לפני הרבה מאד שנים, כשהייתי תלמידה בתיכון, במגמת ספרות המורה לספרות ביקשה מאתנו להעביר שעור לכל הכתה. לא כולם רצו, אך ברגע של אומץ משנה חיים, אני התנדבתי, והעברתי שעור שלם על הספר "מאמדאם בובארי" (גוסטאב פלובר), ומאותו רגע, ידעתי שעתידי חתום אני רציתי להיות מורה.
לעולם לא אשכח את הרגע המכונן - המעבר מלומד פאסיבי, שמקבל חומר שהוכן ותוכנן על ידי המורה, לרגע שבו הפכתי להיות שותפה פעילה בתהליך הלמידה של עצמי, מה שלימים הכרתי כלמידה משמעותית . למידה קונסטרוקטיביסטית. היא למידה אשר מתרחשת מתוך הנעה פנימית, עקב הנאה ועניין ובעקבותיה התלמידים הופכים להיות פעילים יותר. תפקיד המורה הוא לאפשר להם להתפתח ולצמוח, תוך שהוא מאמין ביכולותיהם ובכישוריהם.
מאז אותה חוויה כתלמידה, הספקתי לעבור תפקידים רבים במערכת החינוך, בתחילת דרכי כגננת ומורה ועד תפקידי הנוכחי, מרצה בתחום החינוך המיוחד במכללת לוינסקי לחינוך וראש תכנית המצוינות שלה. לאורך השנים היו לי נגיעות מגוונות עם המערכת החינוכית תלמידים, צוותים חינוכיים, מנהלים והורים. ודבר אחד ברור כשמש אנו זקוקים לאותם מורים שיזמנו רגעים מכוננים כמו שאותה מורה מדהימה זימנה לי בילדותי.
מה הופך מורה למורה משמעותי לאחד שמשאיר חותם אצל תלמידיו? האור בעיניים? האמונה בתלמידים? ידע דיסציפלינרי רב? שליטה שיטות הוראה ייחודיות וחדשניות? כנראה שהתשובה הינה שילוב של הדברים הללו ואולי עוד כמה מרכיבים שהשמטתי. אך אין ספק שעל המורה להנחיל השראה לתלמידיו. לעורר בהם את התשוקה לחקור, לשאול, לזהות דילמות ולהיות אמיצים מספיק לערער על הנלמד.
כדי שהמורים יוכלו להוביל את התלמידים להיות כאלה, גם המערכת החינוכית, כבר בשלב ההכשרה של המורים, צריכה לעודד את המורים שלה להיות כאלה. בשלבי ההכשרה חשוב לזמן מצבים של קונפליקטים משמעותיים ומעוררי סקרנות, שיעוררו בסטודנטים את הצורך לשאול ולחקור כדי להבנות את הידע שלהם. אך לא די בכך, שכן, עם כניסתם למערכת, רוח זו לעיתים קרובות נהדפת, כשהמורים הולכים לאיבוד בין דרישות, ישיבות, מטלות והתמודדויות בלתי פוסקות של שגרת היום יום. אותו מרחב חשוב של ידע, מרחב של תשוקה להוראה, הוא זה שחשוב לשמר, כדי שהמורים יוכלו להעביר את אותה תשוקה לתלמידים שלהם.
אז מיהו אותו מורה משמעותי? מורה שייחרט בזיכרונו של התלמיד? המורה שנחרטה בזיכרוני שלי? לדעתי, מורה הוא אדם שמעז. מעז ללמוד, מעז לשאול ואף מעז לא לדעת. מורה הוא אדם שבהתלהבותו ורצונו לידע, מלהיב את אלה שבסביבתו, לוקח אותם למסע מופלא של חקר מתוך סקרנות פנימית אמתית, ללא פחד, גם כשהדרך אינה ברורה. אסיים את דברי עם ציטוט מדברי אפלטון: " החינוך היעיל ביותר הוא לתת לילד לשחק בדברים נפלאים". בואו ניתן לתלמידים לשחק לשחק עם רעיונות, עם מחשבות, עם התלבטויות, ונהיה אמיצים מספיק כדי ללוות אותם בתהליכים הללו. ואולי כך לא יכבה אותו אור בעיניים.
.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.