תחיית הדחייה- הריקוד הבדואי המסורתי זוכה לפריחה מחודשת

ריקוד הדאחיה מייצג תרבות בדואית שבטית בת אלפי שנים שמקורו במדבריות ערב הסעודית. בארבעת העשורים האחרונים, על רקע חדירתה של תרבות המערב למזרח התיכון ככלל ורחבות הריקודים בפרט, הדאחיה כמעט ונעלמה מהעולם. צעירים בדואים מכספייה, תל שבע ויישובים אחרים גילו בשנים האחרונות את הפוטנציאל התרבותי והכלכלי האדיר הגלום בהחייאתו של הריקוד, כאלטרנטיבה אותנטית וממגנטת לכל אירוע רב משתתפים.

אחרי הרבה שנים של דעיכה ריקוד הדאחייה שב ותופס מקום באירועים חגיגיים. עומר אל עוואידה סולן דאחייה מכסייפה, הוא אחד החלוצים בתחום המתפתח שמציע אופק כלכלי לרבים מבני המגזר. "מדובר בריקוד בדואי מסורתי בין אלפי שנים ששודרג עם כלים מוזיקאליים מודרניים" הוא מספר. "אנחנו ניצלנו את הפוטנציאל שיש לבדואים בעניין והענקנו במה לבעלי כישרונות רבים. כמו שבחתונות מזמינים די ג'יי, הבדואים צריכים משהו שמדבר אליהם - והדאחייה מדברת אל האנשים , מילד ועד זקן".

אחד המאפיינים המרכזיים של הריקוד המוזיקאלי המוזר הזה הוא שהסולן מאלתר את הטקסטים תוך כדי שירה, ומשתמש בניבי שפה כל כך עתיקים שאפילו חלק מהבדואים לא מצליחים להבין. "בדחייה אין לך מישהו שילחין לך מילים ויכתוב לך הכול מראש", אומר אל עווידה. "זה שליפה מהבטן, זה כשרון, זה אנשים חדים. זה מראה את חוכמת הבדואי. אנשים שיש להם כישרונות לא מנוצלים".

תחייתה של הדאחייה מעוררת מחלוקת בין מוסיקאים ערבים. המונוטוניות של הלחן והמקום הנרחב שהיא נותנת לאלתורים יוצרת אי נוחות, בלשון המעטה, בקרב בעלי תפיסות שמרניות יותר. "אין בזה שום דבר !". כך אומר בהתרסה סאלם אבו עפאש, מוזיקאי ותיק מבאר שבע. "זה משהו שמחזיק משפט או משפט וחצי של מוזיקה. משפט מוזיקה זה 4 תווים למי שמבין במוזיקה , ובדאחייה זה חוזר על עצמו כל הזמן. זה יכול לקחת שעה שעה וחצי וזה משעמם. היום מפעילים בשביל זה את האורגן ואין בזה שום נשמה מוזיקאלית", הוא אומר.

"ברגע שתהיה יותר מודעות למוזיקה אצל הבדואים, תאמין לי לא יהיה להם מקום כאן. לא שאני נגדם אבל לפי דעתי זה הורס אוזניים וכל איש מוזיקה זכותו להיות קנאי על האוזניים של האחרים , מוזיקה צריכה להיות מועברת בצורה נכונה וכשאתה אומר מוזיקה זה לא רק להחזיק פח ולהגיד בום בום", כך לדברי אבו עפאש.

אותו ריקוד החל את דרכו לפני מאות שנים בערב הסעודית ונחשב לאורך השנים למוזיקה שמאפיינת את הבדואים. סאלם אלאעסם סולן דאחייה מתל שבע, בניגוד מסויים לדברי אבו עפאש, טוען כי מדובר בלא פחות מבסיס התרבות הבדואית. "לכל עם בעולם יש תרבות משלו , וכל עם שומר את התרבות שלו. הבדואים חייבים לשמור על התרבות שלהם כי אם לא נשמור אז מי ישמור לנו עליה ?", לדבריו. מאהר אבו סבייח, חתן טרי שהזמין להקת דאחייה לחתונתו מעיד על הפופולאריות הרבה שצבר הריקוד באירועים משמחים. "אין חתונה בלי דחייה !", הוא מספר. "אם אין לך דאחייה באירוע אז כולם אוכלים ארוחת ערב והולכים הביתה עשר דקות אחרי הארוחה. לא נשאר אף אחד באוהל. אם יש דחייה אז תופסים אותם עד 1 -2 בלילה. זה בילוי חבל על הזמן".