ישראל נמצאת תחת גל טרור כבר יותר משלושה שבועות. כחלק מפעולות ההגנה שעליהן החליטה הממשלה, נחסמו כל הכניסות והיציאות של השכונות הפלסטיניות במזרח העיר. תושבי השכונות נבדקים מדי יום ולעיתים אף כמה פעמים ביום, אם חשקה נפשם לצאת למערב העיר. לדבריהם, הבדיקות לא מסתיימות בכניסה לשכונה, אלא חוזרות על עצמן שוב ושוב בכל קרן רחוב שבה הוצבו שוטרים מאז פרוץ האירועים.
ביום רביעי האחרון ב-7:00 בבוקר התקבצו מאות בני אדם בכניסה הראשית לשכונת עיסאוויה, הצמודה לגבעה הצרפתית, אשר נחסמה בבטונדות. שוטרי מג"ב ומשטרה אבטחו את המקום, שהשתרך בו תור כבר משעות הלילה על ידי תושבים רבים שקיוו להגיע למקום עבודתם בזמן. בחלק מהמקרים מסתפקים השוטרים בבדיקת התיקים ובמקרים אחרים הם מבקשים מהעוברים ושבים להרים את חולצותיהם כדי לוודא שהם לא נושאים על גופם כלי נשק.
במקום פועל מערך הסעות כפול. הראשון מביא את התושבים מביתם למחסום עצמו, והשני מחכה להם מעברו השני של המחסום כדי להוביל אותם למחוז חפצם. עטיר יונס, תושב השכונה, היה במקום עם כמה מילדיו. אם בימים הראשונים למציאות החדשה-ישנה העדיפו תושבי השכונה שלא לדבר עם התקשורת, אולי מתוך תקווה שעוד רגע הדברים ישתפרו, ביום רביעי הם כבר שיתפו פעולה. "מה יש לי לפחד לדבר כאשר במציאות היום אתה הולך בכביש ויורים בך?", תהה יונס.
"רק עכשיו הרגו יהודי כי חשבו שהוא ערבי", הוסיף והזכיר את האירוע שבו נורה למוות שמחה חודדטוב לאחר שנחשד כמחבל. "תראה את התלמידים, מה עושים להם. מה תלמיד כזה הולך לעשות? תינוקות כאלה, מה הם הולכים לעשות? פיגועים? למה כל זה?", הוא שאל בכעס והסביר את המצב במשל. "אם תנפח בלון יותר מדי הוא יתפוצץ בסופו של דבר ותראה מה עושים פה".
לדבריו, תושבי השכונה מגיעים במכוניות למחסום כבר ב-2:00 בבוקר כדי להגיע לעבודה. "יענו רבע שעה להגיע לשמה, ועכשיו צריכים שעות לפני להגיע למחסום ואחר כך אומרים לך 'אתם מחבלים'", הסביר יונס את משך ההמתנה. "חתול, אם תסגור אותו בחדר ולא תיתן לו כלום, בסוף הוא יהיה אריה. לפעמים הילד מגיע לבית הספר בשעה 10:00, הוא לומד במושבה הגרמנית, אז מה נשאר מהיום?".
"ממש כמו גטאות"
בעיסאוויה גרים כ-16 אלף תושבים. לשכונה יש כמה כניסות ובימים אלה כולן חסומות. לכלי רכב נשאר מעבר אחד בלבד, אבל גם הוא חסום וכל מכונית שעוברת במקום נבדקת במשך זמן רב. "צריך לעמוד חצי שעה כדי שיפרקו לך את האוטו ויבדקו הכול, זה החיים שלנו", אמר יונס שציין כי רוב התושבים מעדיפים שלא לעבור את ההשפלה הזו, כהגדרתו.
יו"ר הוועדה המשותפת של הגבעה הצרפתית ועיסאוויה, אטיה עומר, לא הצליח לעצור את התסכול. "מה שקורה כאן זה זוועה, צריך להתייחס לתמונות שאנחנו רואים כאן, אני רוצה שהישראלי ההגון שדוגל בדמוקרטיה יראה שזה לא מראה של שנת 2016. המראות האלה, אני לא רוצה להשוות, אבל זה ממש כמו גטאות. אתם סגרתם את מזרח ירושלים, מה קרה? כולה שמונה סכינים ממזרח ירושלים למערב העיר ומדינת ישראל התפרקה. זו המדינה הכי חזקה במזרח התיכון, מה קרה לכם?", הוא שאל.
כשאנו שואלים אותו מה הוא צופה שיקרה בעתיד, הוא משיב שהמצב רק ילך וידרדר. "הילדים שלנו יפסיקו לשמוע לנו. אני לא יכול לראות את התמונות האלה, ילדות בנות חמש על המדרכה אחרי שבדקו אותן. מה הבנות האלו יחשבו שיגדלו אם לא 'תראו מה ישראל עשתה לנו'. למה אתם זורעים את השנאה בילדים הקטנים? אני לא רוצה שהבן שלי יכנס למעגל הסכסוך הזה. אני לא הבאתי ילד שימות, אני רוצה שיחייה, אבל בגלל הדברים האלו אנחנו מאבדים שליטה", הוסיף.
לדבריו, התסכול הוא שהוביל "חלק קטן מאוד" מתושבי השכונות המזרחיות לבצע פיגועים. "אתה רואה שמזרח ירושלים כל הזמן הוזנחה. אתם אומרים שמזרח ירושלים היא חלק בלתי נפרד מירושלים, אבל התוצאה היא שיש אפליה כבר 30 שנה. הביאו לנו ראש עיר חדש שדואג למסלול אופניים", אמר בציניות, "ולנו אין כאן מדרכה, גן שעשועים, חוגים - שום דבר. מה יעשו הילדים אחרי הלימודים כשאין כלום, יש רק יש שעמום שהורס?".
את האשמה הוא מטיל אך ורק על השלטון ומוסדות אכיפת החוק. "יש כאן טמטום וכישלון של משטרה, של שב"כ. אתם לא מצליחים לתפוס את האנשים האלה שדוקרים, מה אני אשם? המשטרה ושב"כ נכשלו ואז הם בונים את החומות האלה. כל מפקד רוצה לראות שהגזרה שלו בסדר אז הוא מכסה את התחת שלו כדי לומר 'אני את שלי עשיתי'. משלמים כאן 44 מיליון שקל ארנונה בשנה, ומה אנחנו מקבלים? אוספים לנו את הזבל, וזהו. זה כל מה שאני צריך לקבל. הישראלים צריכים להסתכל עלינו באותה צורה שאנחנו מסתכלים עליהם. אנחנו בני אדם בסך הכול, בני אדם שרוצים לחיות. הפעולות האלה של המשטרה והצבא הן תוצאה של כישלון ולא של ביטחון".
הצעדים הללו, לטענתו, לא יועילו, אלא רק יחמירו את המצב. "יש פה זעם וכעס ואין מה לעשות, ההחלטה לסגור לא תעזור - אלא להיפך. על מה הבנות האלה ידברו בבית הספר אם לא על מה עשו לנו במחסום, במקום לדבר על דברים אחרים? מה גורם לילד בן 13 לקחת סכין ולדקור? אתם צריכים לחשוב. יש פה משהו לא בסדר שילדים בני 13 ו-15 לוקחים סכינים. לא צריך רק להגיד 'ערבי דקר', צריך לחשוב מה הוביל לזה. עובד בזק עם שלושה ילדים, עם משכורת בטח 12 אלף שקל ורכב צמוד, פתאום הסוויץ' מתחלף. אני לא בעד מה קרה, אבל צריך לחשוב שאולי אנחנו עושים טעות. הממשלה הזו לא השאירה נציג במזרח ירושלים כדי לדבר איתו ולנו אין שום יכולת לדבר ולהרגיע את המצב. המוכתרים נחשבים משת"פים, הממשלה הזו הביא את החורבן וההרס וצריך לחשוב על זה".
"אתם חושבים שייגמרו הערבים?"
המגע של תושבי מזרח ירושלים עם מערב העיר הוא בלתי נמנע ונמשך שנים, דבר שרק מוסיף על התסכול הגדול. תושבים רבים עובדים ולומדים במערב העיר. מחמוד באדי, קבלן בניין שהיה שותף בבניית מתחם "יס פלאנט" בירושלים ובפרויקטים נוספים, לא מצליח להבין את המציאות שמתרחשת סביבו. "אצלכם בחדשות משדרים כאילו אנחנו כל הזמן מסיתים", הוא אמר. "את ההיגיון של הדמוקרטיה במדינת ישראל אני כבר שנתיים-שלוש לא מצליח להבין אותו. הוא נעלם. מעלים לשידור מישהי שצעקה 'מוחמד חזיר' מול מאות אלפי מוסלמים, ומראיינים אותה. גם נתניהו מסית יותר ויותר ואומר שהפלסטינים הם אלו שנתנו המלצה להיטלר להרוג את היהודים, וככה עושים את הפער ביננו לבין הירושלמים יותר ויותר גדול".
באדי ציין שאף אחד לא מנסה להבין מה גרם למצב הזה. "הילדים האלה, אף אחד לא שואל 'למה?', התחלף להם המוח. אתם לא מבינים מה קורה לנו כאשר ילד עולה מפה למעלה לרחוב וחיילים שמוצבים בכל מקום מתנכלים לו. לא בודקים אותם רק פה במחסום, זה מחסום ראשון, בודקים אותם בדרך עוד הרבה פעמים", הסביר. לבאדי אין ספק שקריאתם של רבים מנבחרי הציבור בישראל לנהוג ביד קשה כלפי הפלסטינים, לא תעזור. "כבר הרגו ופצעו כל כך הרבה פלסטינים וכלום לא עוזר, אז מה צריך? לחכות שהכול יתפוצץ?. מה, ייגמרו הערבים הירושלמים? ייגמרו הפלסטינים? לא, לא ייגמרו הערבים ולא ייגמר האיסלאם. הר הבית, שבו גם אבא שלי וגם סבא שלי התפללו, זו נקודה שחורה אצל כולם, זה קו-אדום, אף אחד לא מתקרב לזה. במקום לבוא ולמצוא דרך לחיות יד ביד, מתנקמים אחד בשני. זה לא מוביל לאף מקום והדברים האלה רק מסיתים יותר ויותר".
לפני כשבוע מתה אחת מתושבות השכונה משום שעוכבה במחסום, כך טוענים ילדיה. אודה מוחמד דרוויש, בת 65, לא חשה בטוב לאחר שבסמוך לביתה התרחש עימות בין כוחות הביטחון לצעירים מהשכונה. לטענת בני משפחתה, היה לה קשה לנשום עקב שימוש באמצעים לפיזור הפגנות על ידי כוחות הביטחון. ב-3:00 לפנות בוקר החמיר מצבה, ובני משפחתה הכניסו אותה לרכב ונסעו במהירות לעבר המחסום של כלי הרכב. לדבריהם, התור היה ארוך, למרות השעה המוקדמת ועל אף שבנה ביקש שיתנו לו לעקוף את יתר המכוניות. הם הסבירו לחיילים שמצבה לא טוב וכי הם חייבים להגיע לבית חולים הדסה הר הצופים שנמצא במרחק של חמש דקות משם, אך הם עוכבו לפחות חצי שעה. כאשר הגיעו בסופו של דבר לבית החולים, זה היה כבר מאוחר מדי והיא נפטרה.
לדברי קרוב משפחתה, דארוויש, מוכתר השכונה, "אמבולנס לא יכול להיכנס לפה כי הכול סגור. מד"א לא נכנסים ללא ליווי ולרכב שלהם לא נתנו בהתחלה לעבור וזה מה שקרה. הממשלה צריכה להבין שדברים כאלו מוסיפים רק שנאה ורצון לנקמה. במקום שיבנו גשר של אהבה הם בונים רק גשר של שנאה".
"מכלאות של השפלה"
ב-8:30 רוב התושבים שמיהרו לצאת מהשכונה כבר עברו את המחסום בדרך למחוז חפצם, כשהם תוהים עוד כמה זמן המצב יימשך ואם ופרץ האלימות ייעצר. ועם התור שהלך והתקצר, הראו לנו הנוכחים במחסום כיצד נשים עם עגלות, ואנשים שמסתייעים בכיסאות גלגלים צריכים לעשות את כל העלייה למחסום ברגל כדי לצאת מהשכונה.
מעמותת "עיר עמים" הפועלת בשכונה נמסר כי "הצבת המחסומים והבטונדות הופכת את השכונות הירושלמיות למכלאות של השפלה ואת תושביהן לעקורים בעירם, בדיוק כפי שישראל עשתה לפני עשור לעשרות אלפי פלסטינים כשהוציאה שמונה שכונות ירושלמיות מחוץ לגדר. במקום להתחשב בחיי היומיום של התושבים הפלסטיניים בעיר, לחתור להידברות עם הגורמים המתונים בשני הצדדים ולתת סיכוי לפשרה מוסכמת בעתיד, ממשלת ישראל וזרועותיה ממשיכה להשליט פחד בקרב התושבים הפלסטינים בעיר. רק הסרה מידית של המחסומים ומגבלות התנועה יניחו את היסודות לסיום סבב האלימות הנוכחי ויאפשרו התחלה של הידברות להרגעת הרוחות".