"דגל שחור מתנוסס מעל מדיניות תקיפת בתי מגורים ברצועת עזה במהלך מבצע 'צוק איתן'" כך קובע דוח של ארגון זכויות האדם "בצלם" שפורסם הבוקר (רביעי), בנוגע להתנהלות צה"ל במהלך הלחימה בקיץ האחרון. לפי מחברי הדוח, כרבע מ-2,310 ההרוגים הפלסטינים במהלך המבצע נהרגו בעקבות ההפצצות על בתי מגורים. רבים מהם, על פי הדוח, היו נשים, ילדים וזקנים שלא היו קשורים ללחימה.
לצורך כתיבת הדוח, נבחנו 70 אירועים שבהם נהרגו שלושה אנשים או יותר, בעת שהיו בתוך ביתם. על פי הדוח, באירועים אלה נהרגו בסך הכול 606 פלסטינים, רובם הגדול כלל לא השתתפו בלחימה. יותר מ-70% מההרוגים היו בני פחות מ-18, מעל גיל 60 או נשים. "בחינה של מקרים אלה מעלה כי לפחות בחלקם, הצבא פעל בניגוד להוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ובמקרים אחרים עולה חשד כבד לכך", צוין בדוח.
עוד בוואלה! חדשות:
"חששתי שאם נאחר יהיו חטופים": צל"ש ללוחם מהקרב בשג'אעיה
"כשלי צה"ל בצוק איתן הגדילו את היקף הנפגעים הפלסטינים"
בית הדין בהאג: בודקים אם נעשו פשעי מלחמה ב"צוק איתן"
מחקירת האירועים עולה כי סיבה מרכזית למותם של אזרחים כה רבים נובעת מכך שהצבא תקף עשרות בתי מגורים של פעילי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, שנתפסו כמטרות צבאיות לגיטימיות. בדוח הביקורת צוין כי גורמים רשמיים, בהם הפרקליט הצבאי הראשי ודובר צה"ל, ניסו לטעון כי מדובר ב"תשתיות מבצעיות", "תשתיות פיקוד ושליטה של הארגון" או "תשתיות טרור".
אולם מחברי הדוח מבהירים כי "המבחן שנקבע במשפט ההומניטארי הבינלאומי להיותו של מבנה 'מטרה צבאית' הוא כפול. עליו לתרום תרומה אפקטיבית לפעולה צבאית והפגיעה בו חייבת להעניק יתרון צבאי מובהק לצד המתקיף". על פי הדוח, "אף גורם רשמי לא טען כי קיים קשר בין בית מגורים שהותקף לבין פעילות צבאית כלשהי שנעשתה בו, ובמקום זאת הם הסתפקו בפירוט מעורבותם של בעלי הבתים בפעילות נגד ישראל בהווה ובעבר או בתיאור פעילות שיכולה להסתכם בשיחת טלפון או בפגישה, שאותן ניתן לקיים מכל מקום".
"הנימוקים שסיפקו דובר צה"ל והפרקליטות הצבאית להריסת בתי הפעילים אינם משכנעים, ונראה כי הם נועדו רק לכסות על המניע האמיתי להריסתם, זהות בעליהם", נכתב. "בהיעדר מידע ספציפי לגבי התרומה האפקטיבית של הבית לפעולה צבאית, והיתרון הצבאי המובהק הצפוי כתוצאה מהריסתו, אין בעובדה שהבית היה בבעלות פעיל בזרוע הצבאית של חמאס או הגי'האד האיסלאמי כדי להפוך אותו למטרה צבאית לגיטימית שמותר לפגוע בה".
סיבה נוספת למותם של אזרחים רבים, על פי מחברי הדוח, היא החוסר במידתיות. לדבריהם, הכוחות הלוחמים מחויבים לפעול גם לפי עקרון המידתיות, הקובע כי כאשר הפגיעה הצפויה באזרחים כתוצאה מההתקפה תהיה מופרזת ביחס ליתרון הצבאי שאותו מצפים להשיג, יש להימנע מהתקפה. בדוח נטען כי "בכל אחת מההתקפות שבהן קרסו בתים על יושביהם נהרגו אזרחים רבים שלא השתתפו בלחימה. לאחר התקפות חוזרות ונשנות כאלה היה על מקבלי ההחלטות לצפות את פגיעתן הקשה של התקפות כאלה. למרות זאת, ההתקפות נמשכו לאורך כל הלחימה ומדיניות הפתיחה באש נגד בתים לא השתנתה".
עוד הוסיפו מחברי הדוח: "גורמים רשמיים בצבא ומחוצה לו נמנעו מלהתייחס למקרים ספציפיים, ובמקום זאת נצמדו לטענה הכללית כי הצבא פועל לפי עקרון המידתיות. אולם, בהיעדר הוכחה שהיתרון הצבאי שציפה הצבא להשיג באמצעות תקיפות אלה היה מובהק לחלוטין ומשמעותי, אין מנוס מהמסקנה שעקרון זה הופר".
הסיבה השלישית למספר הרב של הנפגעים, על פי הדוח, נוגע למדיניות האזהרה שהצבא היה מחויב לבצע לפני כל הפגזה על בתי מגורים, כנדרש לפי החוק הבינלאומי. "אזהרות אלה לא היו תמיד אפקטיביות", צוין, "לעתים לא ניתן לתושבים די זמן כדי לעזוב את ביתם ולפעמים לא היה ברור איזה בית הוא היעד להתקפה. במקרים אחרים הדיירים שהוזהרו אכן עזבו את ביתם, אולם בתקיפה נפגעו גם בתים סמוכים שדייריהם, שלא הוזהרו, נפגעו. בחלק מהמקרים שבדק 'בצלם' מסרו דיירי הבית כי לא ניתנה להם כל אזהרה לפני התקפת הבית ולכן לא עזבו אותו. ל'בצלם' אין יכולת לקבוע האם הצבא נתן לתושבים אלה התראה וזו לא הובנה, או שכלל לא ניתנה כזו".
"לא יוזמה פרטית של חיילים, טייסים או מפקדים בשטח"
בארגון מפנים אצבע מאשימה כלפי מקבלי ההחלטות: "התקפות אלה לא היו יוזמה פרטית של חיילים, טייסים או מפקדים בשטח, אלא ביטוי למדיניות שנקבעה על ידי הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר. דרגים אלה גיבו את מדיניות תקיפת הבתים, חזרו שוב ושוב על הטענה שהן עולות בקנה אחד עם הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי והתנערו מכל אחריות לפגיעה באזרחים".
"גורמים רשמיים התנערו מהאחריות לפגיעה העצומה באזרחים והטילו את מלוא האחריות לכך על חמאס", נטען בדוח. "ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי 'זרועות הביטחון עושים כל מאמץ להימנע מפגיעה באזרחים ואם יש פגיעה בחפים מפשע, זה משום שחמאס מסתתר בזדון מאחורי אזרחים פלסטינים". מחברי הדוח קוראים לדחיית טענה זו.
"ארגון חמאס וארגונים חמושים אחרים הפועלים ברצועה אינם פועלים בהתאם להוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי ואף לא מתיימרים לעשות כן", הבהירו מחברי הדוח. "חמאס הפר הוראות אלה ובעיקר את חובתו להבחין בין מטרות אזרחיות למטרות צבאיות. לא רק שחמאס ירה לעבר אזרחים ישראלים ומטרות אזרחיות ישראליות, הוא עשה זאת כשפעיליו פועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית, יורה ממקומות סמוכים לבתי אזרחים, מטמין נשק בבתי אזרחים וחופרים מנהרות מתחתיהם. בהינתן מציאות זו, הסוגיה העומדת לדיון היא אילו מסקנות רשאים קובעי המדיניות להסיק ממנה".
מחברי הדוח טוענים כי התייחסות ראש הממשלה לנושא נובעת רק מניסיון להדוף את הביקורת נגד מדינת ישראל. "מדבריו של ראש הממשלה עולה כי האחריות לנקיטת אמצעי זהירות מתחלקת בין הצבא לבין חמאס, אולם פרשנות זו נועדה להדוף מראש כל טענה נגד ישראל ומשמעותה היא שעל ישראל לא מוטלת כל הגבלה שהיא - כל תגובה שלה לפעילות של חמאס היא לגיטימית", נכתב.
עם זאת, לטענתם, "פרשנות זו אינה סבירה, אינה חוקית והיא מרוקנת מתוכן את הכלל הקובע שהעובדה שצד אחד הפר את ההוראות אינה משחררת את הצד השני מחובתו ביחס לאוכלוסייה האזרחית ולאובייקטים אזרחיים. גם אם סברו קברניטי המדינה והצבא כי יישום מדיניות זו יביא להפסקת הירי לעבר יישובים ישראליים, אסור היה ליישם אותה בשל תוצאותיה הצפויות והמחרידות, ובשל הדגל השחור המתנוסס מעליה".
"לא יכולתי לשמוע שום דבר אחרי הפיצוץ"
אחד מהמקרים המובאים בדוח הוא הפצצת בית משפחת אל-ביומי במחנה הפליטים א-נוסייראת והריגתם של 13 בני אדם, עשרה מהם בתוך הבית, ב-31 ביולי. לדברי איבראהים אבו שוקה, בן 52, ששהה בקרבת מקום לבחית בעת ההפצצה, "בערך שבוע אחרי שהמלחמה התחילה, ואחרי שהצבא הישראלי פיזר עלונים מעל מחנה הפליטים אל-בוריג' והורה לתושבים להתפנות, נאלצתי לעזוב את הבית שלי עם משפחתי". לבסוף, סיפר אבו שוקה, משפחתו והוא הגיעו לביתם של בני משפחת אל-ביומי, שהיו קרובי משפחתו.
בזמן האירוע שהה אבו שוקה בדירה אחרת במרחק של כ-30 מטרעם מהבית בו משפחתו שהתה. "אני ובן דוד שלי ישבנו והעברנו שם את הזמן ביחד" סיפר. "פתאום שמעתי פיצוץ חזק מאוד ומיד אחרי זה הרגשתי שאני עף באוויר עם המזרן. לא יכולתי לשמוע שום דבר מיד אחרי הפיצוץ. יצאתי במהירות לרחוב והבנתי שהפציצו את הבית של אל-ביומי".
"לא היה חשמל והרחוב התמלא אבק", הוסיף אבו שוקה. "רצתי לבית ורציתי להיכנס אליו, אבל אנשים מנעו ממני כי פחדו שהוא יופצץ שוב. לא יכולתי להישאר בחוץ כשהמשפחה שלי בתוך הבית. הפעלתי את הפנס בטלפון הנייד, תפסתי אותו בפה שלי והתחלתי לגשש בידיים בין ההריסות. כשעליתי לקומה השנייה, מצאתי את אשתי מתחת להריסות. קראתי לה אבל היא לא ענתה. היא נפגעה בראש והבנתי שהיא נהרגה. נשאתי אותה לרחוב. בדרך נפלתי כמה פעמים על ההריסות כי הייתי לבד, אנשים פחדו להיכנס לבית".
לפניות לכתב: sben72@walla.co.il