זוגות חד-מיניים בישראל הסתכלו בסוף השבוע האחרון על החגיגות של קהילת הלהט"ב באירלנד בעיניים כלות. אירלנד הקתולית היא המדינה ה-19 המאשרת נישואיים חד-מיניים, והראשונה לעשות זאת במשאל עם. ישראל אולי מתקדמת בתחום הזה ביחס למדינות אחרות במזרח התיכון, אבל רחוקה עדיין מהמצב במדינות מתקדמות אחרות.
הראשונה בעולם שהתירה נישואים חד-מיניים הייתה הולנד. ב-2001 אישר הפרלמנט המקומי לזוגות חד-מיניים להינשא בתנאי שאחד מהם אזרח. שנתיים לאחר מכן הצטרפה בלגיה. תחילה היא לא אישרה לזוגות גאים לאמץ ילדים, אך לאחר שלוש שנים גם זה שונה. למרות התנגדות הכנסייה והממשלה השמרנית, גם ספרד הצטרפה למדינות הליברליות ב-2005. באותה שנה אפשרה קנדה גם לזוגות חד-מיניים ללא אזרחות מקומית להינשא בשטחה. גם דרום אפריקה מקדימה אותנו מאוד, וכבר ב-2006 אפשרה נישואים חד-מיניים.
במהרה הצטרפו מדינות נוספות: נורבגיה, שבדיה, דנמרק, לוקסנבורג, בריטניה, איסלנד, ארגנטינה, צרפת, ניו זילנד, אורוגוואי, ברזיל, פינלנד ועכשיו גם אירלנד, הידועה בשמרנותה. בארצות הברית אין חוק פדרלי המכיר בנישואים חד-מיניים, והנושא נתון לשיקול דעתה של כל מדינה - 37 מתוך 50 המדינות מאפשרות נישואים חד-מיניים ללא הגבלה.
ישראל: מתקדמת במתן זכויות אבל לא מאשרת נישואים
ומה אצלנו? המוסד היחיד שבסמכותו לערוך ולאשר טקסי נישואים הוא הרבנות. עד 2006 זוגות חד-מיניים לא הוכרו בארץ כנשואים, גם אם התחתנו על פי חוק במדינה אחרת. המצב השתנה בעקבות פסיקת נשיא בית המשפט העליון דאז אהרון ברק, פסיקה שקבעה שאין לפקיד במשרד הפנים את הסמכות שלא לרשום זוג שהתחתן כדין, גם אם מדובר בזוג חד-מיני. למרות הפסיקה המהפכנית צוות השופטים הבהיר: "איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין", והשאירו את ההכרעה הזו לכנסת.
למרות העובדה שלא ניתן לקיים בישראל נישואים חד-מיניים, ישראל נחשבת מתקדמת במתן זכויות לזוגות חד-מיניים בשורה של החלטות בית משפט. הלכה למעשה ישראל מאפשרת הקמת משפחות חד-מיניות, גם אם אינה מאפשרת לזוגות להינשא בשטחה. בשנים האחרונות ניסו חברי כנסת להוביל הצעות חוק שישברו את ההגמוניה של הרבנות על מוסד הנישואים, אך כל הנסיונות הללו כשלו. מרבית הסקרים בישראל מעידים על כך שהציבור תומך בהתרת נישואים חד-מיניים, אך ברור לכול שהדרך לכך עוד ארוכה.