ב-2 בדצמבר, הודיע שי פירון על התפטרותו מתפקיד שר החינוך, ביחד עם שאר שרי "יש עתיד". תוך 48 שעות נארזו כל דבריו של פירון בארגזים, המחשבים של יועציו אופסו וקדנציה של שנה ושמונה חודשים צפופה ברפורמות ותכניות לאומיות נגדעה. מאחוריו נותר סגנו, אבי וורצמן (מהבית היהודי), אשר גם כאשר עבדו השניים תחת קורת גג אחת פעלו כשני קווים מקבילים. כוחו של וורצמן במשרד לוט בערפל, בין היתר כי סמכויות רבות עדיין לא הועברו אליו משר החינוך הזמני שמכהן גם כראש הממשלה בפועל, וספק רב אם יועברו עד להרכבת הכנסת הבאה.
מאז, פירון עשה סיבוב פרסה, החל לכתוב ספר על כל הרפורמות היקרות לו מכל שניסה להעביר בתחום, וקרא למוסדות חינוך להזמין אותו ללמד בכיתות, חרף הביקורת הציבורית כי הוא מנצל את הקירבה לתלמידים הבוגרים ככוח אלקטוראלי פוטנציאלי. אבל תדמיתו המשתקמת היא רק הסוואה. בסביבתו מספרים כי הוא אולי נוכח בכיתות בבקרים ובחוגי בית בערבים, אך לבו נטוע עדיין עמוק במשרד שעזב בעל כורחו, עוקב בחרדה אחר יישום הרפורמות שלו, מתפלל כי ביום מן הימים ישוב לכבוש את כיסא השר - יש לו עוד הרבה חלומות על הפרק.
כמו בכרוניקה של מוות ידוע מראש, אנחנו עדים כיצד בתוך שישה שבועות ספינת הרפורמות של פירון מתחילה לצלול והאנדרלמוסיה חוגגת, על חשבון התלמידים כמובן. נתחיל מהסוף: ביום רביעי האחרון הגישה הוועדה לבחינת צמצום יחס מורה-תלמיד בכיתה את מסקנותיה למנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן. פירון הקים את הוועדה בקיץ האחרון לאור מחאת הורים על צפיפות התלמידים בכיתות, המאמירה ל-40 ילדים בכיתה. המאבק זכה לשם "מחאת הסרדינים", ההורים חיכו לתשובת הוועדה כקול גואל, ופירון בישל כבר את הרפורמה הבאה בנושא.
משרד החינוך מסרב לפרסם את מסקנות הוועדה נכון לשעה זו, אולם משיחה עם שני חברי ועדה עולות מסקנות ראויות לפתרון הבעיה ומתוכן שתי מסקנות פורצות דרך ממש, שירגשו גם את אחרוני ההורים הספקנים: בניית למעלה מ-2,000 כיתות חדשות, שנדרשות כדי לצמצם את יחס המורה-תלמיד ל-32 בכיתה, אפשרית מבחינה תקציבית ועלותה כשליש מהעלות שהוצגה בראשית המאבק. מסקנה שנייה עניינה בהכנסת סטודנטים להוראה בשנת לימודיהם האחרונה וסטז'רים לכיתות כמורים שניים, ובכך יצומצם יחס מורה תלמיד בכיתות בתי הספר היסודיים.
אבל עצרו את קריאות הניצחון - עוד חזון למועד. גם אם מנכ"לית משרד החינוך תאמץ מסקנות אלו, בהיעדר תקציב לשנה החדשה וללא שר חינוך פעיל, ספק אם הן יתממשו לקראת שנת הלימודים הבאה, או בכלל. קריסה נוספת הגורמת לפירון להשתנק מהצד, היא רפורמת הפסיכומטרי עליה הכריז לפני כחודשיים בקול תרועה רמה. מה שנותר ממסיבת העיתונאים הגדולה בה הכריז על מהפך בתנאי הקבלה לאוניברסיטאות ולמכללות, על סמך ציוני בגרות בלבד, הוא שינויים קוסמטיים קלים. לא מהפך ולא נעליים. רפורמה נוספת עליה הכריז זמן קצר לפני התפטרותו ביקשה להקל במקצת על ההורים בהוצאות הכלכליות הכבדות סביב האבחונים ללקויי למידה. ההנחיות החדשות קבעו כי צוותים בית-ספריים יבחנו מעכשיו את הלקויות הקלות המעניקות הארכת זמן לתלמידים אבל ארגון המורים ו-ועד היועצות החינוכיות נעמדו על רגליים אחוריות - הם לא מוכשרים לבחון לקויות, ותוהים מדוע לא מקימים מרכז ממשלתי מפוקח לאבחונים, שיילחם באופן מקיף בתעשיית המכונים הפרטיים היקרים, הצעה שנתמכה בוועדות ממשלתיות שונות במשך עשור.
התוצאה ידועה לכולם אף בקשה לאבחון לא נבדקה. הנפגעים? כלל התלמידים לקויי הלמידה. מהקלים שביניהם ועד הקשים - הם כבר לא יקבלו השנה את ההקלות להן הם זקוקים להצלחה בבחינות הבגרות. קלף השביתה הונף בשנית על ידי ארגון המורים לפני כחודש וחצי, הפעם היה זה האחריות הפלילית שהוטלה על אנשי חינוך במקרה בו תלמיד טבע בעת טיול שנתי לפני שש שנים, מקרה שנחשף לראשונה באתר זה. רן ארז, יו"ר ארגון המורים דרש חסינות פלילית למורים ומנע מהתלמידים טיולים שנתיים ומאוחר יותר החריף המאבק גם לכלל פעילויות התרבות והספורט. כל צד משך את השמיכה הקצרה לכיוונו עד שנמאס למועצת התלמידים הארצית שחוגגים על חשבון התלמידים בכל פעם שהמבוגרים רבים ביניהם, והיא השביתה ליום אחד את הלימודים בחטיבות הביניים והתיכונים.
זה עבד להם. עכשיו הם עמלים על השביתה הבאה סביב נושא אבחון לקויות הלמידה. ומה אנחנו למדים משישה שבועות של הידרדרות מוחלטת? שאנחנו יכולים לסמוך בעתות מצוקה רק על ילדינו, בהיעדר מבוגר אחראי הם פועלים לא רע להצלת האינטרסים שלהם, ועושים "בית ספר" לבכירי משרד החינוך.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד