הפרופסור שהפך לגנרל במאבק נגד החרם האקדמי על ישראל

"ה-BDS היא סוגיה מרכזית שנוגעת לביטחון הלאומי של ישראל, ויש לה פוטנציאל להפוך לאיום קיומי על המדינה היהודית" - כך אמר לוואלה!NEWS פרופ' קרי נלסון, אחד הפעילים הבולטים והמוכרים ביותר נגד תנועת החרם על ישראל. "בשנה האחרונות ראיתי לראשונה בוגרי אקדמיה רבים בארצות הברית המתבטאים בתקיפות נגד ישראל ותומכים בתנועות אנטי-ישראליות", הוסיף. "ככל שה-BDS מתחזקת באוניברסיטאות נחשבות, יש לכך השלכות הרות סיכון על העתיד".

נלסון כיהן כנשיא איגוד הפרופסורים באוניברסיטאות בארצות הברית (AAUP) בשנים 2006-2012, לאחר שנבחר לתפקיד לשלוש כהונות רצופות. הוא הסביר את פשר הטענה כי ה-BDS מסוכן לעתיד ישראל ואמר: "בוגרי האקדמיה האלה הם הדור הבא של מנהיגים - חברי קונגרס, אנשי עסקים וראשי פקולטות. כשיהיו מבוגרים האנשים האלה יהיו יריבים מרים של ישראל ויוכלו להשפיע על הפוליטיקה האמריקנית ואפילו על מה שקורה בבית הלבן. לא הגיוני שיקומו עוד ועוד מנהיגים עתידיים ששונאים את ישראל מבלי שהדבר ישפיע בטווח הארוך על המדיניות האמריקנית. לכן הנושא מדאיג אותי מאוד".

עוד על החרם על ישראל:
חשש מהתרחבות החרם האקדמי: "עוברים דרום אפריקניזציה"
השרה שקד על החרם נגד ישראל: "אנטישמיות בגלימה חדשה"
"זו רק ההתחלה": סטודנטים יהודים בבריטניה מפחדים מהחרם

ישראל נתונה לאיום הולך ומתרחב מכיוון ארגונים בינלאומיים רבים הדורשים להפעיל עליה סנקציות וקוראים לחרם ולהימנעות מהשקעות עד לסיום הכיבוש. רק בשבוע האחרון ניצלה ישראל ברגע האחרון מהרחקה מארגון הכדורגל העולמי, פיפ"א, התאחדות הסטודנטים הלאומית בבריטניה הצביעה בעד תמיכה ב-BDS ומנכ"ל אורנג' העולמית סטפן רישר אמר כי ברצונו לסיים את קשרי החברה עם "פרטנר" בישראל.

כמי שמוביל את תנועת ההתנגדות ל-BDS בארצות הברית, נלסון מכיר את תחושת הסנקציות והחרם מקרוב. "אני די מבודד באוניברסיטת אילינוי, ששם אני מגן לבד על ישראל", סיפר נלסון. "באווירה הנוכחית ששוררת בקמפוס שלי בלתי-אפשרי לארגן כנס אנטי-BDS. זו מגמה שצברה תאוצה, וזה אתגר עצום לשנות אותה".

בעקבות לחץ רב שהופעל באוניברסיטת אילינוי, בספטמבר האחרון התקבלה החלטה אבסורדית שלפיה התכנית ללימודי יהדות לא תכלול יותר את לימודי ישראל. "זה מעיד על כך שקרה משהו לא שפוי, זו עמדה לא רציונלית. טירוף", הדגיש נלסון. "בגלל הרוב הגדול שיש ל-BDS בקמפוס, כעת נאסר עליי ללמד על מדינת העם היהודי, המקום שבו נמצאים כמחצית מהיהודים בעולם. חשבתי להרצות בלימודי יהדות על ברזיל", הוסיף בגיחוך.

נלסון שכתב או ערך שלושים ספרים וחיבר עוד יותר מ-200 מאמרים בקריירה אקדמית מזהירה בתחום לימודי השפה האנגלית, התרבות, הספרות והשירה המודרנית. הוא חבר באגודה לשפות מודרניות (MLA) - הארגון הגדול ביותר של אנשי הספרות והשפות הזרות בארצות הברית, הכולל 35 אלף חברים ונחשב מתנגד חריף לישראל.

"נכחתי בכינוס שלהם שקרא לגינוי פומבי של ישראל על שום מדיניות הוויזות והמעברים שלה", נזכר נלסון. "300 איש נכחו באולם, נציגים רבים של אוניברסיטאות מכובדות. שאלתי אותם אם מישהו שמע על מעבר רפיח שנשלט בידי המצרים. איש לא שמע על כך. עוד נטען בכינוס שנשללה הגישה מארבעה מרצים אמריקנים לגדה המערבית. עשינו בדיקה והתברר שרק שלושה מתוכם היו רשאים להרצות בשטחי הרשות הפלסטינית".

בדצמבר נכח נלסון במפגש השנתי של איגוד האנתרופולוגים האמריקני, ושם נערכו חמישה אירועים שהתעסקו בהרצאות נגד ישראל. באחד מהם, סיפר נלסון, אישה אחת קמה ממושבה וצעקה: "כשהולכים בנמל התעופה בן גוריון יש תור אחד לישראלים ותור אחד לפלסטינים". ברגע זה איבד נלסון את סבלונותו ורתח. הוא יצא מהאולם ולא רצה לחזור. "אני נאלץ להתמודד כל הזמן עם הרבה דיסאינפורמציה ועיוות עובדות, וזה לרוב מצד אנשי אקדמיה שמצופה מהם להתבסס על מידע עובדתי מוכח".

נלסון תיאר את התחושה השוררת בחלק גדול מהקמפוסים באירופה ובארצות הברית: "יש רק רע אחד בעולם, אומה קרימינלית אחת, וזו ישראל. אין חרמות אחרים. לא משנה שסין כובשת את טיבט, רוסיה פולשת לאוקראינה ובמזרח התיכון טובחים באלפים".

הפרופסור המזוקן נלחם לאורך כל הקריירה שלו בחירוף נפש למען חופש אקדמי. לתפיסתו, "אקדמיות חייבות להיות עצמאיות ומנוהלות על ידי פקולטות ולא על ידי ממשלות. חופש אקדמי מתקיים רק כשחבר פקולטה מסוגל לומר שלדעתו למדינה שבה הוא חי אין זכות מוסרית. חופש אקדמי הוא מוחלט או שאין לו משמעות". לכן נלסון מקדש את קשת הדעות בחברה הישראלית ובסגל האקדמי, ולדבריו: "העובדה שיש בישראל פרופסורים רבים שמבקרים את הממשלה משמאל עוזרת לישראל בזירה הבינלאומית. רק בסביבה עם מחלוקות ודעות שונות צצים רעיונות ופתרונות חדשים".

בשל השקפות אלה, נלסון טוען שפעילות ה-BDS מהווה פגיעה אדירה בחופש האקדמיה. "הניסיון להחריג ולהחרים את ישראל הוא הפרה של העיקרון האקדמי הבסיסי ביותר. אוניברסיטאות קיימות כדי שאנשים יוכלו להתדיין ולהתווכח – בין מדינות, שפות ודיסציפלינות שונות. אוניברסיטאות חייבות להיות תקשורתיות ואינטראקטיביות, ולכן הדבר הכי הזוי לעשות הוא להפסיק את הדיאלוג בין פקולטות".

לחרם אקדמי על ישראל יהיו השלכות בכמה מישורים: מוסדות ואקדמאים מישראל יוחרמו, מחקרים משותפים עם אקדמיות מחוץ לישראל יופסקו - דבר שיוביל לכך שרמת האקדמיה בישראל והישגיה ייפגעו אנושות, ויופסקו מענקים לאוניברסיטאות.

בעוד בקמפוסים בארצות הברית יש פעילות אנטי-ישראלית ענפה, הכוללת את 'שבוע האפרטהייד הישראלי', בקמפוסים באירופה המצב חמור עוד יותר, שכן דעת הקהל האירופית מוטה נגד ישראל. "בבריטניה, בצרפת ובגרמניה אנטישמיות קשורה ל-BDS וגם במזרח אירופה ואפילו במדינות סקנדינביה", ציין נלסון. "אמירות אנטי-ישראליות ואנטי-ציוניות נחשבות פוליטיקלי קורקט, ולעיתים רבות הן רק משמשות הסוואה לדעות אנטישמיות. בארצות הברית יש בורות עצומה בנוגע לאנטישמיות ולאקדמיות רבות בארצות הברית אין מושג שזה נושא שלומדים וחוקרים אותו".

נלסון, ששימש 21 שנה חבר בכיר באיגוד הפרופסורים באוניברסיטאות בארצות הברית, הסביר מדוע בארצו לא נהוג להחרים אוניברסיטאות. "לפי השיטה שלנו, אם אוניברסיטה מפרה עקרונות בסיסיים בהשכלה גבוהה, אנחנו חוקרים, מוציאים דוח ומטילים סנקציות ולחצים לערוך רפורמות במוסד. למשל, אנו נזהיר פרופסורים לא לקחת עבודות באוניברסיטה שלא מכבדת חופש אקדמי. אבל אין כזה דבר 'חרמות על אוניברסיטאות'. אם אתה מחרים אוניברסיטה אתה נוקט צעד דרקוני שגורם נזק אדיר לפקולטות, לסטודנטים ולסגל ההוראה, בזמן שהאחריות והאשמה לאי-התקינות הן רק של מנהלי האוניברסיטה".

מעניין להקשיב לפרופ' נלסון, בן ה-69, דווקא מפני שהוא לא עונה לאב-טיפוס של תומכי ישראל הרדיקליים בארצות הברית. הוא איש שמאל ליברלי שסולד מהימין הקיצוני. הוא אמנם יהודי, אבל אגנוסטי ומתרחק מזרמים דתיים שתומכים בישראל. הוא תוקף בניית התנחלויות מעבר לגדר ההפרדה וגורס שצריך להיות לחץ אמריקני נגדה. "אני מאמין שיש ישראל דמוקרטית בשטחי 67' וישראל לא דמוקרטית בגדה המערבית. אני תומך בנסיגה מהגדה המערבית ובפירוזה, כי אני לא רואה איך ישראל תסבול כוח צבאי עוין לצדה".

נלסון אף מותח ביקורת על התבטאויות קיצוניות של פוליטיקאים מהימין, לרבות ראש הממשלה והשרים הבכירים. "כשפוליטיקאי ישראלי מדבר בצורה שרוצה לערב לאוזנו של הציבור הימני בישראלי, הוא גם משרת היטב את אנשי ה-BDS ומחזק את עמדתם", טען.

נלסון גדל בבית יהודי בפרבר של פילדלפיה. אביו הקים שני בתי כנסת רפורמיים. כשהיה בן 17 החל ללמוד עברית, "אבל אחרי 51 שנה שבהן לא השתמשתי בשפה היא נעלמה", הודה נלסון בהכנעה. כשהיה בתיכון הוא הלך לכנסים של תנועת השמאל בארצות הברית, פקד הרצאות של פרופסורים מהשמאל, ואף היה אחד מרבע מיליון האנשים בקהל כשמרטין לות'ר קינג נשא את הנאום המיתולוגי: "יש לי חלום".

כשהיה סטודנט החל נלסון לגלות מעורבות פוליטית. לדבריו, במהלך מחאה בעד זכויות עובדים הוא הוכה והופל על הקרקע בידי סוכן חשאי שלחש באוזנו: "אני אשמח להכניס אותך מאחורי הסורגים ולפוצץ אותך מכות". הוא אף מתגאה בכך שפעם הפריע באמצע נאום של הנשיא לינדון ג'ונסון. הזיקה הפוליטית שלו רק התעצמה במהלך הקריירה האקדמית כשהיה חלק מתנועת המחאה נגד מלחמת וייטנאם. הוא גם השתתף בהפגנות נגד המלחמה בעיראק ובעד חופש אקדמי. במקביל הוא השתלב היטב בתוך הפוליטיקה של האקדמיה, והיה ועודנו חבר בארגונים שונים.

מתוך 3,500 אוניברסיטאות ומכללות בארצות הברית ישנם כ-300 קמפוסים שבהם ישראל היא המוקד של הפעילות הפוליטית של ה-BDS, כולל כמה מהאוניברסיטאות הנחשבות ביותר, דוגמת קליפורניה, ניו יורק וקולומביה. "חברי ה-BDS אינם מוכנים להקשיב לשום השוואה למדינות אחרות כמו סוריה ועיראק או סין ורוסיה, אלא מוכנים לדון רק בישראל", אמר נלסון והעיד על הצביעות של תנועת החרם. "אני גם לא מבין כיצד הנהגת ה-BDS טוענת שמדובר בתנועה לא אלימה כשהיא שואפת למחוק את ישראל".

נלסון מחלק את אנשי ה-BDS לשני סוגים: ההנהגה, אנשים דוגמת עומאר ברגותי וג'ודית באטלר, שהיא לדעתו אנטי-ציונית ומחויבת להביא לסופה של המדינה היהודית, ורוב החברים בה, שהם, לטענתו, סטודנטים ממוצעים שתומכים בעניין בלי ממש להבין אותו - אמרו להם שישראל לא מוצדקת ומדכאת את הפלסטינים והם תומכים. "לסטודנטים האלה אפשר להגיע ולשנות את מחשבתם כי היא לא מורכבת או מבוססת מדי", אמר. "לדעתי, אם יהיה שינוי במדיניות, תיפסק הבנייה בהתנחלויות מעבר לגדר ההפרדה ויהיו צעדים לקראת הקמת מדינה פלסטינית, חיל הרגלים של ה-BDS יתחיל להיעלם, וכוח התנועה ייחלש".

לנלסון חשוב להדגיש את ההבדל המהותי בין ישראל לדרום אפריקה בעידן האפרטהייד. "יש הבדל בין משטר רודני שנשלט בידי מיעוט לבן ומשליט סבל ודיכוי על הרוב הגדול לבין ישראל, שבה אי אפשר לומר שהרוב נרדף", ציין. "יש אפליה מצערת נגד ערביי ישראל, ולדעתי האינטרס של ישראל בעדיפות עליונה הוא לשפר את מצבם של ערביי ישראל, לספק להם חינוך, תשתיות ותנאי מחייה טובים יותר".

ביולי שעבר, במהלך מבצע "צוק איתן", שהה נלסון בישראל במשך שלושה שבועות. "אני זוכר שנחתי קצת בחוף בתל אביב ולפתע נשמע אזעקה. לא הספקתי להגיע למרחב מוגן והרגשתי אסיר תודה ל'כיפת ברזל'". לפני חצי שנה הוא סיים לערוך, יחד עם פרופ' גבריאל נוח בראהם, את הספר "הטיעון נגד החרם האקדמי על ישראל". זהו הספר הראשון שיוצא נגד ה-BDS - ספר עב כרס של 550 עמודים, המכיל עשרות מאמרים, והגיע כתגובה אחרי שה-BDS הספיק לפרסם כבר חמישה ספרים מטעמו.

הספר, המכיל גם מאמרים של נלסון ותורגם לעברית, הוא הראשון שדן בצורה ביקורתית על החרם האקדמי על ישראל. "הספר הזה הוא כיפת הברזל האינטלקטואלית שלנו", אמר פרופ' נוח בראהם. "מטרת הספר היא לתת למי שמתלבט אם להחרים את ישראל, את כל הידע הנדרש כדי להגיע לשיפוט מבוסס".

נלסון שותף למחשבה ש"אם דוחקים את גבה של ישראל לקיר, היא פחות תיטה לשתף פעולה", ובראייה רחבה יותר הוא סבור ש"חרם נעשה יעיל בתנאי שאתה מוכן ללכת עד הסוף, צעד אחר צעד. אם רוב העולם מסכים לבסוף שחרם כלכלי הוא מוצדק, כמו עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, אז זה כבר עשוי לשנות את התמונה, וזה כבר יהיה מסוכן לישראל".