המחשבה על אם שמשספת את גרונותיהם של ילדיה מעוררת תחושות קשות - כאב, זעם ואולי אפילו פחד. אך כשמגלים שאותה אם סבלה ממחלת נפש, מתפשטת תחושת הקלה. היא כבר "לא משלנו", היא צריכה השגחה ותרופות, ואולי משהו במחלה שלה מאפשר למתבוננים מהצד לפטור את עצמם מאותו יצר חייתי, לא אנושי כמעט, שגרם לה לרצוח במו ידיה את היקרים לה מכל. אחרי הכול, רוב בני האדם מעולם לא שמעו קול שרמז להם שהמוות הוא היחיד שישמור על אהובם מפניהם, ואף פעם לא העלו על דעתם ש"מוות קולקטיבי" הוא זה שיושיע את אלו שהם חושבים רק על טובתם.
בדיוק מהסיבה הזו, קל להסתכל על קרינה בריל, שנידונה לשני מאסרי עולם על רצח שני ילדיה, ולחשוב שמוטב שתהיה מאחורי סורג ובריח. כך היא לא תסכן אחרים, וכך לא תוסר הדאגה מלב האזרחים שמא אותו יצר שהתעורר בה יופנה כלפיהם. אבל האם ניתן לשאול מהי המסגרת שתאפשר, אולי, לשקם את האישה הזו מהגורל הנורא שהביאה על עצמה? האם נבחנה האפשרות שבית הסוהר אינו בהכרח המסגרת הזו?
העדפת הציבור היא הרחקה של אנשים כמו קרינה בריל מקרבם. היא לוקה בדיוק בשתי הרעות החולות שהחברה שלנו מעדיפה, למרות הקדמה והנאורות, להוקיע מתוכה: היא גם פושעת וגם חולת נפש. אבל אולי בריל היא לא העבריינית ה"רגילה", ואולי הרוע שגילתה כששיספה את גרונות ילדיה אינו רוע במובן הקלאסי של המילה. במידה מסוימת, בשל היעדר השיפוט והמעצורים שכנראה אפיינו את מחלתה, ייתכן שהיא בעצם העניקה דרור לחרדות העמוקות ביותר של לא מעט בני אדם.
ניסיון לבחון את הפחדים הגדולים ביותר שלנו, מגלה שהם לא כל כך שונים מאלו שעליהם מספרת בריל. מובן מאליו שהרוב המוחלט לא היה מגיע לבצע אקט קיצוני ואכזרי כל כך, אך בריל פחדה מעצמה ממש כפי שהשפויים ששופטים אותה בבית המשפט ובתקשורת, מפחדים מעצמם. הרי כמעט כל הורה פוחד שמא יזיק לילדיו ולא יהיה ההורה שחלם תמיד להיות. הקשבה לטקסט הפנימי שלה, מעוות וקשה ככל שיהיה, חושף שאלות שמקננות בתוך רבים "נורמלים" - האם אני מספיק טוב/ה? האם אצליח לתת 100% מעצמי למטרה שאותה אני רוצה מכל? האם לא אסב נזק?
קיים קושי מובנה וברור בהתבוננות מעמיקה בנרטיב המורכב של בריל: איש לא רוצה להביט פנימה ולדמיין מה היה קורה אם היה מאבד שליטה כשפחדיו הגדולים ביותר מתרוצצים בראשו ומכרסמים בנפשו. אך הבחינה הזו אולי הכרחית כי בחברה ובתרבות שלנו אין מקום לאנשים כמוה. אם החברה המערבית, ההומאנית והנאורה חרטה על דגלה לסייע לחלשים, לשקם את החולים ולאפשר להם עתיד טוב יותר אולי יש צורך גם לבחון את "אחסונה" של בריל בבית הכלא. הרי כשעבריין נכנס למאסר, הציפייה היא שישנה את דרכיו, "ילמד לקח" ואולי אפילו ישתלב בחברה לאחר מכן. האם הזו, שנענשה גם בידי עצמה, לא תגיע לאף אחת מהמטרות האלה. ראוי לוודא שבריל לא מהווה סכנה לאיש, וייתכן שאין מקום מתאים לכך חוץ מבית הסוהר בשלב זה, אולם מחובתה של חברה לשאול מדוע אין מקומות שמתאימים לה, ואם "פתרון הקסם" המעלים אנשים כמותה מהנוף הוא אכן המוסרי ביותר.
אפשר להרחיק את בריל מהחברה כדי להרחיק את הפחדים האיומים ביותר וכדי להתנער מתופעות של אובדן שיפוט עיוור, שעלולות לסמן את אנשיה כמוקצים. בריל, ללא עזרה מתאימה, לא יכולה לעשות את אותו הדבר.
הכותב הוא עורך במדור החדשות של וואלה! NEWS
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.