השבוע שחלף העמיד במבחן לא פשוט את ערכיה ועקרונותיה של החברה הישראלית. הרצח הנתעב של הנערה שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים, הצתת בית משפחת דוואבשה שהובילה למותו של הפעוט עלי, פיגוע בקבוק התבערה בצפון ירושלים שכמעט והביא למותם של שני בני זוג הם רק חלק מגל אירועים אשר שבוע זה הביא לפתחנו, ואשר מהם עולה זעקה גדולה של חוסר סובלנות ושנאת האחר.
על רקע אירועים אלה ונוכח העיסוק המתמשך בתקשורת בסוגיית יחסי ישראל-ארה"ב בצל הסכם הגרעין, נראה כי הדיון הציבורי באישור תקציב המדינה והקיצוצים הרבים שמבקש משרד האוצר להוציא אל הפועל נדחקו מעט אל השוליים, כאילו אך לפני מספר חודשים לא נפלה לה ממשלה סביב שאלות כאלה.
בין הקיצוצים שביקש האוצר לבצע ניתן למצוא את ביטול המנהלת לזהות יהודית, וכן קיצוץ מסיבי של עשרות מיליוני שקלים מתקציבי המכינות הקדם צבאיות והשירות הלאומי. דיונים אל תוך הלילה ודילים פוליטיים הביאו לכך שבא לציון גואל וברגע האחרון הקיצוצים נמנעו. אבל לצד הברכות על הדיפת הקיצוצים, נותרת התהייה כיצד דווקא בתקופה זו היו מי שחשבו בכלל להעלות אותם על שולחן הדיונים. ואין כוונתי לשיקולים של השלכות כלכליות או פוליטיות, אלא לפגיעה הערכית והחברתית הכה קשה אשר קיצוצים אלה היו גורמים לו היו יוצאים הפועל.
ואולי עזות המצח של אותם פקידי-אוצר קשורה בתפיסה הציבורית של אותם מפעלים חינוכיים וחברתיים. שכן, ספק אם בתקופה כה רגישה ונפיצה הם היו מצהירים בפומבי על כוונה לקצץ בהשקעה בסובלנות, ערבות הדדית, איחוי השסעים ותרומה לחברה. אבל כאשר מדביקים לקיצוץ את צבעי והקשרי הזהות היהודית והציונות-הדתית, אז הדם מותר וציבור לא זועק.
אבל פעילות הארגונים לזהות יהודית והשירות הלאומי אינם נחלתם של הציבור הדתי בלבד, אלא אבן יסוד בבסיסה של מדינת ישראל. הגם שיש מי שמנהלים מתקפה חסרת תקדים כנגדם. בשנה האחרונה נוצר עליהום כנגד התכניות לזהות היהודית באמצעות מערכה מכוונת ומאורגנת שמצאה את ביטויה גם בכלי התקשורת השונים. כחלק מכך נעשה ניסיון לצבוע את הפעילות במונחים של מיסיונריות וניסיונות החזרה בתשובה. זאת מתוך אג'נדה ומטרה מובהקת לצאת כנגד כל זיקה יהודית.
וכך קורה שמוענקת לגיטימציה לאלו המבקשים לקצץ לצאת כנגד הפרויקטים שמקדמים ערכים שמערכת החינוך וכולנו כחברה משוועים אליהם, בוודאי בתקופה קשה זו. ערכים של כיבוד האחר, חיזוק הסולידריות והמכנה המשותף בעם, איחוי השסעים הקשים בין מגזרי החברה הישראלית, והעמקת הידע בתולדות עם ישראל לדורותיו והתרבות היהודית. אולם כאשר מוצמד אליהם צמד המילים 'זהות יהודית', הערכים נזרקים לפח ונותרים רק עם התלהמות, אמירות אומללות דוגמת נאום 'מנשקי המזוזות' של גרבוז וניסיונות חסרי אחריות לקיצוץ תקציבי.
וכך, למרות שהקיצוץ נהדף, הוא בהחלט לא המערכה האחרונה כנגד פעילות הזהות היהודית, כי יש מי שעבורם זהות יהודית היא מילה גסה.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.