רעות וחיליק (שמות בדויים) החליטו להתגרש. יש להם 3 ילדים משותפים ושניהם מרוויחים משכורת ממוצעת. לאחר שכל אחד מהם הוציא 60,000 ש"ח בממוצע על מאבק גירושין ארוך ויקר שהתנהל בבית המשפט, נקבעו זמני הורות ואחריות הורית שהביאו לסיום את ההתדיינות בבית המשפט. מלבד ההוצאה על ההליכים הדיוניים בבית המשפט, שכרו חיליק ורעות בתים נפרדים ושילמו הוצאות מחייה כפולות מאלו אשר נהגו להוציא כשחיו באותו בית. למצער גם לאחר שתמה ההתדיינות בבית המשפט, מערכת היחסים בין חיליק ורעות לא השתפרה והם לא הצליחו לשתף פעולה ביניהם בכל הקשור לגידול הילדים. כתוצאה מכך חלה ירידה דרמטית בהישגיהם של הילדים בבית הספר והם נדרשו לקחת שיעורים פרטיים רבים להשלמת החסר. הוצאות נוספות אלו הובילו תוך זמן קצר לקריסה כלכלית של חיליק ושל רעות.
מקרה זה הינו מקרה שכיח המסביר על קצה המזלג, מה קורה מבחינה כלכלית לזוגות שמתגרשים בהליכים דיוניים ארוכים ויקרים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. זוגות מתגרשים שמצבם הכלכלי סביר, מגלים כעבור זמן לא רב לאחר שפתחו במלחמת הגירושין, שהם נמצאים בבור כלכלי עמוק שממנו הם אינם יכולים לצאת.
דו"ח העוני לשנת 2014 שפרסם המוסד לביטוח לאומי, מציג גם את נתוני העוני על פי גודל התא המשפחתי ועל פי כמות ההורים המפרנסים בו. בעקבות מסקנות הדו"ח ומתוך הערכה שהמצב לא ישתפר בטווח הקרוב, חשוב להאיר זרקור מיוחד אל התא המשפחתי של ההורים הגרושים. 65% מהמשפחות החד הוריות הן משפחות שבראשן עומד הורה גרוש/ה (על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת). מצבם של משפחות גרושות אשר בהן ההורים אינם מצליחים לפעול בשיתוף פעולה עם ההורה האחר, שונה באופן משמעותי ממצבם של משפחות בהן יש שני הורים מתפקדים ומתקשרים. בתא משפחתי בו ההורים גרושים ואינם מתקשרים ביניהם בצורה ברורה ויעילה, מוצאים את עצמם שני ההורים בודדים וללא משענות נפשיות ופיזיות שיעזרו להם להתמודד עם הקשיים ולשפר את מצבם הכלכלי והחברתי. מצב זה גורם לכל פעולה יומיומית הדורשת תיאום ויידוע של ההורה השני, להפוך לריב גדול המתנהל על גבם של ילדיהם המשותפים של ההורים הגרושים.
לעומתם משפחות אשר בהן ההורים הגרושים כן מצליחים לתקשר בצורה עניינית זו עם זה, מצליחות להתמודד עם הקשיים בצורה טובה יותר מאחר ושני ההורים מבינים את מצוקות האחר ותומכים בו. מסקנה מתבקשת מהדבר היא שיש לפעול להגיע למצב בו התקשורת בין הורים גרושים מתנהלת בצורה טובה עד כמה שניתן. על מנת ולהגיע לתוצאה מיטבית ברמת התקשורת בין ההורים יש לעשות ככל הניתן כדי למנוע מראש את מלחמות הגירושין. מלחמות גירושין קשות הן אלו הגורמות לחוסר היכולת לתקשר עם ההורה האחר. ככל שהגירושין יתנהלו בצורה עניינית ותוך נתינת מקום להבנה ולהקשבה, כך יסבלו ההורים המתגרשים פחות ויוכלו לתקשר טוב יותר לאחר הגירושין.
להלן כמה נתונים אשר יחדדו את הבעיה: בכל שנה מתגרשים בישראל כ- 12,900 זוגות בממוצע. מאחורי מספר זה עומדים כ- 26,000 איש ואישה ועוד 40,000 ילדים בממוצע. מרבית הזוגות המתגרשים נמנים מבחינה סוציואקונומית עם בני המעמדות הבינוניים והנמוכים (על פי חלקם הכולל באוכלוסייה). עלות ניהול תיק גירושין בבית המשפט עולה לכל אחד מהצדדים בין 50,000 ש"ח ל- 60,000 ש"ח בממוצע. מנתונים אלו קל להסיק שמצבם הכלכלי של אותם אנשים לאחר הגירושין מחמיר בצורה דרמטית מסיבות שאינן הכרחיות! החמרה גדולה זו במצבם הכלכלי של משפחות הגירושין מובילה לירידה משמעותית ברמת החיים שלהם ושל ילדיהם ולקשיים נפשיים גדולים לילדים ולהורים להתמודד עם המשבר ומשמעויותיו. נשאלת השאלה האם נעשה הליך מחשבתי עמוק כלשהו על מנת ולמנוע מהורים מתגרשים הנמצאים במשבר רגשי גדול, מלפנות למאבקי גירושין שמשמעותן הכלכלית הרסנית להמשך חייהם. האם העומדים מאחורי דוח העוני בדקו מהי ההשפעה של הוצאת עשרות ומאות אלפי שקלים בהליכי גירושין בבתי המשפט, על חייהם של ההורים הגרושים ועל ילדיהם?
מדינת ישראל לא מצליחה (ואולי לא מנסה) לחנך את הציבור לכך שגירושין אינם חייבם לעלות עשרות ומאות אלפי שקלים. הסיבות לחוסר הרצון להציג לציבור אופציות אחרות וזולות יותר ברורות. במדינה בה מספר מצומצם של אנשים מרוויחים מיליארדי שקלים מסבלו וממצוקתו של ציבור רחב, חלש ובלתי מגובש כדבר שבשגרה, נראה שהתייאשנו מלצפות לניסים. האם באמת הפכנו לקהי חושים עד כדי כך שאנחנו מיואשים מלצפות שיקום הגיבור שייאמר שהמלך הוא עירום? האם נואשנו מלומר שמאחורי תעשיית הגירושין בישראל לא עומדים שיקולים של טובת ההורים והילדים אלא רק שיקולי רווח והפסד על גבם של המסכנים?
ובעצם אולי יש נס קטן אחד שייתכן ועוד ייפול עלינו. החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה אשר אמור להיכנס לתוקף ביולי הקרוב. מטרתו של החוק - למנוע מזוגות מתגרשים את הנזקים הנפשיים והכלכליים הנגרמים מניהול הליכי גירושין בדיונים בבית המשפט. לשון החוק מחייבת זוגות מתגרשים לעשות ניסיון אמיתי לפתור את חילוקי הדעות שלהם מחוץ לכותלי בית המשפט בעזרתן של יחידות הסיוע שליד בתי המשפט. על פי החוק יוכלו המתגרשים להגיע להסכמי גירושין בהליכי גישור ובליווי גורמים מקצועיים אשר יעזרו לצדדים לשמור על צרכיהם הפיזיים והרגשיים במהלך הליך הגירושין. על כך כמובן יש לברך.
רבים הם הקולות הטוענים שאם וכאשר החוק ייכנס לתוקף תעשייה של מיליארדי שקלים אשר גוזלת את חסכונותיהם של צדדים מתגרשים- תחדל מלהתקיים. לצערי מסיבה זו נראה שסיכוייו של החוק להיכנס לתוקף קלושים. החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה אמור היה להיכנס לתוקפו בספטמבר 2015 אך נדחה (נכון להיום) לחודש יולי 2016. לצערי כבר היום ועוד לפני שהגיע המועד המדובר, כבר נשמעים קולות הרומזים לכך שהחוק ידחה שוב עקב קושי תקציבי. על כך ברצוני לשאול - האם הדחיות החוזרות והנשנות נגרמות בשל הרצון האמתי של בעלי אינטרס כלכלי שמפעילים לחצים על משרדי הממשלה ועל חברי הכנסת, על מנת ויידחו את תחולת החוק עד אין קץ?
נדב נישרי הוא מומחה בגישור בגירושין בשיטת הגישור הטרנספורמטיבי. לפרטים נוספים ויצירת קשר היכנסו לאתר
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.