התאבדותו בסוף השבוע של אריאל רוניס, מנהל לשכת האוכלוסין וההגירה בתל אביב, השאירה רבים המומים. פוסט שכתב בפייסבוק זמן קצר לפני ששם קץ לחייו מצביע על מניע אפשרי למעשה אזרחית שהגיעה ללשכה והאשימה אותו בגזענות. בעוד הדיון הציבורי במקרה נסוב סביב תופעת ה"שיימינג" ברשתות החברתיות, מנסים מומחים לשרטט את הסיבות האפשריות שמביאות אדם לבצע מעשה כזה.
"השאלה מה יכול להוות טריגר להתאבדות היא מאוד מורכבת. אין לה תשובה חד משמעית", מודה איתי ויילר, פסיכולוג קליני. "הטריגר יכול להיות משהו שמערער את תפיסת עולמו של האדם, במקום שהכי חשוב לו בחיים". לדבריו, "התאבדות בדרך כלל לא נעשית בלי רקע מוקדם. תמיד יש מורכבות נפשית וקונסטלציה מוקדמת, שכוללת גם פרמטרים אישיותיים וגם סביבתיים-חיצוניים, שהשילוב שלהם יחד מביא לתוצאה נוראית. ישנם פרמטרים אישיותיים שהם יותר נפיצים. זאת לא החלטה בגלל גורם אחד בסיסי. הדברים הם תמיד הרבה יותר מורכבים".
עוד באותו נושא:
בכירה בסניף של רוניס: "קראו לי נאצית. ההשפלות הן יומיומיות"
החברים בשב"כ על הרכז לשעבר שהתאבד: "איש קשוח עם לב רגיש"
ברשות האוכלוסין לא מופתעים: "חשופים לאיומים ואלימות כל הזמן"
ויילר מציין שלא בטוח שניתן לנבא מראש מעשה כזה ואדם יכול להעביר את חייו באופן שנחשב נורמטיבי, ללא כל סימנים מקדימים. "יש פרמטרים אישיותיים שתומכים אמנם בנטייה להתאבדות, אבל לפעמים רק האדם עצמו יודע אותם. לא תמיד רואים אותם בחוץ. אדם יכול להסתיר את מה שמתרחש בתוכו, עד הטריגר".
"הטריגר משתנה מאדם לאדם"
פרופ' מרק וייזר, מנהל החטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא ויו"ר החוג לפסיכיאטריה באוניברסיטת תל אביב, מספר כי גם מחקרים אינם מצליחים לנבא סיכויי התאבדות. "במחקרים שהשתתפתי בהם ביצענו נתיחה פסיכולוגית לאחר המוות של מתאבדים", הוא מתאר. "פנינו לבני משפחה, לחברים, לאנשי מקצוע שבאו במגע עם האדם לפני מותו, בדקנו היסטוריה בצבא. מצאנו שבתקופה שלפני ההתאבדות, כ-80-70% סבלו מסימפטומים של דיכאון. אבל לא נמצא משהו ארוך טווח שינבא מסוגלות למעשה כזה".
לדברי פרופ' וייזר, מספר המתאבדים בשנה בישראל זהה בממוצע למספר ההרוגים בתאונות דרכים. "הטריגר משתנה מאדם לאדם", הוא אומר. "יש אדם אחד שתופס את אשתו בוגדת בו ומתמודד, ויש מי שעבורו זה משבר חיים שקשה להתאושש ממנו. ככלל, אנחנו רואים מצבים שידועים כמצבי דחק בחייו של אדם, כמו גירושין, מחלה או אובדן של אדם קרוב, שיכולים להוות טריגר להתאבדות. טריגר זה דבר אישי ותלוי אישיות של האדם".
ד"ר יוסי לוי בלז, פסיכולוג קליני מהמרכז האקדמי רופין ועמותת "בשביל החיים", מסתייג מהאפשרות כי הפוסט המדובר בפייסבוק הוא הסיבה היחידה להתאבדותו. "אף פעם לא מדובר בסיבה אחת ויחידה. זה תמיד צירוף של נסיבות, מאפייני אישיות והיסטוריה ולכך מצטרף טריגר", הוא אומר. "הבריונות ברשת היא אירוע משברי שיכול להיות מאוד קשה, אבל הוא אף פעם לא בא לבד. הרבה פעמים אנחנו רואים שהאירוע פוגע בדימוי העצמי ומביא להערכה עצמית נמוכה, שיחד יכולים להוביל למקרה אובדני. כשיש כלי נשק בבית, כמו במקרה הזה, זה רק מגביר את הסיכון".
לדבריו, התאבדות על רקע זה יכולה להתרחש בקרב אנשים הרגישים לדברי הסובבים אותם. "זה יכול לקרות אצל מישהו שההערכה והתפיסה של הזולת אותו חשובים לו מאוד. הרבה מאוד פעמים האירוע הזה חובר למצב מתמשך של דיכאון, של טראומה מהעבר, והאירוע הקשה שהוא חווה מדליקה את הפגיעות הראשונית ויוצרת מצב משברי", הוא מספר.
הפוסט של השר סילבן שלום בפייסבוק:
לפני מספר דקות סיימתי פגישה עם עובדי רשות האוכלוסין וההגירה, שבמהלכה הגעתי לחזק את ידם אחרי האסון שפקד את כולנו עם היווד...
Posted by Silvan Shalom - סילבן שלום on Monday, May 25, 2015
הוא הוסיף כי התופעה נפוצה יותר ממה שרובנו חושבים. "התאבדות לא קורית רק לאנשים עם קרניים. היא נמצאת בכל מקום, לכן חשוב לפקוח עיניים. אנשים שעוברים מצב שיכול לפגוע בדימוי העצמי שלהם, כדאי שנשאל אותם אם הכול בסדר, אם יש מחשבות אובדניות, אם האירוע טלטל אותך עד כדי כך שאתה שוקל התאבדות. האירוע הזה עצוב וטראגי מאוד, אבל אולי הוא יוכל לשמש לנו נורת אזהרה, כדי שנזכור שהתאבדות היא דבר שקיים בסביבתנו", הסביר.
"עמותת בשביל החיים מקדמת עם משרד הבריאות את התכנית הלאומית למניעת אובדנות, שמכשירה שומרי סף אנשים שישימו לב וישאלו את האדם במשבר את השאלות הנכונות. הבעיה שהדברים ברשת לא עוברים פילטרים כמו אם היינו פוגשים את האדם פנים אל פנים. יותר קל לשתף בסטטוס שמישהו אחר כתב. כשזה מגיע לאנשים הפגיעים, זה יכול ממש לערער אותם".
עשו לכם שיימינג? תנו לנו לעזור לכם להוציא את האמת לאור
לפניות לכתבת מור שמעוני: mor.shimony@walla.com