השמלה לא לבד: הנה עוד תמונות שיטריפו לכם את המוח

הצילום של השמלה ששברה את האינטרנט וחילקה את האנושות בין מי שרואה אותה בצבעי כחול ושחור לבין מי שרואה אותה בצבעי לבן וזהוב, הוא רק דוגמא אחת לתעלולים שהמוח שלנו עושה לנו. המומחים הסבירו שהסיבה לשינויי הצבעים קשורה ל"קביעות הצבע" או הדרך בה אובייקט נראה באותו צבע תחת אמצעי תאורה שונים.

בכל מקרה, בין אם אתם בעיצומו של ריב משפחתי על צבע השמלה או אם נמאס לכם כבר לשמוע עליה, הנה עוד כמה תמונות מבלבלות שיסיחו את דעתכם.

למרות שזה לא נראה ככה, הריבועים המסומלים באותיות A ו-B על הלוח הזה - הם באותו צבע.

רואים?

הסיבה לכך, בשלוש מילים, היא: בהירות תלויה בהקשר. בדיוק כמו עם השמלה, הסיבה שאתם ככל הנראה רואים את הריבועים האלה בצבעים שונים קשורה לקביעות הצבע.רוצים הסבר יותר מעמיק? אתם מוזמנים להכנס לבלוג של אורן פרבר "מדע ושאר רוח" , שם הוא מסביר על התופעה.

בסרטון היפה הזה, שנעשה ע"י האמן נאצ'ו גוזמן, ניתן לראות כיצד שימוש נכון באורות גורם לשחקנית להראות כאילו היא משתנה ללא הפסקה לאנשים אחרים - למרות שהיא עצמה לא זזה לרגע. כן. זו אותה אישה כל הזמן בסרטון.

שימו לב לצבעים בריבועים המסומנים בחץ על הקוביות ואז - תראו מה קורה...

כל המכוניות האלה הן באותו גודל בדיוק. כן כן. הסיבה לכך שהן נראות לנו בגדלים שונים נקראת "אשליית פונזו" - לפיה, הניסיון מלמד אותנו שככל שעצם מתרחק מאיתנו הוא נראה קטן יותר ויותר. לכן קיים במוח שלנו מנגנון תיקון ש"מגדיל" עצמים הנתפסים כרחוקים. כאן בתמונה הזו מנגנון התיקון נכשל בפענוח של התמונה, והמוח שלנו מפרש אותה לא נכון.

למרות שזה בכלל לא נראה ככה, הרצפה הזו, שנמצאת בחנות משחקים בצרפת, היא ישרה לגמרי ורק הקוווים המצויירים עליה גורמים לנו לחשוב אחרת.

אוקי, זה באמת נשמע מטורף, אבל אנחנו נשבעים לכם שהמשבצת בראש הקוביה, שנראית חומה והמשבצת בצד שנראית בצבע כתום בהיר- הן באותו צבע.

הרבה לפני שאלת הצבע של השמלה, האנושות נחלקה סביב השאלה - האם הרקדנית הזו מסתובבת עם כיוון השעון או נגדו? יש את מי שרואים את הרקדנית כאילו היא מסתובבת עם כיוון השעון, ואת אלו שרואים אותה מסתובבת בכיוון השני, ויש כאלו שאצלם בכלל הכיוון מתחלף אחרי כמה שניות של צפייה. הסיבה לכך היא שמדובר בצללית שמכילה מידע דו-ממדי על עצם תלת-ממדי והיא לא מאפשרת לקבוע באופן חד-משמעי את כיוון הסיבוב, כל עוד הסיבוב מתבצע סביב ציר מקביל למישור הצללית. אם מתרכזים בחלק גוף בודד, למשל כפות הרגליים, רואים שבעצם הן נעות ימינה ושמאלה כמו מטוטלת, וכך גם חלקי גוף אחרים. אבל, וכאן נקודת המפתח, הרקדנית עושה תנועות שמתאימות לאדם מסתובב, ולכן המוח שלנו מפרש את מה שהוא רואה כסיבוב ולא כתנועת מטוטלת. המוח לא יכול לדעת בוודאות את כיוון הסיבוב משום שחסרים לו פרטים. הוא מנחש את כיוון הסיבוב וממשיך לדמיין את אותו כיוון על מנת לשמור על עקביות והגיון.