שגרירים ודיפלומטים זרים המוצבים בישראל עוקבים בימים האחרונים בשילוב של תדהמה ושעשוע אחר תהליך חלוקת תיקי הממשלה. הפיצול המתמשך בסמכויות בתחום מדיניות החוץ מותיר רבים מהדיפלומטים הזרים בארץ מבולבלים, שכן לא ברור להם מול מי הם צריכים לעבוד בירושלים: האם מול סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, או שמא מול "השר לעניינים אסטרטגיים ולהסברה", גלעד ארדן, או אולי בכלל מול שר המודיעין (והתחבורה), ישראל כץ?
"כל עוד קראנו על כך בחדשות זה היה מצחיק, אבל עכשיו, כשצריך באמת להתחיל לעבוד מול הממשלה הזו, יש בלבול וחוסר ודאות", אמר לוואלהNEWS שגריר של אחת ממדינות אירופה. "אני מנסה להבין, למשל, מול מי אנחנו מדברים על איראן. מצד אחד אני שומע שהאחריות על הנושא עוברת לארדן, על אף שהוא בכלל שר המשטרה, ומצד שני אני שומע שזה בינתיים נשאר אצל שטייניץ, על אף שהוא בכלל שר האנרגיה". אותו שגריר שכח לקחת בחשבון את אחריותו של ישראל כץ על תחום המודיעין, שבממשלה הקודמת צורף ל"משרד לעניינים אסטרטגיים" בראשות שטייניץ, וכעת לא ברור מה ייכלל במסגרתו לאור המינוי של ארדן.
אותה תחושת בלבול נכונה עוד יותר גם ביחס לנושא הפלסטיני. "מצד אחד, מינו את סילבן שלום לאחראי על המשא ומתן עם הפלסטינים. מצד שני, מנכ"ל משרד החוץ החדש הוא דורי גולד, שנחשב לאיש מקורב מאוד לראש הממשלה אז מי משניהם הוא באמת הכתובת הנכונה לדיונים בנושא הזה?", שיתפה את וואלה NEWS דיפלומטית אחרת בהתלבטויות של השגרירות שלה. היא העריכה כי בסופו של דבר תינתן עדיפות לעבודה מול גולד מאשר מול השר שלום, בשל קרבתו האישית של מנכ"ל משרד החוץ החדש לנתניהו.
בין שלל הפיצויים שקיבל ארדן נכלל גם "המאבק בדה-לגיטימציה", נושא שקודמיו במשרד לעניינים אסטרטגיים משה יעלון ויובל שטייניץ נלחמו כדי להעביר לאחריות המשרד במשך שש שנים. האחריות על התחום המסובך הזה מבטיחה תוספת תקציב צנועה כמו גם כותרות קבועות בעיתונות על נזיפה שחילק השר האחראי לארגון שמאל כלשהו או למדינה "בעייתית" באירופה. ואולם, גם בנושא החשוב הזה, פיצול התפקידים בין משרדי הממשלה השונים יוצר בלבול: עד כה הטיפול בנושא היה באחריות משרד החוץ באמצעות הנציגויות של ישראל ברחבי העולם.
במשרדי חוץ רבים בעולם נהוג למנות לתפקידי תת-שר או סגן שר דיפלומטים מקצועיים, שמקבלים אחריות על אזור גיאוגרפי מסוים או על תחום עיסוק ספציפי. גם במשרד החוץ הישראלי ישנם ראשי אגפים שאחראים על תחומים מסוימים, אולם מצב שבו סמכויות שלמות בתחום מדיניות החוץ מנוידות בין לא פחות משישה משרדי ממשלה הוא חריג מאוד. הבלבול שהכה בדיפלומטים הזרים נכון גם לגבי ארגונים לא-ממשלתיים שתומכים בישראל, שמחכים להבין מי יהיו אנשי הקשר שלהם בממשלה הבאה.
עם מי, למשל, צריכים לדבר פעילים למען ישראל בזירה האירופאית על מהלכים להחרמת ישראל? עם אנשי אגף אירופה במשרד החוץ או דווקא עם אנשיו של השר ארדן בתחומי ההסברה והמאבק בדה-לגיטימציה? רוב הדיפלומטים בארץ יעדיפו להמשיך לעבוד עם משרד החוץ, פשוט בשל ההיכרות שכבר יצרו עם הדרג הפקידותי במשרד זה. מי שיכולים להרשות לעצמם, כמו למשל אנשי השגרירות האמריקנית, עובדים בכל מקרה ישירות מול לשכת ראש הממשלה. עבור כל השאר, הפיצול השש-ראשי צפוי ליצור לא מעט תסכול בחודשים הקרובים.