המחזה "רומיאו ויוליה" של וויליאם שייקספיר עלה על הבמות ברצועה עזה אך עם שינוי פלסטיני בעלילה. במקום הסיפור על הרומן האסור שאירע בתקופת הרנסנס בקרב האריסטוקרטיה האירופית, בגרסה המקומית הזוג הצעיר חצוי בשל השייכות הפוליטית השונה שלהם. יוסוף, בנו של חבר בחמאס, מתאהב בסוהא, בתו של חבר בפתח.
המופע, ששמו "רומיאו ויוליה בעזה", הביא טעם נדיר של תרבות זרה לרצועה השמרנית והמבודדת. ואולם, בולט יותר הוא המבט שמעניק המחזה על הקרע בין שני הארגונים שהקשה על החיים ברצועה במשך כמעט עשור. "זאת קריאה לאהבה, לתת מקום לאהבה ולאפשר לצעירים לחלום על עתיד יפה, שונה מאוד מהמצב הנוכחי בעזה", סיפר הבמאי עלי אבו יאסין.
ב-2007, חמאס סילק את הכוחות שהיו נאמנים ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן והדיח את פתח מהשלטון ברצועה בתום שבוע של קרבות רחוב קטלניים. מאז, שלטונו של אבו מאזן הוגבל רק לגדה המערבית, בזמן שישראל ומצרים הטילו מצור על הרצועה.
מאז, מאמצי הפיוס בין לפתח וחמאס נכשלו. הסכסוך בין שני הארגונים הוא כה עמוק עד שכיום ישנן משפחות עשויות לסרב להצעת נישואים בהתחשב בהשתייכות הפוליטית של בן הזוג השני. לפי הבמאי, "הדמיון הגדול" בין הריב בין שתי המשפחות בטרגדיה המקורית של שייקספיר לבין "המציאות בעזה" השפיעה עליו ועל הסופר הנודע עאטף אבו סאיף לחבר את המחזה.
המחזה הוצג שמונה פעמים בחודש האחרון, במקביל לכך שמשטרת חמאס מנעה מאנשי אקדמיה וגורמים פוליטיים אחרים לקיים ועידה שעוסקת באחדות עם פתח. באירוע האחרון שהתקיים במרכז התרבות אל-משעל בעיר עזה, הצופים צחקו ומחאו כפיים ובמקרה אחד אף קמו על רגליהם כדי להביע את הערכתם להצגה בת ה-70 דקות שהועלתה על הבמה הצנועה שבמקום.
לאחר שנוגן ההמנון הפלסטיני, הווילונות השחורים נפתחו ועל הבמה הוצג בית קפה במחנה פליטים, שם צעירים שוחחו ושיחקו בקלפים. עבור 350 הצופים שנכחו במקום, היה זה תיאור מדויק של המציאות בעזה: עם 40% אבטלה ברצועה, לעתים רבות בתי הקפה עמוסים בגברים צעירים חסרי מעש, שאין להם דבר טוב יותר לעשות. באותם מקומות יושבים גם חברי פתח, שממשיכם לקבל משכורות מהרשות בתנאי שאינם עובדים בממשלת חמאס.
בגרסה המקומית, אביה של סוהא, רופא מקומי, נכנס לבית הקפה כשפניו המגולחים למשעי מעידים על כך שהוא מפתח. אביו של יוסוף, עווני, סוחר מזוקן המזוהה עם חמאס, מגיע אף הוא למקום, שם הוא מתעמת עם הרופא של פתח. בעקבות העימות, בעלי הבית קפה מסלק אותם מהמקום.
"אל תתפייסו, תמשיכו לקלל אחד את השני", הוא צעק לעברם. "אנחנו נעזוב את השטח הזה עבורכם ונלך", הוא הוסיף וגרר תשואות מצד הקהל. לאחר מכן, הצופים פרצו בצחוק כשהרופא שאל את בעלי בית הקפה אם הוא עוקב אחרי ההתפתחויות האחרונות במגעי הפיוס בין חמאס לפתח. שני הארגונים קיימו עשרות מפגשים והכריזו על שורת הסכמים, אך אף אחד מהם לא יצא אל הפועל.
אבו יאסין, הבמאי בן ה-54, אמר כי התגובות של הקהל משקפות את חוסר שביעות רצונו עם המצב הקיים. "הם מרגישים שהמחזה מייצג אותם ומביע את מה שהם לא יכולים להביע. הם מרגישים שהסיפור הזה הוא בדיוק הם", אמר. כשהוא מודע להשלכות לכך, בעלי בית הקפה הזקן מייעץ ליוסוף לשנות את דעתו ולא להתאהב בסוהא משום שמשפחותיהם לא יקבלו זאת.
עם זאת, הגרסה העזתית לסיפור המפורסם מסתיימת בצורה שונה. יוסוף, כמו מאות גברים צעירים ברצועה, בורח על סירה כמהגר בלתי-חוקי במטרה להגיע לאירופה. זאת, בזמן שסוהא צועקת לעברו שיחזור. גורלו מעולם לא נודע, תזכורת לעשרות תושבי הרצועה שנעלמו לאחר שסירתם טבעה ב-2014.
בסיפור המקורי, המשפחות של רומיאו ויוליה התפייסו לאחר מותם של שני האוהבים, אולם בעזה, המשפחות נותרו אויבות.
מוחמד זוג'בור, רופא שצפה בהצגה, אמר כי סופה משקף את חוסר התקווה שפשה בחברה הפלסטינית המפולגת. "הבית נותר מפולג, המשפחות נותרו מפולגות, הצעירים מפולגים והשיחות מתנהלות רק כדי להתנהל, ללא תוצאות", הסביר.
אבו יאסין אמר כי מדובר במקרה שהמחזה הועלה במקביל לציון 400 שנה למותו של שייקספיר. לדבריו, ההצגה תוצג שוב בקרוב כחלק מסדרת פעילויות שאותן מארגן "המועצה הבריטית", ארגון תרבות בריטי, לרגל המאורע.
אבו יאסין ביים עשרות הצגות בעזה, שבה לא קיים תיאטרון לאומי, אך "רומיאו ויוליה" הייתה החשובה ביותר שלו והמוצלחת ביותר. "מה שהופך את עבודתו של שייקספיר לכה ייחודית היא העובדה שהיא מתאימה בכל זמן ובכל מקום. זה אוניברסאלי", אמר. "התיאטרון כאן אינו דומה לזה שבו נהג שייקספיר להופיע, אך עדיין חשוב לשמור עליו מתפקד".