ברגע כתיבת שורות אלה, הרשימה המשותפת עדיין מתנדנדת בין 14 ל-13 מנדטים. כך או כך, זהו הישג מרשים, אך לא מספיק, שקרה בזכות מהלכים פנימיים וחיצוניים לדידה של החברה הערבית בישראל. הגורמים לכך הינם מגוונים, ועוד ייכתב עליהם הרבה, אך העיקריים בהם תלויים בעצם הקמתה של רשימה ערבית משותפת בעקבות העלאת אחוז החסימה.
לפני כחודשיים, ערב ההכרזה על הקדמת הבחירות, הייתי בין המעטים מאוד שהגנו בזירה הציבורית הערבית על העלאת אחוז החסימה, בעוד שהמפלגות הערביות קיימו התייעצויות כיצד לתקוף את המהלך הזה בבית המשפט העליון. סברתי שהעלאת אחוז החסימה תחייב את המפלגות הערביות להתאחד ברשימה משותפת, כפי שאכן אירע עם הקדמת הבחירות.
הרשימה המשותפת הינה הישג משמעותי של הפוליטיקה הערבית, שסבלה בשני העשורים האחרונים מפילוגים לא-הגיוניים על רקע מאבקים אישיים בין מנהיגי המפלגות. נכון, יש הבדלים משמעותיים בים הזרמים שונים בחברה הערבית, אך בשאלות העיקריות שעומדות על הפרק בכנסת, אין הבדלים משמעותיים בין המפלגות שמייצגות את הקול הערבי: כולן תומכות בשוויון ובפיתוח אזרחות שוויונית ודמוקרטית, וכולן תומכות בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים. לפיכך, לא היו סיבות להמשיך ולפעול בפוליטיקה מפולגת.
הציבור הרחב הבין את הכוח הטמון באיחוד בין המפלגות. ואכן, סקרים שנערכו לאורך העשור האחרון הראו תמיכה יציבה, ברוב מכריע בקרב הציבור הערבי, להליכה משותפת לבחירות. העלאת אחוז החסימה, שנעשתה למרות התנגדות מצד המפלגות הערביות, הובילה לתמיכה רחבה בקרב הציבור במהלך, וברשימה שהוקמה.
עם זאת, אין לזלזל בפוליטיקה האתנית, שהינה המנוע המרכזי של הפוליטיקה הישראלית בשני העשורים האחרונים. מה שמניע את המצביעים בקלפי הוא לא המצב הכלכלי, ואפילו לא המצב החברתי או הביטחוני. הציבור הישראלי מחולק לפי קווים אתניים בבחירות. ערי הפיתוח, המזרחים, הרוסים והמתנחלים מצביעים לימין, וגדילת חלקם בדמוגרפיה הישראלית מסבירה את ניצחון הימין בעשור האחרון, דבר שהלך והתחזק בבחירות האחרונות. תושבי הערים המבוססות, האשכנזים והחילוניים מצביעים לגוש מרכז-שמאל, וחלקם באוכלוסייה הולך ומתמעט. הערבים מצביעים למפלגותיהם, שהתלכדו הפעם תחת קורת גג אחת הרשימה המשותפת.
התלכדות הערבים קיבלה הפעם מזור נוסף מנתניהו, שהכריז ביום הבחירות כי "הערבים נוהרים בהמוניהם להצבעה", במטרה לעודד את מצביעיו. הכרזה זו גרמה להתלכדות ערבית מסביב לרשימה המשותפת, ועזרה לה רבות להגיע להישג משמעותי.
יובהר כי לצד ההסברים להישג שרשמה הרשימה המשותפת, היו גם נקודות חולשה משמעותיות: הרשימה הוקמה תוך התעלמות מחתכים וממגזרים נרחבים בחברה הערבית, סבלה מהיעדר תכנית עבודה ליום שאחרי הבחירות, וסבלה גם מארגון לקוי ומקו תעמולה חלש ומאד מוטה לצד השמאל היהודי, כזה שאינו מדבר באופן מספיק לחברה הערבית. חבר הכנסת החדש איימן עודה, שהופיע בתקשורת הישראלית כראש הרשימה, הציג עמדות שמדברות אל השמאל היהודי, במטרה להתקבל עליו ככוח לגיטימי, ואולי כדי לתרום לשינוי פוליטי - דבר שנסמך על הבנה שגויה למהותו של השינוי הפוליטי שישראל עוברת.
למעשה, חרג עודה באופן משמעותי מהקונצנזוס הערבי, והציג עמדות המתאימות יותר לשמאל היהודי, במקום עמדות שמייצגות נאמנה את הקונצנזוס הערבי. בכך, הוא גרם להרבה כעס והתמרמרות ברחוב הערבי. ללא חולשות אלה ואחרות, שקצרה היריעה מלפרטן, הרשימה הערבית יכלה להגיע להישג עוד יותר משמעותי.
לאחר הקמתה של הקואליציה החדשה, תצטרך הרשימה המשותפת לקבל החלטות יסודיות, בקשר להמשך דרכה מחד, ובקשר לתכנית העבודה שלה מאידך. היא תצטרך להפנים כי עיקר עבודתה צריך להיות פנימה, לתוך החברה, ולא בכנסת; להשתמש במנוף של הרשימה המשותפת בכנסת, כדי לגרום לשינויים יסודיים בחברה הערבית פנימה - מארגון מחודש של ועדת המעקב העליונה, דרך מאבק בפילוגים הדתיים והחמולתיים בחברה, ועד להשתתפות פעילה בהתוויית מדיניות למאבק בעוני, באלימות ובשחיתות פנימה בתוך החברה הערבית.
פרופ' אסעד גאנם הוא חוקר ומרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.
לפרסום מאמרים בוואלה חדשות לחצו כאן.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.