ספורט ביישובים הבדואים- בעיות תקציב ומחלוקות על קרקע גורמים למיעוט פעילויות

מחלקת הספורט של מועצת לקיה מתפוררת מבפנים. נבהאן אלצאנע, מנהל המחלקה טוען כי הגביעים והתמונות אשר מונחים במשרדו הן עדויות נוסטלגיות עגומות לתקופות יפות יותר. "היה ספורט איכותי לפני הקמת המועצה", לדבריו. "היה אחלה ספורט מכיוון שהיינו חלק מהמועצה האזורית בני שמעון. מאז שיש לנו מועצה משלנו כל הספורט ירד לטמיון. אין שטחים להתאמן, אין ציוד. בשביל להוציא כדורגל בסעיף תקציבי אתה צריך אלף חתימות מכל מיני גורמים - זה לא מה שהיה פעם. בתקופה שהייתה ללקיה מועצה ממונה, בנינו אחלה מגרש אבל שילמנו לבעל הקרקע אחזקה 1500ש"ח בחודש. עכשיו יש ראש מועצה אחר שהפסיק לשלם אחזקה ואז המגרש נהרס, הכל התפרק ועקרו את הדשא והצנרת".

12 אלף תושבים בלקיה, ואין קבוצת כדורגל ייצוגית למועצה . חליל אלצאנע שחקן כדורגל מקצועי לשעבר טוען כי היעדר תשתית מתאימה, מונעת את פיתוחו ופתיחתו של הספורט בפני התושבים. "מגרש האימונים של בני לקיה הוא גם מגרש משחקים של בית ספר לכדורגל לקבוצת ילדים א. זה ה'סמי עופר' של לקיה. אפילו את שכבת החול והדשא שבאה מעל האספלט שהמועצה הבטיחה לבנות לפני כמה שנים לא עשו. איך אפשר להתאמן כאן ?!! הילדים נפצעים כאן חופשי חופשי".

לקיה לא לבד בצרתה. גם בשאר הישובים הבדואים קיימות מחלקות ספורט, כמעט ללא תוכן . קבוצת הכדורגל של הפועל שגב שלום הצליחה לפני ארבע שנים להיות הקבוצה הבדואית הראשונה ששיחקה בליגה א , אולם בגלל המחסור בתקציבים ירדה הקבוצה לליגה ג ואז נסגרה. זיאד אבו בלאל, שחקן לשעבר בקבוצה והיום עוזר מאמן 'מכבי שגב שלום' נזכר בעצב בימים אחרים, טובים יותר. "בגלל שאין תקציבים לא שרדנו בליגה א. מבחינת סגל וחומר שחקנים היה לנו את כל הנתונים להיות קבוצה טובה , אבל שאין לך כסף ואין תנאים ראויים להתאמן אז הכול מתפרק".

מנהלי מחלקות הספורט טוענים שהמחסר בתקציבים ממשלתיים הוא חלק מהבעיה , גם מחלוקות סביב הבעלות על הקרקעות מקשה על המועצות לבנות מגרשי ומתקני ספורט. אמיר אבו עראר מנהל מחלקת הספורט בערערה מעיד על המחלוקת בשטחו, כדוגמא מייצגת לבעיה רחבה הרבה יותר. "ברור שאין כסף ואין אדמה יש בעיה בנושא האדמה בכפר. אין לאנשים שלנו איפה לבנות בית למגורים ולכל אחד יש חלקת אדמה משלו. כאשר הוא 'תופס אותה', אסור לאף אחד להתקרב - ומי שמתקרב או ואבוי לו !"
מי שמשלמים את המחיר הכבד ביותר הם הילדים ובני הנוער שנשארים ללא מסגרות ספורטיביות בהן הן יוכלו למצות את כישרונותיהם. "כל הגילאים הצעירים מבוזבזים ברחובות. אין לנו את הכלים לשינוי המצב כי היעדרן של קבוצות נוער ונערים מונעת את גילוי הכישרונות והליווי המקצועי הנכון שלהם. אין תקציבים להקמת מחלקות נוער, נערים וילדים אז הילדים נמצאים ברחובות".