חרף התקנות נגד הטרדות מיניות – הסטודנטים לא מתלוננים

מ"סקר הסטודנט" לשנת 2014, שנערך על ידי מכון המחקר "מאגר המוחות" עבור התאחדות הסטודנטים ובו השתתפו 12,228 סטודנטים וסטודנטיות, עולים נתונים מדאיגים בנוגע להטרדות מיניות בקמפוסים. לפי הסקר, הרוב לא מתלונן כלל: רק 15% בלבד מקרב הסטודנטים פנו לממונה על הטרדות במוסד לימודיהם. כמו כן, 41% מקרב הסטודנטים שהתלוננו על הטרדה מינית מדווחים כי תלונתם לא טופלה כראוי. 17% מתוכם מדווחים על טיוח תלונותיהם ו-12% מתוכם מדווחים כי תלונותיהם לא טופלו כלל.

הנתונים מדאיגים במיוחד לאור העובדה כי רק בחודש מאי האחרון אושרו תקנות אחידות בכלל המוסדות האקדמיים לטיפול בהטרדות מיניות והיו אמורים לעודד דיווח וטיפול במקרים כאלו. התקנות החדשות, אשר קודמו לחקיקה על ידי שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני והתאחדות הסטודנטים, קבעו, בין היתר, כי למתלוננים תינתן אפשרות לליווי מטעם גורמים רשמיים במוסד הלימוד, דרישה לפעול בשקיפות ולפרסם את מספר התלונות שהוגשו במוסדות בשנה ודגש מיוחד על הגברת פעולות הסברה והעלאת המודעות. עוד נקבע בתקנות, כי על כל מוסד לדאוג למינוי שני גורמים אחראיים מתוך הסגל האקדמי, הסגל המנהלי או מקרב ציבור הסטודנטים, שיעברו הכשרה מקצועית וידאגו לטיפול בנושא. אולם למרות המיסוד החוקי לטיפול בתופעה מתברר כי מרבית הסטודנטים לא מרגישים בטוחים בקמפוסים והרוב המכריע בוחר שלא להתלונן.

עוד בוואלה! חדשות:
נערכים להמשך הסערה: "הרשויות מוכנות הרבה יותר מבשנה שעברה"
"קר בחוץ, חם בפנים": בילוי לילי במג'דל שמס המושלגת
חוטובלי לא מוותרת: הגישה ערעור על תוצאות הפריימריז

לילי פרגמניקוב, סטודנטית באוניברסיטה העברית, אשר הקימה את תא ירושלמיות לקידום נשים באוניברסיטה העברית, מתארת שני סוגים של הטרדות: הראשון בשטחים שמחוץ לקמפוס בגבעת רם, אשר סמוך לעיסאוויה ולכפרים ערבים נוספים, והשני בתוך תחומי האוניברסיטה. עם זאת, לטענתה, "התלונות עומדות על 4% בלבד, הן פשוט לא מתלוננות".

פרגמניקוב מונה את הסיבות הבולטות להיעדר התלונות. "רוב הסטודנטיות לא יודעות שיש ממונה על הטרדות מיניות אצלנו, ואם הן כבר פונות אין גורם שמלווה אותן", היא מספרת. עוד היא טוענת, כי "הגוף המטפל מגיע מתוך האקדמיה. זו אותה ועדה שמתכנסת לדון במקרי העתקה, והרי מדובר במקרה רגיש שדורש טיפול אחר". היא מוסיפה עוד כי "יש ניגוד עניינים תמוה בתוך הסיפור הזה, כי מי שמלווה את התלונה היא פרופ' חברת סגל בכיר באוניברסיטה, וגם אם היא בעד זכויות נשים רוב הסיכויים שהיא לא תצא נגד הדיקאן. יש אווירה של השתקה".

בין שלל התלונות, ישנם גם מקרים בודדים של הטרדות מיניות בין מרצים לבין תלמידותיהן. י', סטודנטית שנה ג' בסמינר הקיבוצים בתל אביב, מתארת את אשר חוותה לפני שנתיים. "בשנה א' בקורס חובה היה מרצה מבוגר שנטפל אליי כל הזמן בהערות סקסיסטיות מול כל הסטודנטים", היא מספרת. "השיא היה כשיום אחד באתי עם שמלה שהתקפלה קצת בישיבה. הוא אמר לי בכיתה מול כל הסטודנטים: 'רואים לך את התחתונים, אבל זה בסדר, אני מעדיף שיראו את שלך מאשר שתראי את שלי'. הייתי המומה, שתקתי במבוכה בכיסא. לקח לי שנה להגיש תלונה כי סטודנטים אמר לי שהוא רק צוחק איתי והורידו לי את הביטחון, אבל שמתי לב שאני לא מסוגלת לראות אותו יותר וגם לא ללבוש את השמלה הזאת יותר".

התלונה של י' טופלה במקום. המרצה זומן לשיחה, הכחיש את הכול וקיבל נזיפה. "לא רציתי לפגוע בו או בשכר שלו, רק רציתי שיפסיק להציק לי ולהביך אותי", היא משחזרת. "אני יודעת שהוא ממשיך להתנהג ככה מכיוון שהוא מבוגר ואי אפשר לשנות אותו, אבל הוא עובד הרבה פחות ולא פונה אליי יותר".

גלעד ארדיטי, יו"ר התאחדות הסטודנטים התייחס לנתונים העולים מהסקר. "תחושת הביטחון של סטודנטים וסטודנטיות בקמפוס היא זכות ראשונית וחשובה מאין כמותה. נתוני הדיווח הנמוכים לא מעידים על כך שאין הטרדות באקדמיה אלא שהמקרים ככל הנראה לא צפים על פני השטח במקרה הטוב ומטוייחים במקרה הרע", אמר. "הסטודנטים והסטודנטיות לא באמת מודעים למסגרות שמטפלות בנושא במוסדות לימודיהם ואחוז גדול מאלו שכן משקפים מערכת שלא מספיק תומכת בקרבן ההטרדה. אנחנו עוקבים בדריכות אחרי יישום התקנות החדשות לטיפול בהטרדות מיניות באקדמיה ונמשיך ללחוץ לטיפול הולם בנושא".

לפניות לכתבת רויטל בלומנפלד: revital.blumenfeld@walla.com