(פוטין לפני ארבעה חודשים: "לא רואה סיבה לבטל את העסקה")
איראן ורוסיה אמורות היו לחתום השבוע על השלב האחרון בעסקת מערכת ההגנה האווירית S-300, פעולה שהשלכותיה העלו את מפלס הדאגה במערכת הביטחון הישראלית. המערכת, תוצרת רוסיה, מוגדרת "אימת חילות האוויר במערב", ויודעת לאתר מטרות וליירט כלי טיס בטווח של מאות קילומטרים. ישראל ניהלה בשנים האחרונות יחד עם מדינות המערב מאבק עיקש נגד העסקה, מאחר שמסירת המערכת לאיראן הוכתרה כ"קו אדום". לאחרונה, על רקע הסכם הגרעין, הוחלט לחדש את המהלכים לחתימה על העסקה.
אלא שבמהלך השבוע חלה תפנית, ועל פניו הלחץ מצד מדינות המערב נשא פרי: איראן הצהירה כי המשא ומתן התפוצץ על רקע מחלוקת תקציבית בין המדינות. ואולם, במערב קיבלו את ההודעה בספק רב. גורמים בארצות הברית המשיכות להתבטא נגד ההסכם בעקבות ההערכות כי מדובר בתרגיל רוסי-איראני שמטרתו להפחית את הלחץ המדיני על הצדדים. מומחי ביטחון מעריכים כי רוסיה משוועת לכסף באמצעות מכירות אמצעי לחימה, ולא תמהר לוותר על העסקה בעודה צופה במדינות המערב פותחות שגרירויות ורוקמות עסקאות עם איראן עוד לפני שהסנקציות הוסרו מעליה.
"מדובר במערכת טובה מאוד והיא מייצרת איום ברמה גבוהה על חיל האוויר הישראלי", הבהיר תת-אלוף במיל' אברהם עשהאל, ראש מכון פישר למחקר אסטרטגי. "בהתאם לכך, צה"ל השקיע במשאבים, פיתוח יכולות, תפיסות, טכנולוגיה ואימונים. מערכת כזו לא מונעת מחיל האוויר לבצע את המשימות אך מעלה את המחיר והסיכון". תא"ל במיל' עשהאל התייחס לאפשרות שמערכות דומות יועברו לידי סוריה או חיזבאללה, והבהיר כי "נוכחות של מערכת כזו על גבולות המדינה מייצרת מציאות בלתי אפשרית עבור התעופה האזרחית והצבאית".
תחילת העסקה באמצע העשור הראשון של שנות ה-2000. איראן, שחששה ממתקפה ישראלית נגד מתקני הגרעין, חתמה עם רוסיה בשנת 2007 על הסכם רכש של ארבע סוללות מסוג S-300 להגנה אווירית. המהלך הביא לכך שמדינות המערב, ובראשן ארצות הברית, נדרכו והחלו להפעיל לחצים על רוסיה לבטל את העסקה. גם בכירים מישראל ערכו כמה ביקורים במוסקבה וקידמו עסקת מכירת מל"טים תוצרת כחול לבן למשטרה המקומית, על מנת לרכך את עמדת הרוסים.
מכבש הלחצים שהפעילו מדינות המערב על רוסיה עשה את שלו, וממסמכים שפורסמו באתר הדלפות "ויקיליקס" עולה כי הקרמלין אכן דחה בשעתו את העסקה ואימוני הצוותים האיראניים על המערכות הופסקו. זאת, למרות איומים גלויים מצד איראן לתבוע את רוסיה אם תבטל את העסקה.
לא חיכו: בצה"ל מתכוננים למענה מבצעי זה עשרות שנים
הניסיונות של ישראל להכין מענה מבצעי מול מערכת ה-S-300 החלו כבר בתחילת שנות ה-90. אז, הציעה רוסיה לישראל את המערכת ובכירים במערכת הביטחון ומהנדסים הוזמנו למפעלים במדינה על מנת לבחון אותה, אך ההצעה לא הבשילה לכדי עסקה. בסוף שנות ה-90 רכשה קפריסין את המערכת, אך תחת לחץ טורקי הוחלט להעביר אותה לידי יוון, שהציבה אותה בכרתים. מאז, כלל חילות האוויר של נאט"ו מתאמנים עליה, ולפי פרסומים זרים, גם חיל האוויר הישראלי.
"העברת מערכת כזו לידי איראן היא לא בשורה טובה לצה"ל, אבל זה לא סוף העולם", אמר עוזי רובין, לשעבר ראש מנהלת חומה משרד הביטחון. גם הוא הסכים כי הצבת המערכת בגבולות ישראל תטרוף את הקלפים. "זו הרעה בתנאים, אבל לא מהפך. עם זאת, אם המערכת תועבר לידי סוריה או לידי חיזבאללה, כללי המשחק ישתנו וזה יקשה מאוד על חופש הפעולה של חיל האוויר מעל ללבנון".
רובין, ממפתחי מערכת "חץ", התייחס לשינוי המאזן האסטרטגי במזרח התיכון. "הראשונות לדאוג מהרכש האיראני, הן השכנות שלה, ובראשן סעודיה ומדינות המפרץ. לאחר מכן, אנחנו", אמר. "חיל האוויר הסעודי הוא גדול מאוד. בשנה האחרונה בחרו מדינות המפרץ וסעודיה קו מאוד ברור: לתגבר את חילות האוויר שלהן במטוסים מודרניים אמריקניים ואירופאיים. הם בונים על מטוסים ולא על טילים ככוח הרתעה. מערכת כזו, מקזזת את היכולות שלהן".
מומחי ביטחון מעריכים כי מעבר למרוץ החימוש במזרח התיכון, שבמסגרתו משקיעות שכנותיה של איראן מיליארדי דולרים, עשויה ערב הסעודית לדרוש מארצות הברית נשק שובר איזון נגד איראן. האפשרות השנייה היא כי ערב הסעודית תנקוט מהלך יוצא דופן, ותגיש בקשה דומה לרוסיה.
"למערכת S-300 יש כמה גרסאות", הסביר יפתח שפיר, חוקר בכיר במכון INSS וראש תכנית המחקר של המאזן הצבאי במזרח התיכון. "יש לה לפחות חמישה סוגי מיירטים, כמה סוגי מכ"מים, וכמה סוגי משגרים. כשאתה רוכש ארבע סוללות, אתה יכול ליצור בשלב הראשון מגוון מערכות הגנה מול איומים שונים". שפיר העריך כי הכשרת צוותים איראנים והכרזה על מערכות מבצעיות מרגע המסירה, יימשכו לפחות שנתיים.
"לא ברור אם המערכות שהיו מיועדות למסירה בשנת 2010 הועברו למחסנים ברוסיה, ולכן יימסרו לאיראנים במהירות, או שהרוסים יעבירו להם מערכות מיושנות ויעשו להן השבחה", אמר שפיר. "צריך לקחת בחשבון כי גם לארבע סוללות אין יכולת להגן על כל שטחה של איראן, ומן הסתם הן יגנו על חלקים מפרויקט הגרעין ועל סמלי משטר. אם אנחנו לא מתכוונים לתקוף באיראן, נוכל להתמודד עם זה, אך אם מערכת כזו, שיודעת להוריד בקלות כלי טיס מעל חיפה או תל אביב, תועבר לאחת משכנותינו כמו חיזבאללה - המצב יהיה רע מאוד".
לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com