה לחיות בבית שבו ההורמון הזכרי דומננטי, - זו הסביבה הטבעית עבורה היום. עובדה, דברו עם אלונה על כדורגל ותראו אותה קורנת.

אז מה הצעד הבא בשביל אלונה? קודם כל תחגוג עם תושבי בירת הדרום, שחיכו לרגע המאושר הזה 40 שנה. אחר כך היא תנוח ותחשוב המון. הרבה מתח הצטבר בתשע השנים האחרונות - ודווקא השנה האחרונה הייתה הקשה מכולן. כדי להיות אלוף, אתה צריך להאמין בעצמך ואלונה עברה כברת דרך ארוכה בדרכה לאמונה בביטחונה העצמי בה ובקבוצתה. אמונה שהפכה אותה ראויה להיות אלופה. הבנה אמיתית שאינה נופלת מהקבוצה העשירה מתל אביב. הפחד לאכזב ברגע האחרון היה קשה מנשוא. שבוע מורט עצבים עבר על כוחותינו. אלונה לא יכלה לחייך עד שנשרקה שריקת הסיום במשחק מול בני סכנין.

ובכל זאת, מה בכוונתה לעשות? כחבר, הייתי ממליץ לפרוש בשיא .כקלינאי, יודע שלא תהיה מסוגלת . בינתיים גם אני נהנה למשמע המילים "הפועל באר שבע , אלופת המדינה לעונת 2015/16". חלום שהתגשם.