ההופעה החתרנית בירדן בוטלה: הצעירים הערבים לא מוכנים לשתוק

"תסתכלו לי בעיניים ותגידו לי שמוזיקה לא יכולה לשנות את העולם" – כך כתב בסוף השבוע סולן הלהקה הלבנונית "משרוע לילה" – והומו מוצהר – חאמד סינו, בדף הפייסבוק שלו. ההודעה הקצרה, שמגיעה בסופו של שבוע מטלטל עבור חברי הלהקה הידועה ומעריציה ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו, כנראה טומנת בחובה את הסיבה לסערה שבמרכזה עמדה הלהקה בימים האחרונים.

דבריו המרומזים של סינו מגיעים בתקופה מעניינת – בהיעדר מילה מתאימה יותר – במיוחד, בכל הנוגע לחירויות אישיות, לזכויות פוליטיות ולשיח המגדרי במזרח התיכון. לא במקרה הם מגיעים יחד, ולא במקרה עכשיו. דור ערבי צעיר שעוד מלקק את הפצעים של "האביב הערבי" יודע היטב שיש לו מקום להשפיע, ושאותם "ערכים מסורתיים" שבשמם מושתקים בעקביות קולות שונים כמעט ריקים מתוכן – לפחות בכל הנוגע להנהגה פוליטית.

עוד בוואלה! NEWS:
המשבר בעיראק: המפגינים עזבו את הפרלמנט - אך המחאה נמשכת
הסעודים הציגו חזון חדש לממלכה: "אנחנו במצב של התמכרות לנפט"
ירדן: אנס כבר לא יוכל להתחתן כדי לחמוק מעונש, אלא במקרה אחד

הלחשושים והשמועות החלו כבר בתחילת השבוע שעבר, אולם רק ביום שלישי הפרשה התפוצצה, עם הדיווחים הראשונים על כך שחאלד אבו זייד, מושל עמאן, בירת ירדן, הורה על ביטול ההופעה של "משרוע לילה" שהייתה אמורה להיערך באמפיתיאטרון הרומאי שבמרכז העיר, במסגרת מסע ההופעות הבינלאומי להשקת האלבום החדש, "בן הלילה" (אבן א-ליל). תוך שעות ספורות הרשתות החברתיות התמלאו בדיווחים שונים ומגוונים על סיבת הביטול והאחראים לו, עד שהודעה רשמית מטעם הלהקה הבהירה את העניינים.

הסיבה הרשמית שנמסרה ממשרד התיירות היא כי קיום ההופעה של הלהקה הצעירה והביקורתית, יפגע ב"אותנטיות" של האתר ההיסטורי שבו הייתה אמורה להיערך. אותו אמפיתיאטרון אירח בשנים האחרונות לא פעם את חברי הלהקה – שהוקמה לפני כשמונה שנים על ידי סטודנטים באוניברסיטה האמריקנית של ביירות, ואינספור אמנים ערבים ובינלאומיים ש"מוסריותם", לשיטת ההנהגה הדתית הנוצרית והמוסלמית בירדן, אמורה להיות מפוקפקת לא פחות מזו של סינו וחבריו.

"באופן לא רשמי, הסיפור הרבה יותר מסובך מזה", הבהירו חברי הלהקה בהודעה שפורסמה ביום שלישי בערב. "נודע לנו שהסיבה לשינוי הפתאומי הזה, כמה ימים לפני ההופעה, היא ההתערבות של כמה גורמים רשמיים". הלחץ מחברי פרלמנט, הכנסייה הקתולית בירדן וככל הנראה גורמים נוספים עשה את שלו. "נודע לנו שלעולם לא יותר לנו להופיע בשום מקום בירדן, בשל האמונות הדתיות והפוליטיות שלנו, והתמיכה שלנו בשוויון מגדרי ובשחרור מיני".

השיר שצוטט על ידי גורמים רשמיים בירדן כהסבר אפשרי להתנגדות הוא "השד" (אל-ג'ין), אחד מ-13 השירים באלבום החדש של הלהקה. בין היתר, שר בו סינו על "ריקודים להבריח את השד", ועל איך שהוא "מטביע את הכבד בג'ין, בשם האב והבן". בחלק נוסף של השיר, הוא קורא "להפיל את החומה" בעזרת יין. האב ריפעת באדר, מנהל המרכז ללימודים קתוליים בעמאן, טען בריאיון לאתר הירדני "7iber" כי השיר "לוקח את הסמלים הקדושים ביותר של האמונה הנוצרית ומשתמש בהם בהקשר לא מוסרי".

לטענתו של האב באדר, "הבעיה היא לא שורה אחת בשיר, אלא ההופעה כולה", שלדבריו מייצגת "הידרדרות תרבותית שאינה תואמת את הערכים של החברה הירדנית". חבר הפרלמנט באסם אל-בטוש טען כי מילותיהם מעודדות "מין, הומוסקסואליות וקריאה למרד נגד הממשלה ונגד החברה". אל-בטוש אף הגדיר את פעילותה של הלהקה ורעיונותיה "זרים לחברה שלנו ולתרבות המוסלמו-ערבית".

"אם זה קשור למסורת שלנו, אז למה הם מאפשרים לאמנים מופקרים להופיע בבתי מלון ובמועדונים?", תהה אחד מהאזרחים בהודעה שפרסם בפייסבוק. העיתונאית הירדנית באן ברכאווי הוסיפה: "תרבות לא יכולה לשגשג במקום שבו דוחפים לך בורות לגרון באופן כה אלים, עד שאין לך ברירה אלא לקרוא לזה מסורת". לדברי המוזיקאי הירדני יעקוב אבו גוש, "העניין הוא לא רק חוסר הכבוד לאמנות ולמוזיקה, אלא מתקפה ישירה על החוקה ועל החוק המבטיח את חופש הביטוי".

סינו הסביר בריאיון לרשת VICE כי "המזרח התיכון אינו מקום שבו ניתן בקלות להבחין בין הדרג הפוליטי לאליטות הדתיות". הבעיה, לדבריו, והסיבה לביטול ההופעה גדולה הרבה יותר מנטייתו המינית של הסולן – למרות הדגש שניתן לכך בדיווחים בכלי התקשורת. סוגיות להט"ביות אולי מעניינות יותר כלפי חוץ וזוכות לחשיפה נרחבת יותר, אולם הן רק חלק מהמהפכה השקטה והאיטית שמקדמים הצעירים הערבים.

"האנשים פה לא יוותרו", סיפר לוואלה! NEWS ר', תושב עמאן בשנות ה-30 לחייו, שטען כי הסיבה לסירוב הרשויות להופעה קשור הרבה יותר למסרים הפוליטים החתרניים שלהם ולהתייחסויות הדתיות, ולא לתמיכתם בזכויות להט"ב. "אין לנו חוקים אנטי-להט"ביים בכל מקרה", הסביר ר', "כל עוד לא עושים מעשים מגונים, החוק לא יכול לעשות שום דבר בנוגע לזה".

ה', סטודנטית תושבת קהיר שנכחה בהופעת "משרוע לילה" בבירה המצרית לפני כחודש וחצי, הבהירה כי "זה היה בסדר כשהם הופיעו פה לא בגלל שהממשלה כאן יותר פתוחה או מקבלת", אלא לטענתה הרשויות ביקשו להימנע מסערה תקשורתית דומה לזו שנקלעה אליה ההנהגה הירדנית והנזק התדמיתי שנלווה לו, ודאי בתקופה רגישה כל כך של חידוש המחאה ברחובות קהיר. ה' ביקשה להסביר כי "הפער בין הממשלה לעם גדול מאוד, כמו בכל מקום", אולם "חלקים גדולים בחברה ממשיכים להפנות אצבעות כלפי כל מי שמחזיק בעמדות דתיות או מגדריות שונות".

אכן, התגובה מהאזרחים ומכלי התקשורת הממוסדים הייתה מרשימה. מוזיקאים, אמנים ואישי ציבור מיהרו להביע את עמדתם בנושא – הסופר הלבנוני-בריטי נסרי עטאללה, שטען כי מעריצי הלהקה הם "השינוי החברתי", והבהיר כי "היה זה רק עניין של זמן עד שהבחירות הפוליטיות, החברתיות והאישיות של חברי הלהקה יהפכו אותם למטרה". ברשתות החברתיות נפוץ במהרה תג ההקבצה "אנחנו רוצים את לילה בעמאן" (#بدنا_ليلى_في_عمان), והכוכבת הירדנית ראניה כורדי, שזוכה לפופולריות גדולה בעולם הערבי כולו בזכות תכנית המערכונים שלה "The Rania Show", הקדישה מערכון משעשע במיוחד לסוגיה.

זאנה סיראג' סינו, אמו הירדנית של הסולן, פרסמה הודעה שבו היא מבהירה עד כמה היא גאה בבנה ובלהקה, ויצאה בחריפות נגד ההשתקה של הלהקה. "אני מתביישת במדינתי, ירדן, שלא הבינה שעליה להיות גאה שיש דם ירדני במשרוע לילה. בשם ירדן, הרשו לי להתנצל", כתבה בפייסבוק. אחמד שיהאב א-דין, אחד מחברי הלהקה, ציטט מדבריה של מלכת ירדן ראניה, חברת אחד מבתי המלוכה הערביים הנחשבים – לפחות כלפי חוץ – למערביים ולליברליים ביותר, שקרא ליצור את "העולם הערבי שלנו", החף מקיצוניות דתית, וציין את האירוניה שהצהרותיה, מול ביטול ההופעה של אחד מאותם קולות ייחודיים ועצמאיים באזור.

ביום שישי, שעות בודדות לפני מועדה המתוכנן של ההופעה שבוטלה, הודעה מלשכתו של מושל עמאן הבהירה כי "אין לנו בעיה שההופעה תתקיים". זאת, כמובן, ללא תיאום עם הרשויות וללא קשר עם הלהקה, שהבהירה בתגובה כי ברור שאין לה מספיק זמן לארגן מחדש את ההפקה כולה. כעת, נמסר מהלהקה בזהירות כי הם פועלים לקביעת הופעה נוספת בעמאן, שספק אם אכן יותר לה להתקיים.

הסערה שעורר ביטול ההופעה הייתה צפויה מראש. צעירים רבים בעולם הערבי, בלי קשר לנטייתם המינית או לעתים אף להשקפתם הדתית, לא מוכנים לעבור על כך בשתיקה. בצל פעילותם מעוררת ההשראה של ארגונים או של אנשים פרטיים, ברור כי מותר – גם אם בשקט – לדבר על הכל. המשוררת הלבנונית הידועה ג'ומנה חדאד, שכותבת רבות של שחרור מיני ושוויון מגדרי (אך מגנה בדיוק באותה מידה על ערביותה), היא דוגמה מעולה לכך, או למשל הסרט "אוריינטד", שעוסק בחייהם של גייז פלסטינים בתל אביב ונתפס בעיני רבים כשנוי מחלוקת. לאחר שזכה לככב בפסטיבלים ברחבי העולם, הוא נבחר לפתוח את הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב, שייערך בהמשך החודש.

אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד – ואולי דווקא השיח המתפתח מעורר את הגופים הדתיים משנתם, שכמו במקרה של "משרוע לילה" בעמאן, חשים צורך ללחוש בתקיפות באוזנו של השליט. רק בתקופה האחרונה דווח על מעצרם של 11 גברים במצרים בחשד לקיום יחסי מין חד-מיניים, שעדיין אסורים בחוק המצרי, והרשויות בערב הסעודית – שעד כה העלימו עין בצורה עקבית למדי מפעילותם המינית של גייז – שוקלות להחמיר את הענישה.

החוק הלבנוני, למשל, מגדיר כי "יחסי מין המנוגדים לדרך הטבע" ראויים לעונש מאסר, אולם שני תיקים שהובאו בשנה האחרונה בפני שני בתי משפט שונים הסתיימו בקביעה כי יחסי מין הומוסקסואליים אינם "מנוגדים לדרך הטבע" והמעורבים נוקו מכל חשד פלילי. עם זאת, ארגון "Proud Lebanon" דיווח בתקופה האחרונה על גל מעצרים של "חשודים" ביחסי מין חד-מיניים, כולל פליטים סורים רבים – שחלקם בביירות, באיסטנבול ובערים נוספות במזרח התיכון, נאלצים למכור את גופם על מנת להתקיים.

ארגון "שמס" התוניסאי, אחד מארגונים ספורים בעולם הערבי שמקדמים זכויות להט"ב, מתמודד אף הוא עם מצב לא פשוט. הדיון הער בתקופה האחרונה על הומוסקסואליות בחברה התוניסאית הביא עמו גילויי הומופוביה קשים, כולל תופעה חדשה יחסית של חנויות שמפרסמות בכניסה אליהן שלטים בנוסח "הכניסה לגייז אסורה" - ופעמים רבות לאיסור זה נוספים גם אתאיסטים. זאת, עדות נוספת לקשר ההדוק שבין הממסד הדתי למאבקם הלא פשוט של הערבים הלהט"בים.

רק בתחילת השנה ניצל הארגון מסגירה, לאחר שזכה בעתירה לבית המשפט העליון נגד דרישה לאסור על פעילותו בשל הערכים שאותו הוא מקדם. סעיף 230 של החוק הפלילי, שקובע כי יחסי מין חד-מיניים אינם חוקיים, עדיין קיים, למרות קמפיין נרחב של פעילי הארגון בתוניסיה ובמדינות אחרות.

בהודעה שפרסם בשבוע שעבר סגן נשיא הארגון, אחמד בן-עמור, הוא התייחס לאווירה במדינה לאחר ששני מנחי טלוויזיה מוכרים אמרו דברים קשים בגנות גברים הומואים, ועוררו קריאה להחרים אותם ואף לפגוע בהם פיזית – שמומשה לפחות במקרה אחד עד כה, בדמות תקיפת גבר באוניברסיטת קיירוואן. "הרשויות שותקות", כתב בן-עמור. "הן לא מפגינות עניין או רצון למגר את גל האלימות הזה, שפוגע באופן יומיומי בהומוסקסואלים בתוניסיה, שסופגים את ההשלכות של המעשים האלימים והדברים שנאמרים על ידי בכירים תוניסאים".