נושאים חמים

בחזרה למציאות: בתחום המדיני, נתניהו עוד יגלה שהצליח יותר מדי

הבליץ של נתניהו בימים האחרונים הביא להצלחה אדירה בקלפי, ונתן לו מנדט לממשלת ימין צרה. אלא שכעת, כשאירופה תחזור ללחוץ עליו, הפלסטינים בדרך להאג, ובוושינגטון עוד מכהן נשיא כועס - צפוי לו כאב ראש לא קטן, שעשוי לדחוף אותו למרכז

עריכה: שניר דבוש, גדי וינסטוק

אתמול בבוקר, בשעה שהאזרחים הלכו לקלפיות, כתבנו בוואלה חדשות את הדברים הבאים על הניסיון של הרגע האחרון של בנימין נתניהו לפנות למצביעי הימין, ולשאוב אל הליכוד את מצביעי נפתלי בנט: "יש סיכוי טוב שזה יצליח, ובכך יזכה נתניהו לקדנציה נוספת בלשכת ראש הממשלה, אבל המחיר שנתניהו ישלם על כך ביום שאחרי הבחירות הוא גדול". כאשר בוחנים כעת את תוצאות האמת, שרחוקות כל כך מהסקרים וגם ממדגמי הטלוויזיה, ברור שהחלק הראשון של המשפט היה נכון. כאשר חוזרים לאחור אל התנהלותו של נתניהו בימים שהובילו לבחירות, ברור שהחלק השני נכון לא פחות.

נתניהו ניצח את הבחירות האלה במלחמה, כמעט לבדו. אחרי שהתרגל במשך זמן רב לסמוך על עיתון "ישראל היום" שידברר אותו, הפיגור בסקרים שלח אותו לסבב ראיונות שכמוהו טרם נראה, במטרה לשכנע את מצביעי הימין להתלכד סביבו. במקביל, הוא חידד מסרים וחתך ימינה למחוזות שבהם לא דרכה רגלו מאז שנות ה-90. הוא הבטיח שלא תקום מדינה פלסטינית, האשים את "ממשלות סקנדינביה" בהתערבות בבחירות, והגיע לשיא של חוסר-ממלכתיות כאשר התריע אתמול מפני עלייה בהצבעה של ערביי ישראל (עלייה שלא התרחשה, אגב).

גם אם נגיע למסקנה שהסקרים טעו והטעו, אין ספק כי הבליץ של הימים האחרונים עבד לטובת נתניהו הרבה מעבר למשוער. אבל ביום שאחרי, לבליץ הזה יכולות להיות השלכות שליליות, ונתניהו החל כבר אמש לנסות ולתקן אותן. אחרי שההתבטאות האומללה שלו נגד הצבעת הערבים כיכבה בכותרות הראשיות ברחבי העולם, הוא ביקש להדגיש בנאום הניצחון שהוא גאה בכל אזרחי ישראל, "יהודים וערבים". הוא שם בצד את ההבטחה המפורשת שלא להקים ממשלת אחדות, למרות שיש לו אפשרות ברורה להקים ממשלת ימין, ואת המילים "איראן" ו"מדינה פלסטינית" לא הזכיר בכלל.

בחירות 2015 || כותרות אחרונות:
בין שמחה לאכזבה: הדרמה במטות המפלגות בתמונות
נתניהו אחרי המדגמים: "ניצחון גדול נגד כל הסיכויים"
האלכימאי של המגזר: ההישג ההיסטורי של איימן עודה

רוה"מ בנימין נתניהו נואם במטה מפלגת הליכוד, מרץ 2015 (ראובן קסטרו)
נתניהו בנאום הניצחון, הלילה (צילום: ראובן קסטרו)

נתניהו מודע היטב לאתגרים המדיניים שישראל ניצבת בפניהם, כבר בשבועות הקרובים. צרפת ומדינות אחרות באירופה מתכוונת לחדש את הפנייה למועצת הביטחון של האו"ם להקמת מדינה פלסטינית, והפעם הסיכוי של ההצעה להתקבל גבוה יותר מאשר בסיבוב הקודם, אז נראה היה שהפלסטינים עושים הכל כדי להיכשל. במקביל, בתחילת אפריל הם ינסו לגרור את ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג. באיחוד האירופי מקדמים החלטות חדשות נגד ההתנחלויות, שאמורות לקבל ביטוי מעשי בזמן הקרוב. לבסוף, המשא ומתן בין המעצמות לאיראן נמצא ברגעים קריטיים ואילו בוושינגטון קיים עימות חריף בנושא זה בין שותפיו של נתניהו במפלגה הרפובליקנית, לבין הנשיא אובמה ורוב המפלגה הדמוקרטית.

ח"כ צחי הנגבי, אחד האנשים המקורבים ביותר לנתניהו בליכוד, אמר אמש כי ישראל תהיה חייבת להציג יוזמה מדינית כדי להדוף את המהלכים הללו. הנגבי, שהפך עם השנים למעין סמן שמאלי בליכוד (אמר בעבר שלא יתנגד להיפטר משכונות ערביות מסוימות בירושלים), לא נכנס לפרטים, אבל הבהיר שהצגת תכנית כזו אינה דורשת מהליכוד להקים ממשלת אחדות. העולם קיבל את אריאל שרון עם ממשלת ימין, אמר הנגבי, והוא ילמד לעבוד גם עם נתניהו בראשות ממשלת ימין.

לא בטוח שהנגבי צודק, אבל מעניין יהיה לראות כיצד נתניהו ינהג במגרש הפתוח שיש לפניו. בשתי הממשלות האחרונות שלו הוא העדיף להסתמך על פוליטיקאי בכיר מהשמאל-מרכז כ"מלבין" בזירה הבינלאומית. תחילה היו אלה אהוד ברק ולעיתים גם דן מרידור, אחר כך ציפי לבני, שסייעה לנתניהו רבות בהתנהלות מול אירופה וארצות הברית בממשלה הקודמת.

כפי שהערכנו גם אתמול, אם נתניהו יקים ממשלת ימין, המועמד האידיאלי לתפקיד הזה יהיה ד"ר מייקל אורן ממפלגת כולנו, שנתניהו עצמו מינה בעבר לשגריר ישראל בוושינגטון. נתניהו צפוי להסתמך לא מעט גם על יובל שטייניץ ממפלגתו, שבקדנציה האחרונה כשר לעניינים אסטרטגיים עסק רבות בסוגיה האיראנית.

אורן תומך באופן מובהק בפינוי התנחלויות מבודדות והתכנסות אל גושי ההתיישבות הגדולים. הוא עשוי למצוא שפה משותפת עם גורמים רבים בקהילה הבינלאומית שמאסו בניסיונות העקרים לנהל משא ומתן לשלום בין נתניהו ואבו מאזן. שטייניץ, לעומת זאת, מייצג לפחות כלפי חוץ את עמדתו החמקמקה של נתניהו בנושא: בעד מדינה פלסטינית באופן עקרוני, אבל נגד מדינה פלסטינית או כל צעד שיקדם אותה ברמה המעשית. העמדה הזו מתקבלת ברוב העולם בשילוב של חשדנות וחוסר סבלנות. לא סתם אמר צחי הנגבי שישראל תצטרך בזמן הקרוב להסביר לא רק מה לא, אלא גם מה כן.

בנפרד משיקולי הקואליציה, נתניהו יצטרך להחליט מה לעשות עם השגריר שלו בוושינגטון, רון דרמר, שמכונה בבירה האמריקנית "שגריר ישראל למפלגה הרפובליקנית". אנחנו פה בארץ כבר הספקנו לשכוח את נאום נתניהו בקונגרס, אבל בבית הלבן, באירגונים היהודיים ובאגף הדמוקרטי של הסנאט, לא שכחו. בכירים אמריקנים הבהירו מפורשות שדרמר "מחוק" מבחינתם. נתניהו עשוי להתעקש להשאיר אותו בתפקידו, ובכך להעמיק את המשבר עם הבית הלבן. לחלופין, הוא עשוי להעביר אותו לתפקיד שגריר ישראל באו"ם שמתפנה בעוד כמה חודשים, ובכך לפתור את המשבר מבלי לפגוע בדרמר שנחשב לבן חסותו. השאלה הגדולה היא האם הוא בכלל מעונייין לפתור את המשבר, ואת התשובה נגלה רק בתוך כמה שבועות.

לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il