שעת לילה מאוחרת במגרש נטוש בפרברי חולון. שש צעירות, בקושי בנות 18, מחנות את רכביהן, נועצות עקבים דקים במגרש החולי ונעמדות. רחוק מכלי הרכב ומבתי המגורים, הן נצמדות אחת לשנייה ושופכות סביבן חומר דליק, מחזיקות ידיים ומישירות מבט. גופן מכוסה בגדים שחורים והן מאופרות היטב. גפרור בוער מושלך לעברן ולהבות גדולות משתוללות. ממול, צעיר נוסף מתעד את הנעשה במצלמתו. התמונה הזו תהיה חלק מספר המחזור של תלמידי תיכון בחולון.
כמעט במקביל, חבורה אחרת מתיכון בקריית גת התמקמה בשכונת יוקרה באשקלון. תמורת 250 שקל לשעה שכרו הצעירים וילה מפוארת ללילה. לבושים חליפות חגיגיות ושמלות נוצצות, זרי פרחים וכמובן צלם מקצועי, הם ביימו סצנה מ"מסודרים". בגבעתיים, הנערים ביקשו להצטלם לפי סיפור הילדים "זהבה ושלושת הדובים". הסצנה תמימה, אבל לא המחיר. כל ילד נפרד מ-200 שקל עבור שכירת תחפושת מתאימה.
ספר המחזור המציין סיום 12 שנות לימוד הפך בשנים האחרונות ממחווה עדינה, ספק מביכה, לתקופת הילדות, להפקה מושקעת ויקרה: מכוניות פאר, בריכות פרטיות, סוסים, ג'קוזי, אלכוהול, סיגרים, תלבושות, תאורה וצלם מקצועי הם רק חלק מרפרטואר התמונות של מסיימי י"ב. בחסות נשף הסיום הזוהר, ששודרג בעשורים האחרונים לדרגת "פרום" אמריקאי, גם ספר המחזור עלה כיתה.
על פי רוב, בתי הספר מספקים צלם לתמונות אישיות ותמונה שכבתית. פעמים רבות ניתנת לילדים האופציה להצטלם בבית הספר, אבל הם בוחרים לוותר עליה, ונושאים בהוצאות הכרוכות. במקרה הטוב, העבודה על התמונה מזמנת עבודת צוות ויצירתיות: מצלמה ביתית, תחפושות מארון המשפחה ותפאורה בייצור עצמי מאולתר. אולם פעמים רבות הפקת התמונה נקלעת לסחרור כלכלי ולתוצאה ראוותנית. בתי הספר ממעטים להתערב, משרד החינוך אינו מגבש נהלים חד משמעיים וכמו שקורה לא פעם, ההורים מוצאים עצמם במסלול התנגשות עם ילדיהם.
דורית אלקובי מקריית גת עמדה חסרת אונים מול בתה כשזו הוציאה סכומים גבוהים על הפקת תמונת הסיום: "לא ברור לי למה צריך להשקיע כל כך הרבה כסף בתמונה, זה פשוט משוגע. כל קבוצה מנסה לביים תמונה יותר מושקעת, מוציאים כסף על בגדים, צלמים ותפאורה וזה הפך להיות נורמה". אבל המאבק מול הילדה נדון לכישלון. "ניסיתי להסביר לה שזו בסך הכול תמונה ולא חייבים לצאת מפרופורציה. הרי לא מדובר בילדים עשירים, והם שכרו וילות ולופטים, הלכו לחוות, קנו תאורה ובגדים והיו קבוצות שביצעו יותר מרעיון אחד. בזמני זה לא היה ככה, בקושי ליפסטיק טרחנו לשים".
הורים נוספים מהתיכון הרימו גבה לנוכח ההתעסקות בתמונת המחזור ויזמו פגישה. "דיברנו בינינו ואמרנו שזה מופרך, אבל בסוף הגענו להסכמה. הרי אי אפשר לתת לילד אחד ולא לשני, אז הרבה ילדים מצאו עבודה צדדית לתקופת הבגרויות ואלמלא היו עושים את זה, אני בספק אם זה היה מתבצע". דורית אמנם אינה שבעת רצון מהתהליך, אבל מרוצה מהתוצאה. "בשורה התחתונה זה יצא מרהיב. הפקה יפהפיה, עשויה לפרטי פרטים, ועושה רושם שהילדים מאוד נהנו".
הבת, לידור, אמנם מבינה את הטיעונים של אמא שלה, אבל מוכנה לשלם את המחיר. "אין מה לעשות, כשצריך אז צריך", היא אומרת, ומתברר שגבולות ה"צריך" גמישים: "השכבה החליטה שספר המחזור יעוצב בסגנון כתב עת וכל כיתה נדרשה להצטלם בסגנון מדור אחר. אנחנו קיבלנו את מדור הטבע, ומאחר שלא הצלחנו להחליט, צילמנו שתי אפשרויות. הראשונה הייתה בנושא אקסטרים, עם אופנועים וחליפות עור. הציוד לא עלה כסף, הוא היה מושאל, אבל שילמנו לצלם 400 שקל. בסוף שכרנו צלם אחר, צילמנו תמונה נוספת. אותה פרסמנו".
בכדי לממן את הוצאותיה, לידור מחזיקה בשתי עבודות: ממלצרת בבר, ומוכרת בדוכן ממתקים. "כולנו הגענו מאותו מצב סוציו-אקונומי, ולא מעט יוצאים לעבוד. האמת שהתרוששנו אחרי הדברים האלה".
התמונה של לידור נראית צנועה, אבל עלות הפקתה נכבדה. הבנות רכשו שמלות, שתייה ואביזרים. קבוצות אחרות בשכבה הוציאו סכומים דומים, ואף למעלה מזה. "קבוצה אחרת צילמה תמונה בסגנון מאסטר שף. אמנם המטבח היה בבית של אחד הילדים, אבל הם הוציאו סכומים גבוהים מאוד על אוכל ששימש תפאורה ואביזרים". הסכומים האמירו כשקבוצת תלמידים שכרה את הווילה המדוברת "וכל אלה, זה עוד לפני ההוצאות על מסיבת סיום, עליה הלכה משכורת שלמה".
מבדיקה שערכנו בין בתי ספר, התמונות המעוצבות תופסות תאוצה. למערכת הגיעו אלבומים מאשדוד, קריית גת, גבעתיים, תל אביב, גן יבנה, מודיעין ורמת השרון המציגים מנעד תמונות מעוצבות ומושקעות ברמות שונות ובאופן פרטי. כל בית ספר מאמץ מדיניות מעט שונה, ופועל בהתאם להחלטת ההנהלה. יש מי שאוסר על סיגריות ואלכוהול, יש מי שמקפיד על לבוש צנוע ויש גם מוסדות חינוך שמתנגדים לרעיון.
תיכון נבון בחולון אסר על הפקת תמונות מחזור פרטיות. בר קובריץ, שסיימה השנה את לימודיה במקום, מספרת שההנהלה חייבה את כולם להצטלם בתוך בית הספר, והרקעים עוצבו בעריכה ממוחשבת באופן קולקטיבי. "רצינו לשכור צלם, ללכת לים ולהשקיע בתמונה איכותית, עם פוזות ועיצוב, אבל לא נתנו לנו. זה היה מתסכל. הצלם היה חסר סבלנות, צילם אותנו רק שלוש תמונות, מתוכן היינו צריכות לבחור, והתחושה הייתה שאין זמן לכלום".
מנגד, באותה העיר ממש, תיכון קריית שרת הפגין תצוגת תמונות מרהיבה. התלמידה עמית פרלה מספרת שהתהליך היה מרגש וגרר המון דיונים והתעסקויות: "נושא הצילום של הכיתה שלנו היה תקופות בהיסטוריה, והקבוצה שלי החליטה לביים סצנה מהסרט 'גריז' ברוח אותה התקופה". עמית גייסה את כל המשפחה להפקת התמונה ולמרות האיכות המוקפדת של התוצאה, הם השתדלו לחסוך בעלויות. רכב האספנות הושאל מחבר המשפחה, הבגדים התקופתיים נלקחו מארון הסבתא ואת התמונה צילמה ועיבדה חני, אמא של עמית, תומכת נלהבת ברעיון התמונות המעוצבות.
"אני ממש בעד הפרויקט", אומרת חני. "הם מסיימים פרק בחיים, כמו בת המצווה, ועושים מזה כיף. מסיבת הסיום מדהימה, וספר המחזור מושקע בהתאם". לדבריה בית הספר הקפיד שלא יהיו תמונות חושפניות, ואת מרבית התמונות צילם ילד מהשכבה בעבור שכר סמלי. "הכי קל זה לשים את הילדים על הדשא ולצלם אותם כמו בכיתה ו', אבל לפרויקט כזה יש ערך מוסף. עבודת הצוות, ההתגייסות והבנייה המשותפת, היצירתיות וההשקעה יתנו להם כלים לכל החיים. והם הפיקו והרימו את הכול בעצמם, אני סייעתי בעיקר בצילום".
ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת לתלמידים לא אחת חיסכון רב בעלויות הצילום. בני משפחה וחברים משמשים בתפקיד הצלם, ובעזרת ציוד פשוט יחסית משיגים תוצאות יפות, גם ללא ידע מקצועי. המציאות הזו מחייבת את הצלמים המקצועיים להגיב בהתאם. גל זהבי, צלם במקצועו, הצליח להפוך את צילום ספר המחזור למקצוע בפני עצמו. נוסף על צילום התמונה, הוא דואג לאפקטים, תאורה ופילטרים ומסייע בבימוי הסצנה. "הילדים מגיעים עם רעיון, ואני צריך להעצים אותו, להפוך אותו להכי מטורף שיש. אני מנחה אותם מה כדאי לקנות וכיצד, הם משקיעים בציוד ובתלבושות ואני מעצב את הסצנה עבורם".
מדי שנה הוא מצלם כחמישים קבוצות תלמידים מאזור אשדוד, גן יבנה, אשקלון והסביבה, והאופנה הזו, הוא אומר, תופסת תאוצה. "חשוב להבין, ההפקה לא תמיד גובלת בעלויות גבוהות. לפעמים מדובר בהשקעה של זמן, והרבה אלתורים". הוא מספר על קבוצת תלמידים שביקשה לביים סצנה פרה-היסטורית: "חיפשנו לוקיישן מתאים, הם תפרו תחפושות, הכינו חניתות והעמידו סט שלם. זה יצירתי ומקורי". הוא נותן דוגמה לקבוצה נוספת שביימה זירת רצח: "הם קנו סרטי סימון, אקדחים, תלבושות ודם מלאכותי. כל אביזר הכי קטן הושג, בכדי להפוך את התמונה הזו למציאותית. זה אמנם עלה לא מעט, אבל הושקעה חשיבה ויצירתיות".
מנגד, גל מספר על קבוצה ששכרה מכונית "פורש" עבור הצילומים. "הם שכרו אמנם את הרכב דרך חבר של אחד ההורים, אבל הם עדיין הוציאו לא מעט כסף". הוא עצמו מנסה להיות הוגן עם התלמידים, ובממוצע גובה כ-50 שקלים לילד עבור הצילום. אבל זה בהחלט לא משקף את הנעשה בתחום. בתעשייה הזו הסכומים יכולים לטפס גם ל-100 שקלים לילד ואף יותר בהתאם לשעות הצילום, המיקום הגיאוגרפי ומידת ההשקעה.
בין הדמויות הוותיקות בתחום, בולט יהודה נהרי. למעלה מ-20 שנה הוא אוחז במצלמה, מחציתן הוא מקדיש לניהול חברת "לייף בוק" שבבעלותו, המתמחה בהוצאת ספרי מחזור, צילום ועיצוב. בכל שנה הוא פוגש בממוצע כ-70 בתי ספר מרחבי הארץ, ומבחינתו, השינוי באופי התמונות הוא טבעי. "עידן הפילם הסתיים ואיתו עוד הרבה תופעות. לא רק תמונות המחזור השתנו, גם תמונות החתונה קיבלו גוון אחר לחלוטין". הוא מקבל באהבה את המציאות החדשה, ואף טוען שלא כל מה שנראה יקר, הוא באמת כזה. "ההתפתחויות הטכנולוגיות מאפשרות לתלמידים היום לעצב בעצמם את התמונה, לשתול רקעים ולבנות תפאורות רק בעזרת המחשב".
לשיטתו, התמונות משקפות יותר מכל את רוח התקופה בה חי הנוער. מראה חברתית. כך למשל, בעידן המחאה החברתית בני נוער רבים הצטלמו באוהלים, ובשנים בהן יש מלחמות אפשר לראות לא מעט כלי נשק בתמונות. "השנה היו הרבה חיקויים של דאעש, הסרבלים הכתומים הפכו אופנתיים". הוא מזכיר גם את תכניות הטלויזיה "שובר שורות, ו"הבורר" שכיכבו בתמונות: "תלמידים מרבים להשתמש באזכורים לסמים, אלכוהול, אלימות והימורים, ומכניסים לתמונות אלמנטים כמו ז'יטונים, רובים, אקדחים ושתייה. כאן המקום של בית הספר להציב גבולות. הרבה פעמים דווקא בבתי ספר של 'הילדים הטובים', תהיה פתיחות גדולה יותר, והבנה להומור".
בשיח המקצועי סביב תמונות המחזור יש מי שמסמן את תיכון עירוני ד' מתל אביב כחוד החנית של התעשייה השנויה במחלוקת הזו. כבר לפני חמש שנים, ספר המחזור של בוגרי התיכון עורר לא מעט הדים בביצה המקומית, כאשר תלמידים הצטלמו לצד מטוסים פרטיים ומכוניות פאר. אמנם מאז ההנהלה התחלפה, והתמונות עודנו מעט, אבל נדמה שרוח זו עדיין נושבת במפרשי היאכטה הפרטית. נתי שטרן, מנהל בית הספר, מאמין במתן חופש ביטוי לתלמידיו. "לתלמידים בשמינית יש עניין מהותי להשאיר חותם, וספר המחזור הוא דרך טבעית ומתבקשת לעשות את זה". לתפיסתו, חופש הביטוי והבעת הדעה נשמרים בגבולות הטעם הטוב, והתלמידים שומרים על פרופורציות. "הגבול ימתח כאשר תוצג אלימות מופגנת, אלמנטים לא חוקיים או פגיעה ברגשות התלמידים", מסביר שטרן.
כך למשל, בשנה שעברה תלמיד מבית הספר הצטלם מעורטל כמעט לחלוטין והתמונה צונזרה. "זה היה אירוע נדיר וברוב הפעמים אנחנו נמנעים מכך. תשעים אחוז מהתלמידים שלנו מבינים את גבולות הטעם בתוכן ובצורה. עברתי על התמונות השנה, ומרבית התלמידים בחרו במקומות ברי השגה ולא ניכרת השקעה כלכלית גדולה או חוסר טעם. אם מישהו בחר להוציא הרבה כסף, מדובר במיעוט זניח ורוב התמונות לא מנכרות עיניים". שטרן גם לא מתרגש מתמונות המטוסים הפרטיים. "אם ילדים מגלים יוזמה ומחשבה יצירתית, ומבקשים להצטלם ליד מטוס פרטי, זה לא דבר מגונה. הם עושים משהו שחשוב להם. הבעיה מתחילה כאשר מדובר בהשקעה מוגזמת".
ומהי השקעה מוגזמת? קשה לומר. התמונות לא מספרות האם התלמיד שכר את הפורש, או שאל אותה; האם זו הווילה של הוריו, או שהוציא ממיטב כספו על שכירת הנכס. הגבול מטושטש ולא במקרה. אוזלת ידם של ההורים והיעדר עמדה בית ספרית אחידה, ראשיתה במשרד החינוך, שם נוקטים במדיניות מעורפלת ומשאירים את ההחלטה לפתחם של המנהלים. "משרד החינוך תומך בתמונות מחזור ללא עלויות מוגזמות, ורק כאלו המשקפות כראוי את עולם הערכים של בית הספר". נמסר בתגובה. ומהו עולם הערכים של בתי הספר? תמונה אחת שווה אלף מילים.
