נושאים חמים

הדרך היחידה לייבש את ביצת הטרור

על הממשלה להכריז באופן ברור: לעולם לא יהיה כל מו"מ על נסיגה משטחי ישראל. מדינה פלסטינית היא איום קיומי על תושבי ישראל, והמדינה תילחם למנוע אפשרות זו כפי שהיא נלחמת בפצצת אטום ביד אויבי ישראל. כך מייבשים את הביצה, ולא רק עוסקים בריסוס יתושים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
פיגוע דקירה באוטובוס בשכונת ארמון הנציב, ירושלים, 13 באוקטובר 2015 (נועם מושקוביץ)
דקירה באוטובוס בארמון הנציב בירושלים (צילום: נועם מושקוביץ)

אין צורך להיות מומחה ברפואה כדי להבין, שכאשר אדם חולה (לא-עלינו), יש אמנם תרופות ופעולות שונות שניתן לעשות כדי למנוע או להפחית את הכאב, לאשפזו כדי למנוע את התפשטות המחלה והתדרדרותה וכך הלאה, אבל דבר לא יעזור אם לא ייבדק לעומק מניין נובע הכאב, מהו שורש המחלה, כדי לטפל בבעיה עצמה ולא בסימפטומים.

כל הפעולות שנקטה בהם הממשלה – הכול נכון וישר: שינוי נוהל הפתיחה באש, החמרת הטיפול והעונשים למסיתים, הריסת בתי מחבלים, כל אלו חשובים מאד, וודאי שיש להמשיך ולהחמיר בהם, להנחית יד קשה על משפחות המחבלים, ולהגיע למצב של "הבא להרגך" – כבר בשלב התכנון – "השכם להרגו" ללא כל שהיות.

אבל כל זה אינו הטיפול במחלה עצמה. מניין באה לאלפי צעירים פלסטינים המוטיבציה והרעיון לקחת סכין וללכת לדקור יהודים? הרי "הלכה בידוע עשיו שונא ליעקב" קיימת מאז ומעולם, מדוע כמעט שלא ראינו דברים כאלו לפני 30 שנה?

התשובה פשוטה: כי ממשלות ישראל לדורותיהן הראו להם שזה ''משתלם''; שיש בידם הכוח, על-ידי אבן וסכין, או בקבוק תבערה וירי, לקדם את האינטרס שלהם, לדחוק את ישראל עוד ועוד, ללחוץ ולהכניע אותה פעם אחר פעם. הלחץ והמלחמות גורמים לתגובת שרשרת שבסופה תמיד ישראל יושבת למשא ומתן על עוד הסכמים וכניעות. אחרי האינתיפאדה הראשונה הגיע אוסלו, אחרי פיגועי התופת הייתה הנסיגה מחברון ואחרי האינתיפאדה השנייה והפצמ"רים באה ההתנתקות.

כאשר פלסטיני יודע שבגלל הלחץ והפיגועים, רעיון "שתי המדינות" ונסיגות נוספות עומד על הפרק, והוא שומע את הצד הישראלי שטוען שכל הבעיה היא ש"אין פרטנר", אזי ברור לו שעוד סבב של טרור ''יכריח'' את ישראל למצוא פרטנר. תשאלו כל פלסטיני בזכות מה יש להם אוטונומיה ברמאללה, שליטה חמאסית בעזה, מעמד בינלאומי מכובד – בזכות המשא ומתן? בזכות ה''גמישות המדינית''? לא. הכל בזכות ה"נער הפלסטיני הגיבור" עם הסכין והאבן, בזכות הדם היהודי שנשפך לא רחמנא ליצלן.

ראש הממשלה מכריז שוב ושוב ש"אנחנו נראה להם שהם לא ינצחו אותנו", הכרזה נכונה וחשובה, אבל מצד שני גם הם רוצים "להראות לנו" שלא מנצחים אותם. והם מוכנים להקריב למען מטרה זו את בניהם ואת בנותיהם באכזריות. כמה אומלל היה נאומו של ראש ממשלה באו"ם, הנאום התחיל מצוין, עם מיטב הכישרון הרטורי שחנן אותו הקדוש ברוך הוא, שבו הוכיח לעולם כולו מי האויב ומי הקרבן, מי רוצה במוות ומי בחיים, אך למרבה הצער בשורות האחרונות של הנאום הוא "בעט בדלי" והרס את כולו, כאשר אמר "אנחנו מוכנים ל''שתי מדינות לשני עמים''. אם אתה מוכן לסגת, אז אתה הכובש, ויש עלייך לחץ מאסיבי עד לנסיגה. והלחץ אכן הגיע מיד – יום לאחר נאומו של נתניהו באו"ם החל גל הטרור הנורא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם. אוקטובר 2015 (AP)
בשורות האחרונות של הנאום הוא "בעט בדלי" והרס את כולו. נתניהו באו"ם (צילום: AP)

ההלכה הידועה בשלחן ערוך (אורח חיים סימן שכ"ט) קובעת ברורות – גם אם נדבר איתם רק על "עסקי קש ותבן" טריטוריאליים, הם מצידם יראו זאת ש"נפתחה הארץ ליכבש בפניהם". חד וחלק. אין שום חכמות ופרשנויות בהגיון הברזל הזה, שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם. בפסק הדין ההלכתי של כל רבני ישראל המבוסס על הלכה זו, קוראים רבני ישראל לממשלה שוב ושוב, כבר קרוב ל-25 שנה, ליישם סוף סוף את ההלכה היהודית ולעשות סוף למעגל הדמים:

על ממשלת ישראל להכריז באופן ברור ומוחלט – לעולם לא יהיה כל מו"מ על נסיגה משטחי ישראל, בכל סיטואציה ובכל תנאי שהוא. ישראל חוזרת בה מכל הסכם של נסיגה וויתור שהיו בעבר. מדינה פלסטינית היא איום קיומי על תושבי ישראל, וישראל תילחם למנוע אפשרות זו כפי שהיא נלחמת בפצצת אטום ביד אויבי ישראל.

כך מייבשים את הביצה, ולא רק עוסקים בריסוס יתושים. כל רגע שישראל איננה מכריזה זאת באופן ברור הוא פיקוח נפשות ממש. אין ספק שיש כרגע הרבה עבודה חשובה לכוחות הביטחון, לשמור ולהגן על עם ישראל, ללכוד ולחסל כל מפגע עוד בטרם יצא לבצע את זממו. אך עבודה זו תצליח ותביא שקט לטווח ארוך אך ורק אם תעביר ישראל את המסר הזה לפלסטינים ולעולם כולו, המסר הברור והאמיתי של "תורת חיים".


לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.