שמתי לי פודרה: כיצד השתנה האיפור לאורך ההיסטוריה?

בכל שלב לאורך ההיסטוריה האנושית המתועדת נעשה שימוש באיפור, בדרך כלל על ידי נשים. ב-Buzzfeed החליטו לבחון כיצד השתנתה הדרך בה נשים התאפרו משחר ההיסטוריה ועד היום.

העיניים הודגשו בעזרת חומרים כמו פוך וכחל שהיו עשויים מפחם, שומן ומתכת, וצלליות בגוונים של ירוק ותכלת, ואילו השפתיים נמשחו בצבעי כתום, אדום, שחור ומג'נטה (ורוד-סגלגל). למרבה הפלא, ליפסטיק לא היה שמור לנשים בלבד וגברים רבים נהגו לקשט את פניהם בעזרתו. השיער נקלע לצמות, שמסגרו את הפנים.

גבות מחוברות, עיניים טבעיות ועור חיוור - לא נעים להודות, אבל נחמד שהאופנה הזאת כבר לא שולטת. נשים טבעיות נחשבו ביוון ליפות ביותר ואלה שלא הצליחו לחבר את גבותיהן באופן טבעי נהגו להדביק ברווח פרווה של חיות או לחלופין, לצייר גבה מחוברת באמצעות פחם. קרם מיוחד על בסיס עופרת עזר להן לשמור על עורן בהיר וצח.

גם בהודו הפחם שלט במגירות האיפור של השנים ההן ושימש כתוחם עיניים. השיער נאסף לצמה או "לחמניה" וקושט בפרחים טריים, ונשים נשואות נהגו להדביק נקודת טיקה (בינדי) אדומה על מצחן.

התקופה שקשורה לשלטונה של מלכת אנגליה אליזבת' הראשונה נחשבה לתור הזהב של האימפריה האנגלית, מה שאי אפשר לומר על סגנון האיפור שהיה מקובל באותה תקופה. נשים נהגו לגלח את גבותיהן ואת קו השיער שלהן כדי ליצור מצח גדול יותר, למרוח על פניהן פודרה על בסיס עופרת כדי להיראות חיוורות ולצבוע את שיערן לאדום או לשים פאות אדומות, כדי להיראות בדיוק כמו המלכה.

הגיישות הפכו לחלק חשוב מהתרבות היפנית במאה ה-18, והן היו בעלות כישורים רבים: שירה, ריקוד, אירוח, כתיבת שירה ועוד. לימודים שהכשירו נשים להפוך לגיישות נמשכו שלוש שנים, והאיפור שלהן הסגיר את הרמה בה הן נמצאות.

העור החשוף (פנים, צוואר ועורף) נצבע בלבן בוהק. גיישות מתחילות נהגו למשוח באדום רק את שפתן התחתונה, ואלו שהוסמכו ציירו פרח מאודם אדום על שפתיהן. העיניים הודגשו בשחור ובאדום, והשיער נאסף בצורת שימאדה - צורת לחמניה אשר גם לה מספר סגנונות שונים.

הנשים הצרפתיות נחשבות למסוגננות ביותר בעולם, אבל הן עברו דרך ארוכה עד שזכו בתואר הנחשק. בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית, בהשפעתה של המלכה מארי אנטואנט, נהגו נשות צרפת לצבוע את עורן בפודרה לבנה, להדגיש את הלחיים עם כמויות מוגזמות של סומק ורוד ולצייר נקודות חן מזויפות. להשלמת המראה, הן נהגו לחבוש פאות לבנות בתסרוקת גבוהה.

הדגש בתקופה הוויקטוריאנית היה על טבעיות, וכמה שיותר ממנה. העור היה נקי לגמרי מלבד שכבת פודרה קלילה, השפתיים חפו מליפסטיק והנשים נהגו רק לצבוט את לחייהן כדי להעניק להן סומק טבעי. השיער נאסף כלפי מעלה בצורת לחמניה. מי שהעזה לצבוע את לחייה ושפתיה נחשבה שערורייתית, ונשים בעלות שיער ארוך במיוחד נחשבו לנשיות יותר מאחיותיהן הקצוצות.

התקופה השובבה והכיפית ביותר: ריסים ארוכים, פיאות גדולות, צלליות צבעוניות ואייליינר בולט במיוחד. השפתיים אופרו בטבעיות כדי לתת מקום של כבוד לעיניים, והלחיים הוצללו כדי ליצור מראה של עצמות גבוהות ורזות יותר.