השבוע התראיין ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל לערוץ טלוויזיה צרפתי. הדברים שאמר על האפשרות שתהיה הסלמה בעזה היו חד-משמעיים: "איננו רוצים מלחמה, אנו מעוניינים למנוע אותה". הוא הסביר כי איראן תמכה בעבר בחמאס אך מאז שהארגון יצא בגלוי נגד משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה, הסיוע קטן. כעת, סיפר משעל, חמאס פועל כדי לפתח מקורות מימון נוספים.
אז אמר. נראה שלא רבים ברצועת עזה התרשמו מהצהרותיו. אף שלכאורה משעל נושא עדיין במשרה מספר אחת בחמאס, מעמדו כמנהיג מספר אחת בארגון איננו כפי שהיה בשנים עברו. הוא כבר לא מקבל ההחלטות היחיד, ודאי שלא בכל הנוגע לרצועה. בעזה קם מנהיג חדש, כריזמטי וסוחף, ושמו יחיא סינוואר. שלא בגלוי, סינוואר קורא תיגר על הנהגת משעל ועל צמרת חמאס בחו"ל.
לקריאה נוספת:
האויב מספר אחת: המנהיג החדש של חמאס בעזה
תרחיש החדירה שמדיר שינה מעיני המפקדים בצה"ל
אנחת רווחה בישראל: שכר המורים הפלסטיני עולה
התחרות בין שני האישים ובין ההנהגה בחו"ל להנהגה בעזה נותנת אותותיה בכל ממד של פעילות הארגון. היא באה לידי ביטוי גם בהבדלים בסגנון החיים של השניים: משעל, יליד הכפר סילוואד שבגדה המערבית, מבלה במלונות פאר במפרץ ונפגש עם מנהיגים, ובהם, למשל, נשיא טורקיה. סינוואר מתגורר במחנה הפליטים של חאן יונס. הוא ישב בכלא הישראלי 22 שנה, עד ששוחרר בעסקת שליט. סינוואר מתרחק מאור הזרקורים ונחשב למנהיג קיצוני ונוקשה שסוחף אחריו את צמרת הזרוע הצבאית. הפער בין העזתים ל"חו"לניקים" הולך ומתרחב, והמחלוקת ניכרת בנושאים רבים: הפיוס עם הפתח, היחסים עם מצרים ובעיקר עתיד חמאס לאן?
אולי כדאי להתחיל מהתחרות הטבעית בין עזה לגדה בחברה הפלסטינית. אין זה סוד שתושבי הגדה מסתכלים על העזתים מלמעלה. זה היה גם המצב בתוך חמאס, אחרי חיסול השייח אחמד יאסין במרץ 2004 ומיד לאחריו עבד אל-עזיז א-רנטיסי. חמאס איבד את שני מנהיגיו הבולטים בעזה, בזמן שמקביליהם בגדה היו בבתי הכלא בישראל או שחוסלו גם הם. ההתנקשות ביאסון וברנטיסי סימנה את תחילת "תור הזהב" של הנהגת חמאס בחו"ל, המורכבת ברובה מילידי הגדה. משעל, סגנו מוסא אבו מרזוק והאחרים נחשבו לאישים הבכירים והחשובים ביותר בארגון בכל מקום, כולל בעזה. הזרוע הצבאית נשמעה להוראותיהם. אמנם המנהיגים הצבאיים מוחמד דף ולאחר מכן אחמד ג'עברי, החלו לבלוט יותר ויותר, אך לא היה ספק מי מקבל את ההחלטות בארגון.
שחרור יחיא סינוואר שינה משהו במבנה ההנהגה. אט-אט ביסס סינוואר את מעמדו כאיש מספר אחת של הארגון ברצועה. הוא נחשב לאחד ממקימי הזרוע הצבאית עז א-דין אל-קסאם, ואחרי שישב יותר משני עשורים בכלא הישראלי ואף ניסה במו ידיו לטרפד את עסקת שליט שלדידו הייתה ותרנית מדי, כל חברי חמאס רחשו לו כבוד. אחרי שיצא לחופשי, סינוואר לא בזבז זמן והחל להשתלט על מוקדי הכוח של הארגון ברצועה. הוא הצליח להבהיר שסדר העדיפויות של הארגון צריך להשתנות, וזה אולי המהלך החשוב ביותר שעשה במסגרת מאבקי הכוחות בין חמאס עזה לחמאס חו"ל.
בניגוד למשעל, סינוואר לא רואה בעזה תחנה בדרך להשתלטות על אש"ף ועל הגדה. לשיטתו, הרצועה היא מטרה מקודשת נפרדת; הישות הראשונה במעלה שבה שולט בית המדרש של האחים המוסלמים. מבחינת חברי הלשכה המדינית בחו"ל, אש"ף ממשיך להיות המטרה החשובה מכל, ואם כדי להשתלט על הארגון מבפנים צריך לעשות ויתורים בעזה, הם מוכנים לעשותם.
סוגיה אסטרטגית נוספת שבה חלוקים שני המחנות, נוגעת להתנגשות הציביליזציות במזרח התיכון ולמאבק בין הסונה לשיעה. בעוד משעל וחבורתו הבהירו כבר ב-2011 את הסתייגותם מ"הציר השיעי", סינוואר ושותפיו לזרוע הצבאית סירבו להיפרד מהחברים בטהראן ובדמשק. משעל ניסה לא פעם להתקרב לסעודיה ואף ביקר שם. אנשי הזרוע הצבאית בראשות דף ומעליו סינוואר המשיכו לשמור על קשרים הדוקים עם "גיס אל-קודס" של משמרות המהפכה והמשיכו, בדרך לא דרך, לקבל מימון איראני. עם זאת, התמיכה המפורשת של משעל בריאד והתנגדותו הנחרצת להתקוממות של החות'ים השיעים בתימן, גרמה לקיצוץ משמעותי בסיוע האיראני לרצועת עזה, גם אם בזרוע הצבאית הוא הורגש פחות.
המחלוקת משתקפת גם במצב היחסים עם המצרים. השבוע ביקרה משלחת מטעם חמאס בקהיר ונפגשה עם ראשי המודיעין המצרי, המוחאבראת. ראשי המודיעין מנסים לקרב אליהם את ראשי הדרג המדיני בעזה ובחו"ל, לנוכח ההתנהלות של הזרוע הצבאית וסינוואר. העדויות שהוצגו בפני בכירי חמאס, ולפיהן פעילים בארגון אימנו את תא הטרור שהתנקש בחיי התובע הכללי במצרים הישאם ברכאת ב-2015, הדהימו את חברי המשלחת לקהיר. גם הם מבינים כי הזרוע הצבאית מנהלת מתחת לאפם מדיניות עצמאית בכל הנוגע ליחסים עם דאעש במצרים: העברת אנשי דאעש פצועים מסיני לטיפול רפואי ברצועה, חפירת המנהרות למצרים, העברת אמצעי לחימה לסיני ואימון פעילי דאעש. הכול מתנהל כמפעל מסודר של הזרוע הצבאית, בידיעתו של יחיא סינוואר ובלי ידיעתם או הסכמתם של חברי הדרג המדיני ברצועה וודאי שלא על דעתו של חאלד משעל בקטאר. משעל אף הפציר בחבריו לארגון לעצור את כל ההברחות מהרצועה לסיני ולקטוע את הקשרים עם דאעש, אך גם במקרה הזה הוא גילה שעם כל הכבוד למנהיג בדוחא, לשטח צרכים משלו. בזרוע הצבאית החליטו לשמר את ערוץ התקשורת עם דאעש בגלל נחיצות נתיב הברחות הנשק והכסף מסיני ואליה.
הוויכוחים ה"אידיאולוגיים" מובילים גם למחלוקות לא פשוטות בנוגע לניהול הארגון. כלומר, מי בדיוק מקבל את ההחלטות כיום בחמאס? האם זהו איסמעיל הנייה או מחמוד א-זהאר שנחשבים לבכירים בזרוע המדינית בעזה, או אולי משעל ואבו מרזוק בחו"ל? ואולי בכלל אלה סינוואר ודף וחבריהם? אחת הדוגמות המאלפות שניתנו לכך היא הוצאתו להורג של החשוד בשיתוף פעולה עם ישראל, מוחמד שתיווי, שנחשב למג"ד זיתון. שטיווי היה חבר מוכר וידוע בזרוע הצבאית של חמאס ולמשפחתו שורשים עמוקים בארגון. ההחלטה להוציאו להורג עוררה כעס בקרב תומכי הארגון אך עדיין לא ברור לגמרי מי קיבל את ההחלטה על הוצאתו להורג. האם המדינאים אישרו אותה, או שמא סינוואר ודף קיבלו את ההחלטה בלי לעדכן את חברי הלשכה המדינית?
דוגמה נוספת היא הדברים שאמרו דווקא חלק ממדינאי חמאס אחרי התמוטטות המנהרות בעזה. א-זהאר לדוגמה הצהיר שחמאס חופר מנהרות לעבר ישראל וגרר לא מעט ביקורת בזרוע הצבאית, בנוסח "מי שמך" לצאת בהצהרות כאלה.
מעל הכול מרחפת האג'נדה האישית. בשנה הקרובה ייערכו בחירות חדשות ללשכה המדינית של חמאס ולא ברור אם משעל ישוב וייבחר. מאזן הכוחות משתנה במהירות לטובת עזה וייתכן שסינוואר ירצה להיבחר לתפקיד ראש הלשכה או להמליך אחד ממקורביו. עבור סינוואר יש כאן לא מעט משקעים היסטוריים וחברתיים: הוא נציג הפליטים והאסירים, העזתים המקופחים שנחשבו תמיד לסוג ב'. בעוד הוא ואנשיו נושמים את אבק המנהרות של עזה, יש מי שחוגג על חשבונם וטוען כי עליהם לסור למרותו, וזהו משעל, יליד הגדה, המדינאי בעל ההסתכלות ארוכת הטווח, פוליטיקאי ברמ"ח אבריו, שיאינו מכיר את צליל היריות או את ריח בתי הכלא.
בסופו של דבר, כפי שנאמר כבר, פירוק או פיצול עדיין לא נראים באופק. נראה שבחודשים הקרובים לפחות, ימשיך משעל לתת הוראות מקטאר. הזרוע הצבאית וסינוואר ימשיכו להתעלם.