פרשת השבוע שלנו עוסקת בשני סיפורים חשובים. אחד מהם הוא אחד הסיפורים המכוננים ביותר של העם היהודי לכל דורותיו, הלא הוא מעמד הר סיני מתן התורה. השני הוא הסיפור על ביקורו של יתרו, חותן משה.
יתרו מגיע לראות את משה לאחר ששמע על כל מה שעשה ה' לבני ישראל במצרים. הוא זובח זבח לה', מברך אותו ולמחרת בבוקר יוצא ורואה את משה יושב ושופט את העם לבדו לאורך כל היום: "ו?י??ע?מ?ד ה?ע?ם ע?ל-מ?ש??ה, מ?ן-ה?ב??ק?ר ע?ד-ה?ע?ר?ב."
בלית ברירה, עומד משה לבדו מול כל בני ישראל. זהו ציבור עצום אשר זה עתה יצא מעבדות שנמשכה דורות רבים, וכולו עומד מול נציג אחד ודורש ממנו פתרונות. בני ישראל באים רק אל משה משום שהתרגלו לחיות תחת שלטונו של רודן אחד, שליט המכתיב להם את אורח חייהם, מחשבותיהם, רצונותיהם ואמונתם. וגם כעת, כאשר הם חופשיים מעבדותם הפיזית, הם עדיין משועבדים ברוחם ומחפשים את התשובות במנהיג היחיד שעומד מולם משה.
בתגובה לכך, מבקש יתרו להאיר את עיני משה: "ו?י??אמ?ר ח?ת?ן מ?ש??ה, א?ל?יו: ל?א-טו?ב, ה?ד??ב?ר, א?ש??ר א?ת??ה, ע?ש??ה. נ?ב?ל ת??ב??ל--ג??ם-א?ת??ה, ג??ם-ה?ע?ם ה?ז??ה א?ש??ר ע?מ??ך?: כ??י-כ?ב?ד מ?מ??ך? ה?ד??ב?ר, ל?א-תו?כ?ל ע?ש??הו? ל?ב?ד??ך?."
יתרו אומר למשה באופן חד משמעי שהוא לא מסוגל לעשות זאת לבדו ומציע לו לחלוק את העבודה הקשה של הטיפול בבני ישראל עם אנשים ראויים נוספים: "ו?א?ת??ה ת?ח?ז?ה מ?כ??ל-ה?ע?ם א?נ?ש??י-ח?י?ל י?ר?א?י א?ל?ה?ים, א?נ?ש??י א?מ?ת--ש??נ?א?י ב?צ?ע; ו?ש??מ?ת?? ע?ל?ה?ם, ש??ר?י א?ל?פ?ים ש??ר?י מ?או?ת, ש??ר?י ח?מ?ש???ים, ו?ש??ר?י ע?ש??ר?ת. א?ם א?ת-ה?ד??ב?ר ה?ז??ה, ת??ע?ש??ה, ו?צ?ו??ך? א?ל?ה?ים, ו?י?כ?ל?ת?? ע?מ?ד; ו?ג?ם כ??ל-ה?ע?ם ה?ז??ה, ע?ל-מ?ק?מו? י?ב?א ב?ש??לו?ם."
אין זה נכון לרכז את החינוך ביד אחת
יתרו אומר למשה שהוא זקוק ליועצים, לאנשי מקצוע, לאנשי רוח ואנשי אמת שיוכלו לשפוט את העם יחד איתו. לא ייתכן שחינוך של עם שלם יהיה תלוי בבן אדם אחד, זה לא הוגן כלפי משה ולא הוגן כלפי העם. למרות שזהו אותו משה שאך לפני כמה רגעים הושיע את עם ישראל כולו, נעמד מול פרעה ותפקד כשליחו היחיד של אלוהים, כשזה מגיע למלאכת החינוך והטיפוח של העם משה מבין שאין זה נכון לרכז את החינוך ביד אחת.
וכן, מאז ועד היום, למרות שנדמה לנו שהיהדות עומדת כמקשה אחת, לאורך כל הדורות עמדו להם חכמים רבים (ובדורנו גם חכמות רבות) שעסקו בתורה, פירשו וחינכו לפיה, בדרכם וכך פיתחו והעצימו את עולם המחשבה היהודי ואת העם היהודי.
עלינו לתהות אילו החינוך היה נותר בידי "משה" אחד בלבד האם פני היהדות היו כה מגוונים? האם עדיין הייתה מתפתחת כל התורה שבעל פה, המבוססת כולה על ויכוחי חכמים בעלי דעות שונות? האם עדיין היו מתפתחים זרמים כה שונים ומעניינים ביהדות? האם ניתן היה לומר שיצאנו מעבדות לחירות אילולא הייתה לנו האפשרות לחירות המחשבה, הפרשנות והביטוי?
בשבוע האחרון נחשפנו למהלכים רבים הנעשים במסדרונות משרד החינוך המבקשים לשוב ולרכז את כל מלאכת החינוך בידי אדם אחד, דעה אחת ודרך אחת. אל מול ציבור חילוני ומסורתי גדול נעמד שר חינוך המבקש לצמצם את מגוון הזהויות הנהדר שהתגבש לו במרוצת הדורות, ולהשליט זהות יהודית אחת. אני רוצה להזמין את נפתלי בנט לבקר דווקא כאן, בהאמפי שבדרום הודו. פה שוכנים להם יחדיו, ברחוב אחד, בית "בינה בצדק" בית חב"ד ו"הלב היהודי". חילונים, מסורתיים ודתיים מכל הזרמים אף אחד לא גוזל ממשאביו של האחר ולכולם יש מקום בכפר הקטן הזה.
עלינו לדרוש שישראל, הכפר הקטן של כולנו, תמשיך ללכת לכיוון של ריבוי תורה, ריבוי מחנכים, ריבוי דעות. שנמשיך כל יום לצאת מעבדות מחשבתית לחירות, רק כך נוכל לכבד את התורה ששבעים פנים לה.
"בית בינה בצדק" הודו
בינה הוא ארגון חברתי העוסק בזהות יהודית