במשפחתו של משה תמם, חייל צה"ל שנרצח בשנת 1984 בידי שני תושבי באקה אל גרביה, בהוראתו של תושב נוסף מהעיר, זועמים. הערב (שבת) תעלה בתיאטרון "אל-מידאן" שבחיפה הצגה בשם "הזמן המקביל", המבוססת על סיפור שכתב וואליד דקה, שהורה על הרצח, בכלא.
"אל-מידאן" הוא תיאטרון ערבי הפועל בחיפה וממומן, בין השאר, מכסף שמעביר משרד התרבות ועיריית חיפה. על ההזמנה לאירוע חתומים האגודה למען האסירים, עמותת "פלסטינייאת", קואליציית נשים לשלום, הוועד הישראלי למען האסירים הפלסטינים ותיאטרון "אל-מידאן".
מירב שחר, אחותו של משה, פנתה בפייסבוק לראש עיריית חיפה, יונה יהב, בבקשה שלא לאפשר את העלאת ההצגה. "הזדעזעתי לשמוע שבתיאטרון אל-מידאן שבעירך, שממומן מכספי הציבור על ידי עיריית חיפה, יתקיימו אירועי 'יום האסיר' של אסירים בטחוניים, שזהו שם מכובס למחבלים שרצחו ישראלים שעסקו בפעילות חבלנית", כתבה מירב. "נשים בצד את העובדה שלא יעלה על הדעת של שום בן אנוש לקיים 'יום האסיר למען רוצחי ילדים', כגון מארי פיזם ורוני רון, ולא יעלה על הדעת לקיים 'יום האסיר למען אנסים', כגון בני סלע, או 'יום האסיר למען רוצחי ראש ממשלה' למען יגאל עמיר. לא היה עולה על הדעת שנקיים אירועי תמיכה באסירים שהורשעו בדין ומרצים את עונשם בכלא", הדגישה.
מירב הסבירה כי "במהלך אירועים אלו, תועלה הצגה על פי ספרו של ווליד דקה, ערבי ישראלי שהורשע בחטיפה וברצח של אחי. את הספר הוא כתב במהלך שהותו בכלא ועכשיו בחסות עיריית חיפה ובמימון כספי הציבור דבריו יקבלו במה וקהל. לא ייתכן שרוצח מכל סוג שהוא יקבל במה לדבריו. במיוחד לא ייתכן שמחבל ערבי ישראלי שפעל נגד מדינת ישראל וחטף ורצח חייל ישראלי יקבל מימון ישראלי רשמי תחת חסות עיריית חיפה בראשותך. אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה שלא לבזות את זכר חללנו ולמנוע את האירוע המבזה והמפלג מלהתקיים מחר בעירך".
ההצגה, שתעלה בערבית עם תרגום לעברית, עוסקת באסיר ביטחוני פלסטיני בשם ודיע שמתכנן לבנות בסודיות את הכלי המוסיקלי עוד, שבו היה רוצה לנגן בחתונתו עם אהובתו, פידא. "שניהם נלחמים מול הממסד הישראלי ובתי המשפט כדי שיאשרו להם את החתונה", נכתב בתקציר ההצגה. "דרך הסיפור הזה אנחנו נפגשים עם עולמם של אסירים ביטחוניים אחרים".
עוד נכתב כי "הזמן המקביל" מנסה לחקור את פירוש היותו של אדם אסיר בכלא. "ניסיון לגלות את הבנאדם באסיר ולא את הקלישאה אשר עושה ממנו סמל וסטטיסטיקה ושוכחת שהוא בן אדם,עם סיפור חיים, רצונות וחלומות".
עיריית חיפה: "אין לנו כל שליטה על תכני התיאטרון"
משה תמם יצא לחופשה בביתו ב-6 באוגוסט 1984. הוא נפגש עם חברתו וליווה אותה אל ביתה שבטבריה. בשעות הערב הוא חזר באוטובוס לתל אביב ובתחנת בית ליד ירד מהאוטובוס ועקבותיו נעלמו. ארבעה ימים לאחר מכן נמצאה גופתו בסמוך למבוא דותן שבשומרון עם סימני חבלה בראשו ונקב של כדור חודר בחזהו.
דקה, בן ה-54, הכחיש את מעורבותו בתכנון ובביצוע הרצח. על פי הרשעתו, דקה פיקד על חטיפת החייל לצרכי מיקוח. הוא הורה על רציחתו במקרה ותהליך ההעברה יסתבך. מדובר באחד האסירים הפוליטיים אזרחי ישראל הוותיקים ביותר. הוא נכנס לכלא ב-1986 ונשפט למאסר עולם בלי הקצבת עונש. בשנת 2012 הוקצב עונשו ל-37 שנים.
דקה ואשתו נאבקים מאז נישאו כדי להביא ילד לעולם, ובית המשפט המחוזי בנצרת דחה פעמיים את בקשתו. בפסקי הדין נקבע כי המגע הישיר בין דקה לאשתו טומן בחובו סכנה לביטחון המדינה. עו"ד עביר בכר, מומחית לזכויות אסירים מארגון עדאלה שייצגה את דקה, טענה כי גזילת זכותם של דקה ואשתו להביא ילד ובכך להבטיח את המשכיותם, מהווה פגיעה בכבודם ובזכותם להקים משפחה ולכן היא בגדר עונש כפול. התומכים בבקשתו של דקה משווים את המקרה שלו למקרהו של יגאל עמיר שזכה להתייחד עם אשתו.
מעיריית חיפה נמסר בתגובה כי "אין לנו כל שליטה על תכני התיאטרון הזה או על כל תיאטרון אחר, שכן העירייה היא אינה קומיסרית של תרבות אפילו אם אלה לא ראויים לבמה. אנו מפנים אתכם למשרד התרבות, ונשמח לשמוע את התשובה".
ממשרד התרבות והספורט נמסר: "משרד התרבות תומך בלמעלה מ-800 גופים ומוסדות תרבות בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק. המשרד אינו שותף לתכני הפעילות שמתקיימת בגופים הנתמכים ואינו רשאי להתערב גם במקרים שהוא אינו מסכים עם החלטות ניהוליות שמתקבלות בהם או בתוכן אמנותי המוצג בהם. יודגש כי במשרד מבינים את כעסה של המשפחה אך ההחלטה כאמור נתונה בידי הנהלת התיאטרון בלבד".