בליל ה- 4 בינואר, הטילה הממשלה השבדית בדיקות זהות בגבול עם דנמרק ובכך עצרה את זרם המהגרים שהגיע למדינה דרך דנמרק. הממשלה השבדית התנתה את הסרת החלטתה, במידה והאיום על הסדר ציבורי וביטחון המדינה יירד, אך בדנמרק מיהרו לקרוא להחלטה "סחטנות" ובתגובה החליטה הממשלה הדנית על יישום ביקורת גבול זמני עם גרמניה, כדי למנוע מהמהגרים להישאר בתחומה. למתח האחרון בין שתי המדינות, הצטרפה הדרישה האחרונה של פינלנד לאשרת כניסה במעבורות נוסעים המגיעות מגרמניה לצד הידוק בדיקות הגבול הפנימיות של נורבגיה. נשיא המועצה הנורדית, הנריק דאם כריסטנסן הביע את דאגתו והבהיר כי בדיקות הזיהוי החדשות הן נסיגה משיתוף הפעולה האופייני של המדינות הסקנדינביות.
הסיבה להחלטתה של שבדיה לסגור את הגבול בינה לבין דנמרק נבע ממצוקתה לאחר שכבר קלטה כ- 145,000 מבקשי מקלט בתקופת משבר הפליטים. לדברי הממשלה השבדית, זרם המהגרים הביא ל-"איום רציני על סדר ציבורי ובטחון הפנים". ההחלטה היסטורית שכן מאז 1950 לא הייתה ביקורת גבולות בין שתי המדינות. מאז פתיחתו בשנת 2000, גשר ארסונד (Öresund) בין שבדיה ודנמרק היה סמל לאיחוד הסקנדינבי. בשבוע שעבר הוטלו לראשונה מגבלות תנועה על הגשר. המהלכים כביכול זמניים, אך עשויים להתארך מהצפוי, בשל חוסר ההסכמה של אירופה ובניהן של דנמרק ושבדיה להגיע להבנות משותפות. בדיקות הזיהוי החדשות הביאו לביטול הרכבות הישירות מהתחנה המרכזית של קופנהגן לשבדיה ולכיוון ההפוך. המחסום פגע לא רק בזרם המהגרים, אלא בעיקר באלפי השבדים העובדים בקופנהגן. פרנק ג'נסן שהיה שר המשפטים באותה שנה שבה נחנך גשר ארסונד, אמר כי ההחלטה של שבדיה מורידה לטמיון מאמץ בן 20 שנה.
חשדנות גוברת נגד מבקשי המקלט
ראש ממשלת שבדיה, סטפן לפבן טען כי מדינתו הייתה נאיבית מדי בכל הנוגע לאיומי הטרור. הודעתו התפרשה כהודעה בכישלון של הממשלה לפתוח את גבולות המדינה ובו בזמן לשמור על ביטחונה. אמירה זו לא נאמרה בעיתוי מפתיע. באותו שבוע אמר ראש שירות הביטחון Säpo)), אנדרס טורנברג כי קיים חשש שטרוריסטים ניצלו את זרם המהגרים לשבדיה ולכן נאלץ שירות הביטחון לנקוט אמצעי הגנה על אף הפגיעה בזכויות המיעוטים.
בימים קודרים של חשש, מתמודדות רשויות המדינה עם אתגרי ההגירה של השנים האחרונות המתחלפות לפתע בחשדנות גוברת נגד מבקשי המקלט. זו אחת הסיבות לכך שראש הממשלה השבדי - סטפן לפבן, הציג לראשונה צעדים ראשוניים כדי להילחם בטרור, ביניהם, לבחון דרכי מעקב יעילות יותר במקומות נפיצים, כמו מרכזי דת ומרכזי פליטים. המצוקה השבדית הצטרפה לקריאתה לדנמרק לסייע בקליטת הפליטים, אך המדינה השכנה לא ממהרת לסייע. ג'קוב הלמן-יינסן ממפלגת השלטון הדנית Venstre (בנו של שר החוץ הדני לשעבר) ביקר בחריפות את הבקשה של שבדיה ואמר כי חוסר האחראיות של שבדיה בשנים האחרונות גרם למצב הנוכחי. לדבריו, שבדיה מנסה להעביר את מצוקתה לדנמרק ואף כינה את התנהגותה של שבדיה כניסיון "למרוח" את דנמרק. במונחים סקנדינביים, זוהי אמירה בוטה, גם אם היא נשמעת מפי פוליטיקאי, אך הלמן-יינסן הציג את הקו הלוחמני של דנמרק מאז עלייתה של המפלגה הימנית בכל הנוגע לסוגית המהגרים.
מאז ספטמבר האחרון, מעל 50,000 מהגרים נכנסו לדנמרק. רובם עשו את דרכם לשבדיה כיוון שדנמרק ביטלה את הסיוע הנדיב לפליטים. למרות זאת, הערכות המוקדמות בדנמרק סברו כי מספר הפליטים שצפויים להישאר בדנמרק עומד על 12,000, אך מאז משרד ההגירה העלה את הצפי ל- 17,000, גידול של 42%. המספרים הללו, הם שהביאו את ראש הממשלה הדני, לארס רסמוסן, להודיע כי דנמרק מתחילה בביקורת גבולות זמניות, אך ככל שחלף הזמן, הגבירה הממשלה את המאמצים לצמצם את זרם המהגרים. האחרונה שבהם הייתה ההצעה להחרים את חפצי הערך של המהגרים כדי לכסות על הוצאות השהייה שלהם בדנמרק. החשש הנוכחי מצטרף לשינוי הדמוגרפי תחת "איחוד המשפחות", בו צופים כי 17,000 הפליטים עלולים להוביל לסך של 37,400 פליטים.
האם סגירת הגבול בין דנמרק לשבדיה תהיה שיאו של המשבר או שהמתח בין שתי המדינות יימשך גם בשנת 2016? מוקדם לדעת, אך ממשלה דנית ימנית מול ממשלה שבדית שמאלית עשויה להביא להתנגשויות נוספות ומאמצים לשמור על קו אחיד ועל איחוד סקנדינבי יעמוד בסימן שאלה. שתי המדינות מחפשות פתרון ללחץ הציבורי בשבועות האחרונים. בעוד, דנמרק ממשיכה לבטא מעורבות גוברת בזירה הבינלאומית באמצעיים צבאיים, שבדיה צפויה לנקוט גישה פייסנית יותר ולחפש פתרונות מעשיים שיפתרו את מצוקת גל ההגירה לאירופה.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.