נושאים חמים

בגנות הטיח ובזכות המבוכה

הבדואים שבאופן שיטתי מקופחים ע"י השלטונות, עלולים לפתח בדלנות, ולחבור לארגונים קיצוניים. ההנחה הפטרונית כי אנו צריכים להוביל את דרכם של הבדואים לציוויליזציה - היא שורש הבעיה, כי האדמה היא הזהות של הבדואי ורק פשרה "חכמה ולא צודקת" תנטרל את הפורענות שבאה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
הכפר חורה ביום אחרי התאונה הקטלנית שגבתה את חייהן של 8 נשים מהכפר, ינואר 2015 (יותם רונן)
(צילום: יותם רונן)

יותר מ-200 אלף בני אדם חיים ללא הגדרה וזהות, במדינה בתוך מדינה, תוך פגיעה מתמשכת בזכויות האדם והאזרח הבסיסיות, תוצאה ישירה של מדיניות ממשלתית של הפקרה והדרה. הם חיים במצוקה עמוקה, ללא שירותים בסיסיים, ללא שלטון מקומי, ללא הכרה בזכויותיהם, ובלי רצון אמיתי של המדינה, לייצר שוויון תעסוקתי, שוויון תרבותי, שוויון בכל.

קשישי השבט מרסנים בסבלנות את הצעירים הרואים כי רק כוח מביא תוצאות בשטח, והצעירים הללו - בוערים בתוכם מעלבון, חשים את האפליה וזועמים על חוסר רצון אמיתי לפתור את הבעיה שלהם, שהופכת לבעיה של כלל אזרחי ישראל.

לא – אין מדובר בעולים על גלגוליהם השונים. מדובר על הצעירים מהפזורה הבדואית הנושאים עיניהם אל קבוצות מיעוט במדינת ישראל, שלאחר שנים של הדרה, אפליה והפקרה - מרימות קול. במדינת ישראל חיים יותר מ- 230,000 בדואים, מתוכם רק 60% מתגוררים ביישובים מוכרים. היישובים הבדואים המוכרים תופסים את המקומות הנמוכים ביותר בדירוג הסוציו-אקונומי הארצי.

68% מכוח העבודה הבדואי, ממומן מתמיכות ממשלתיות: דמי אבטלה, הבטחת הכנסה, קצבאות זקנה ונכות. העתיד צופה קרוב ל-50,000 בדואים נוספים שאמורים להצטרף לכוח העבודה במהלך שלוש עד ארבע השנים הקרובות, כלומר עוד כ- 35,000 איש הסמוכים אל שולחן הממשלה. ההכנסה לנפש במגזר הבדואי היא כ- 1,100 שקלים לחודש לעומת 3000 שקלים במגזר היהודי, לרבות בקרב האוכלוסיות המוחלשות היהודיות.

ניתן להמשיך ולנפק נתונים, אך מהתמונה המשתקפת ניתן להבין שהמחירים החברתיים והכלכליים שהמדינה משלמת, בשל הניכור וההזנחה של הבדואים, עולה עשרות מונים על פני השקעה נכונה בחינוך, בהכשרה מקצועית, בתשתיות ובתחבורה, בהכרה ביישובים הלא מוכרים ובהסדרה "חכמה" ולא "צודקת" של נושא הקרקעות, בפיתוח שירותי בריאות, תרבות, ספורט ובעיקר תשתית תעסוקתית הולמת לצעירים ולנשות הפזורה.

"וועדת פראוור", והצעת השר בני בגין, הקציבה את סך כל ההשקעות הנדרשות ב 1.2 מיליארד שקלים ל-5 שנים. הפתרונות שהוצעו לא התקבלו על ידי המנהיגות הבדואית, ובשל כך הוקפאו רוב ההשקעות שאינן שנויות במחלוקת. הסכום הוא סכום נכבד, אך לשם ההשוואה, עלותו היא כעשירית מעלות ההסכמים הקואליציוניים החדשים.

זאת ועוד, עיקר הפיתוח אשר הוצע בתוכניות הללו מתמקד בהקמת מבני ציבור, חינוך, תיירות, מסחר ושירותים חיוניים באזורי הממשק בין הכפרים - בהנחה שהגבולות ביניהם ייטשטשו בהדרגה ויאפשרו שיתופי פעולה וקשרים חברתיים.

ההנחה הפטרונית משהו כי אנו צריכים להוביל את דרכם של הבדואים לציוויליזציה - לאורח חיים שונה - היא שורש הבעיה. ההנחה הזו של קברניטי העם ש"אני יודע טוב יותר מה צריך לעשות עבורך" היא הרעה החולה.

הרצון של מדינת ישראל בהסדרת הקרקעות אינו מתיימר להציע פתרון לקונפליקט המהותי המתמשך, באשר לבעלות על הקרקע בין המדינה ובין תושבי הכפרים הלא מוכרים והאוכלוסייה הבדואית בנגב בכלל. כל מי שטיפת הגיון בראשו, מבין שאין להתנות הכרה ביישובים ובזכויותיהם לתכנון בהסדרי מקרקעין, על ידי שינוע הבדואים ממקום אחד לאחר, תוך הריסת הקיים. בסופו של יום, אף בדואי לא יעבור לקרקע המוחזקת על ידי בדואי אחר. הנאמנות שלהם אחד כלפי השני גבוהה, והיא בבחינת ערך עליון. האדמה והקרקע היא הזהות של הבדואי. הכל סובב סביב האדמה. זה עניין קיומי.

בני בגין מגיע אל משרד רה"מ, מרץ 2013 (נועם מושקוביץ)
הפתרונות שהוצעו לא התקבלו על ידי המנהיגות הבדואית. השר בני בגין (צילום: נועם מושקוביץ)

רק פשרה "חכמה ולא צודקת" תצליח לפתור את הבעיה הקשה הזו, ולנטרל את הפורענות הממשמשת ובאה. מי שרוצה לשמר את אורח חייו, יש לאפשר להותיר לו את חלקת האדמה שלו, העדר והגידולים, כפי שעושים במקרה חוות הבודדים או החוות האורגניות בנגב. מי שרוצה לעבור למבנה אבן - אזי שיעשה כן בד בבד, עם מתן כל התשתיות הראויות הקיימות בקרב הישובים היהודיים.

המגזר הספציפי הזה, שבאופן שיטתי מקופח על ידי השלטונות, עלול לפתח בדלנות, ולחבור לארגונים קיצוניים ומרדניים. מקבוצה נאמנה למדינה, שעודדה שירות בצה"ל, החברה הבדואית פתוחה היום להשפעות של ארגוני טרור. בתקופה זו של חוסר היציבות במרחב, המדינה עלולה לאבד מאחז משמעותי לביטחונה. במקביל, התסכול הקיים בתוכם, בעיות פרנסה ואי מתן פתרונות הולמים למצבם הרגיש מביאים להתגברות הפשיעה.

ביום חמישי שעבר מונו שרים לתפקידים שונים ומשונים, לסקטורים, לתת-סקטורים, למגדרים ולמגזרים. יש לנו אפילו סגן שר במעמד שר לשיתוף פעולה אזורי, אבל שיתוף פעולה עם הבדואים או שר האמון על הבדואים? זה אין.

בימים האחרונים, נוכחנו שאיומים וסחטנות הם כלי עבודה שבאמצעותו משיגים דברים. נותרנו פעורי פה אל מול התמונות בהפגנת בני העדה האתיופית - אבל הבנו מהיכן זה נובע. אפילו ראש ממשלת ישראל קרא לוועדת שרים לפתרון הבעיה. ביום בו נגיע לנקודת הרתיחה ההרסנית, ניוותר עם שאלות קשות ועיקרן- איך לא ראינו? לא שמענו? לא ידענו?

זה הזמן להידברות אמתית של שני הצדדים. זמן לחשב מסלול מחדש, ולשם שינוי, לאמץ את הבדואים אל תוכנו, להכין תוכנית מוסדרת על כל הצדדים תוך הבנה ונתינה ועל מנת למנוע את התרחיש הכתוב על הקיר.


הכנס: "החברה הבדואית ומדינת ישראל: בעיות ואתגרים", יתקיים מחר (21.5) בעיר רהט


לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.