נושאים חמים

דעה: רק פראיירים מתנגדים לחוק השבת

מי שמבין איך המציאות במדינה שלנו עובדת, יראה שהטענות נגד חוק השבת - פגיעה בשכר, כפייה דתית ויום יחיד לקניות, הן טענות לא נכונות שרק ממשיכות להשאיר אותנו פראיירים ברשות בעלי ההון

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
חנויות ברחוב יפת, יפו, 19 בנובמבר 2015 (ראובן קסטרו)
רחוב יפת ביפו (צילום: ראובן קסטרו)

ידע כל מי שמזדעק על החלטת וועדת השרים בעניין השבת שהוא פראייר. פראייר בשירות הקפיטליזם החזירי המשעבד אתכם 24/7 לנחירו כמו נזם זהב. הדעות הרווחות בשיח הציבורי עד כה טוענות בעיקר לכפייה דתית, פגיעה בכושר ההשתכרות (בשבת מרוויחים יותר) ולהרבה אנשים אין יום אחר לעשות קניות וכד'. ובכן, נתחיל מהסוף.

קניות: למה באמת לאנשים לא נשאר זמן אחר בשבוע לקניות חוץ משבת? למה בישראל לא עובדים פחות שעות כל יום ומרוויחים יותר וכל כך הרבה אנשים רצים אחרי השקלים והזמן והחיים עד שלא נותר להם זמן לחיות אותם כמו שצריך? האם יום אחד בשבוע לשקט ומנוחה אמיתית זה כל כך הרבה לדרוש? מה זה השעבוד הזה? תגידו לי אתם - למה לא נשאר לכם זמן לחיות? אם זו לא דרישה לצדק חברתי שדובר בו כה רבות בשיח הציבורי והפוליטי בישראל – אז מה היא אם כן?

ולמה באמת לכל כך הרבה אנשים בישראל אין זמן לעשות קניות חוץ מיום השבת? אה, זה פשוט. כי בשאר ימות השבוע הם עובדים רוב הזמן. בעיקר עבור אחרים. עבודה, עבודה, עבודה. חוזרים בערב מותשים, קמים בבוקר עייפים. אין זמן. אבל למה זה הגיוני שכל השבוע אנשים עובדים כל כך קשה למחייתם, עד שרק ביום המנוחה היחיד המוקדש להם למנוחה על פי חוק, הינו הזמן היחיד שנותר להם קצת לעצמם, לשקט, לחיים היפים והאמיתיים? תחת זאת, אנשים נאלצים להקדיש את היום הזה לקניות, למלא את המקרר, לרהט את הבית ושאר מלאכות הנחוצות לכלכלת החיים ותפעולם הבסיסי.

ומה עם סוף-סוף קצת זמן לבלות עם משפחה וחברים, לקרוא ספר או עיתון בנחת, ללכת לטייל או סתם לא לעשות כלום. ככה סתם, בלי צורך דחוף במיוחד לחפש חניות, לפקוד חנויות, לעמוד בקופות, להעמיס, לסחוב שקיות? את הדברים היקרים בחיים לא קונים בכסף, הם שווים הרבה יותר. תרוויחו! תפסיקו להיות פראיירים. עצם השמירה על יום השבת כמתנת זמן למנוחת הנפש מבטאת אולי יותר מכל את נקודת המצפן השבועית לחרות אמיתית. האם מישהו באמת חושב שזו מתבטאת ברכישת מוצרים ושיטוט בקניונים ומרכזי קניות? נו, באמת. כל הקניות האלה הן לא ממש הדרך אל האושר. כיילו מצפנים וצאו לדרך חדשה.

משכורת: בשבת מרוויחים יותר. נכון. 150% ו- 200%. מדהים. ומי מרוויח אפילו יותר? הרשתות, בעלי העסקים, וכמובן הקניונים. הם נותנים לכם יותר כסף כדי להרוויח לעצמם הרבה יותר כסף. חשבון פשוט. הם גם לא יקבלו אתכם לעבודה אם לא תסכימו לוותר על הזכות הבסיסית שלכם כבני אדם לחרות ומנוחה אמיתית לפחות יום אחד בשבוע. הם יקנו אותה בכסף קטן כדי להרוויח כסף גדול לעצמם ובמחיר הפסד נפשי יקר שלכם. לרוב, הם גם לא יעטרו מרצון להשיב לכם את האבידה היקרה שאיבדתם. הם ידרשו שתעבדו בשבילם גם בשבת וגם בשאר ימות השבוע, בהתאם ללו"ז שהם יקבעו לכם. אם תסרבו, רק כי תחליטו שחשוב לכם לבלות לפחות יום אחד בשבוע עם בני משפחתכם - הבוס עלול לעקם את הפרצוף ואף לפטר אתכם. אם מלכתחילה כאמור, יסכים לקבל אתכם לעבודה אצלו. הם ימקסמו רווחים כל השבוע, אשר רק מקצתם תזכו לקושש למשכורתכם הצמוקה משמעותית מהרווח שהם יעשו על חשבון החרות והגב שלכם. מעגל קסמים שכזה. והנה חלף לו עוד שבוע מבלי שזכיתם לעצור ולו לרגע אחד במרוץ למיליון הזה. ואפילו עוד לא דיברנו על פגיעה בכושר התחרות של העסקים הקטנים אל מול הקניונים והרשתות הגדולות (עיין בג"ץ המכולות).

כפיה: כפי שצוין לעיל, לא מעט בתי עסק בישראל מתנים העסקת עובדים בדרישה לעבודתם בשבת. כך שעבור אזרח יהודי-דתי בישראל, ישנם עסקים הסגורים בפניו בשל דרישה זו. אז מה נגיד על כפייה חילונית הזו? שאולי באמת הגיע הזמן לתקן את העוול הזה.

חנות צעצועים (ShutterStock)
יקנו אתכם בכסף קטן כדי להרוויח כסף גדול לעצמם (צילום: ShutterStock)

הגדרת "חוק שעות עבודה ומנוחה" בישראל נגזרת ממנהגי הדתות השונים. זה היה הדבר ההגיוני ביותר לעשותו מבחינת המחוקק. החוק הישראלי קובע שכל אזרח זכאי ל- 36 שעות מנוחה שבועיות, כאשר המנוחה לגבי יהודים חייבת לכלול את יום השבת ולגבי מי שאינו יהודי, נוצרי או מוסלמי למשל- את יום השבת, או את יום ראשון או יום השישי. ולמה דווקא שבת ליהודים? כי "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי" (מתוך: מגילת העצמאות, ה' באייר תש"ח).


לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.